לא הזמן: פרק שני

לא יכולתי לסבול זאת יותר,
הכול היה חד מידי, בהיר מידי
הרבה יותר מידי טוב.
לא יכולתי להאמין כי אני יכול לחיות
בעולם בלעדיה,
בלי ניקי שלי.
בלי אותה יפהפייה אדמונית,
שהכניסה אותי לבלגן הזה מלכתחילה.
ידעתי שאני אמור לשנוא אותה,
על כך שהיא השאירה אותי פה, על כך שהיא עזבה.
אבל האמת, שדאגתי שמשהו יקרה לה,
שאנחנו לא נתראה יותר לעולם.
אבל, בבוקר, היית לי הרגשה, שהיא הייתה ממש מעבר לפינה,
כאילו, היא משגיחה עליי.
ולמרות שההרגשה הזו שימחה אותי,
בו זמנית, היא גם גרמה לי לחשוש.
כי אם היא באמת היית שם, למה היא לא התגלתה בפניו?
הסיבה היחידה שהוא יכול היה לחשוב עליה,
היא כי משהו מעמיד אותה בסכנה.
והמחשבה הזאת כמעט גרמה לי לצאת ולחפש אותה, לא חשוב לאין הדבר יביא אותי,
אבל אז נזכרתי בהבטחתי,
וידעתי כי אסור לי,
מכיוון שאם אלך, היא לעולם לא תסלח לי