לא ככה דמיינתי – פרק 2

הגעתי הביתה,רטובה כולי ובשעה 23:00, לא הזיז לאף אחד. עליתי לחדר וראיתי פתק " קלואי אמא שלך נדרסה כי היא רצה לכביש כשהייתה שיכורה, היא לא הצליחה להישאר בחיים,היא מתה."
כשקראתי את זה ציפיתי לבכות אבל, לא בכיתי אפילו לא דמעה אחת אבל בכל זאת לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הלכתי לישון.

התעוררתי בבהלה. הסתכלתי על השעון והשעה הייתה 10:20 "אני מאחרת" צעקתי ומיד קמתי והתארגני הכי מהר שיכולתי ורצתי לבית הספר כשנכנסתי לכיתה המורה אמרה לי ללכת למנהלת.
התיישבתי על הכיסא שליד השולחן של המנהלת וחיכיתי לה בסוף כשהיא הגיע היא אמרה לי " קלואי תקשיבי, את מבריזה מאחרת ולא עושה את המטלות שלך, לצערי אני צריכה לשלוח אותך לפנימיה"
לפנימיה?! אמרתי לרגע הייתי בשוק. אבל אז התחלתי לראות את ההיתרונות, סוף סוף אני לא אגור בבית שלי עם אבא מכה, אני לא אצטרך להיות בבית הספר עם ילדים שהמטרה שלהם בחיים זה להתעלל בי, אני יכולה להתחיל חיים חדשים!. "אין בעיה" עניתי לה. היא נראתה מעט מופתעת מהתגובה המאושרת שלי אבל הנהנה ושלחה אותי הביתה להתחיל לארוז.
הגעתי הביתה ואף אחד לא היה בבית " טוב לא נורא" אמרתי, כדאי שאני אתחיל לארוז.
לקחתי מזוודה ישנה שהייתה לנו והתחלתי לארוז. לאחר שסיימתי ראיתי שנשארו לי עוד שלוש שעות עד שיבואו לקחת אותי אז הלכתי לים.
בדרך לשם פתאום אני רואה את רוי, הילד שהציל את חיי, הוא ישב ליד עמוד עם פצעים ובגדים זרוקים סביבו. רצתי אליו.
"רוי מה קרה?" "שום דבר" הוא ענה לי. "איך שום דבר? אתה כולך מלא פצעים ומדמם וכל הבגדים שלך סביבך, זה לא שום דבר" עניתי לו. הוא נאנח "טוב אני אסביר לך. " הוא לקח אוויר והתחיל לדבר. "הבית שאני גדל בו, זה לא בית רגיל, אבא שלי נפטר כשהייתי בן 3 ומאז אמא שלי לא מדברת ולא מטפלת בי, הייתי צריך לדאוג לעצמי. היה שלב בגיל 12 שכמעט מתתי, לא היה לי אוכל ובגדים להתחמם. ישבתי בחוץ ביקשתי נדבות ואז זוג אחד בערך בני 30 ניגשו אלי ואמרו לי שאני אבוא אליהם והם יטפלו בי. בדרך כלל לא הייתי עושה את זה אבל הייתי במצב אנוש כשהגעתי הם באמת נתנו לי לאכול לשתות וגם נתנו לי בגדים ואז הם ביקשו ממני להישאר, שהם יאמצו אותי אבל סירבתי. חזרתי הביתה ויום למחרת ראיתי אותם, בבית שלי מאיימים על אמא שלי, שאם אני לא אבוא איתם הם ירצחו אותה. לא הייתה לי ברירה, אז הלכתי איתם. ככה גרתי אצלם שלוש שנים והיום אמרתי להם שאני רוצה לחזור לבית הישן שלי, אני רוצה לראות את אמא שלי. אבל הם לא הסכימו הם התחילו להכות אותי. אז לא הייתה לי ברירה הייתי חייב לברוח." ירדו לו כמה דמעות.
גם לי ירדו דמעות "תקשיב רוי היום אני הולכת לפנימיה. אולי תבוא גם?"
"לא יודע" הוא ענה
"בוא נלך לחוף קודם" אמרתי " ואז תחליט.