לא כל המלאכים מושלמים פרק 13

פרק 13: יום שבע עשרה ללחימה
"זה נורא. אמא, המקום הזה ורוד יותר מהחדר של אשלי וקיטשי יותר מהקיא של הקשת." רטנה היילי כשהביטה סביבה באולם האירועים שאמא גררה אותנו אליו כדי לבדוק אותו לפני היום הולדת שש עשרה שלנו.
לא אהבתי לחלוק על דעתה של רבקה, אבל נאלצתי להודות שאני לגמרי מסכימה עם היילי.
"בחייך, תפסיקי להיות כל כך פסימית." אמרה בכעס רבקה.
"כן, אני ממש אוהבת את המקום הזה. זה יהיה יום הולדת נהדר." אמרה אשלי.
"אם תעזי לשים את הלהקה הטיפשית שאת אוהבת, זה יהיה יום ההולדת האחרון בחייך." איימה היילי.
"למה את כל כך שונאת אותם?" שאלה אשלי.
"ככה. הם הומואים מעצבנים." אמרה היילי והתעלמה מהקללות שאשלי המטירה עליה.
"תסתמו. שתיכן. עכשיו." אמרה לבסוף רבקה אחרי שעלו לה על העצבים.
"סליחה, אמא." מלמלה אשלי. היילי נחרה בבוז והתרחקה משם אל השירותים, להקיא מהמתיקות הנוראית של המקום.
"טוב, אני רואה שהיילי לא מתה על המקום. אבל לפחות אתן אוהבות אותו." אמרה רבקה.
"יהיה פה מקום לכל המוזמנים? זה נראה מקום די קטן." אמרה אשלי. רבקה נאנחה.
"תפסיקי להיות פסימית כמו אחותך. יהיה פה מקום לכולם, גם לרקוד וגם לאכול. ואם לא, אז תמיד יש את האולם הגדול למעלה." אמרה רבקה.
"טוב, מה אנחנו עושים עכשיו?" שאלתי.
"אני נוסעת לעבודה, אני כבר מאחרת. תחזרו הביתה ותעשו לעצמכם יום כיף… אתן לא חייבות ללכת לבית ספר." אמרה רבקה.
"ביי אמא." אמרנו אני ואשלי ביחד, ורבקה נעלמה.
"טוב, אני הולכת למצוא את אשלי." אמרתי והלכתי לשירותים. מצאתי אותה עומדת מול המראה.
"היילי, יש לנו יום חופשי בלי בית ספר. מה את רוצה לעשות?" שאלתי אותה.
"מה זאת אומרת יום חופשי בלי בית ספר?" היא שאלה.
"רבקה אמרה שלא חייבים ללכת לבית ספר." אמרתי.
"אז לדעתי כדאי להתנחל אצל דין בבית, ואז לבקש להישאר לישון אצלו." אמרה היילי. הנהנתי.
"אני אתקשר אליו."
דין גילה לי שהוא בדיוק הוציא רישיון נהיגה, והבטיח שבעוד רבע שעה הוא יהיה אצלנו.
הוא באמת קיים. אחרי רבע שעה הוא חנה מול אולם האירועים.
"אתה לא מאמין איזה כיף לך שיש לך כבר רישיון. אמא שלי אמרה שאני יכולה להוציא רק אחרי שאני אהיה בת שש עשרה." אמרה היילי.
"אני כבר בן שש עשרה, אז זה בסדר." הוא אמר.
"כיף לך." אמרה היילי שוב ונכנסנו למכונית הפורשה הכחולה שלו.
התיישבתי מקדימה.
"אפשר לישון אצלך היום?" שאלתי אותו.
"אני לא חושב שיש בעיה. להקפיץ אתכם הביתה לקחת את הבגדים?" הוא שאל.
"כן." אמרתי והוא עצר מול הבניין שלנו. נישקתי אותו על הלחי וקפצתי החוצה. היילי הוציאה מפתח ונכנסה לתוך הבית, ואני אחריה.
לקח לנו חצי שעה לארוז הכל, ואז היילי כתבה פתק מהיר לרבקה ולאשלי והיינו מוכנות.
לקחנו גם את אלכס, דין התקשר לג'וני שהבטיח לבוא טיפה מאוחר יותר, ונסענו אל דין הביתה.
"אז, מה נעשה?" שאלתי.
"אני חושב שנשאיר את הסרטים ללילה, ונראה מלא סרטים מפחידים, ובינתיים נשים מוזיקה ונרקוד קצת…" הוא אמר.
"לדעתי נרקוד בלילה." אמרה אלכס.
"אבל השכנים עלולים להתעצבן." אמרתי.
"למי לעזאזל אכפת מהשכנים? אז הם יבואו? לא נפתח להם את הדלת. פשוט." אמרה היילי.
"היילי צודקת. למי אכפת מהשכנים?" ג'וני הופיע פתאום בדלת. היילי ואלכס הסמיקו.
גלגלתי עיניים.
"טוב, אז עכשיו נראה סרטים ובלילה נרקוד עד אור הבוקר?" שאל דין.
"או עד שנתעלף." אמרה היילי.
"אני בספק. אין לנו אלכוהול, נכון?" שאל דין.
"לך יש בבית?" שאלה אלכס. הבטתי בהם בלי הבנה.
"סליחה, אני עומדת לצאת לגמרי מפגרת, אבל אני יכולה לשאול אתכם… מה זה אלכוהול?" שאלתי.
"אלכוהול. משהו שאסור לנו עדיין לשתות אז זה לא משנה." אמרה אלכס.
"אנחנו אולי עבריינים שמשמיעים מוזיקה בלילה, אבל אנחנו ממש לא מתכוונים לשתות אלכוהול." אמר ג'וני.
"כן…" מלמלה היילי בלחץ מסוים.
"אז בסדר. עכשיו, בואו נראה סרט!" צעקתי וכולנו קפצנו על הספה.
"אוף, לא השארתם לי מקום!" התלונן דין בכעס.
הוא הדליק את הטלוויזיה והתיישב עלי. היה לי נורא לא נוח, אבל לא אמרתי שום דבר.
לא יכולתי לראות את הסרט מעבר לראש שלו, אז שקעתי בספה והתחלתי לחשוב.
חשבתי לעצמי על זה שכרגע אני ודין חברים, וחשבתי על ההגדרה של חברים. חשבתי לעצמי שזה מטופש שאני חברה של מישהו כשאני בקושי מבינה מה זה אומר.
אני אפילו לא יודעת מה הגדרת התפקיד חברה דורשת ממני. האם זה אומר שנהייה חייבים לעשות… איך היילי ואשלי קראו לזה? סקס?
לא רציתי. תהיתי אם הוא יכריח אותי.
רק אז התחלתי להבין לאן נכנסתי, כמה הסתבכתי.
בזווית העין ראיתי את היילי יושבת של ג'וני, אלכס הביטה בה בטינה.
הם היו קרובים כל כך, והתנשקו מדי פעם. הם עשו את זה בקלות כל כך, כאילו זה מובן מאליו.
אבל זה לא היה מובן מאליו בשבילי. האם דין יהיה מסוגל להתמודד עם ההתפתחות האטית שלי? עם זה שלא ידעתי כמעט שום דבר על הדברים שבשבילו היו ברורים?
או שהוא יוותר עלי?
המחשבות האלו הפחידו אותי. דמיינתי אותי באה לנשק אותו בבית הספר, ומיליוני תרחישים מחרידים עלו בראשי.
אז התרכזתי בסרט.
הסרט היה גרוע, אבל מצחיק מאוד. בסיום הסרט הארוך משהו, בעל שלושת החלקים, כולנו קמנו וחילצנו איברים. היילי התלוננה שנרדמה לה הרגל.
כרגיל, לא היה לי מושג למה היא מתכוונת.
ושוב הרגשתי טיפשה ולא קשורה לכל השאר, שהבינו את מה שאני לא הבנתי.
הקנאה שלי אל היילי חזרה והפעם הייתה לי עוד סיבה לקנא בה. הרגשתי רע שקינאתי בה, אבל זה נתן לי משהו אחר להתרכז בו ולא להאשים רק אותי בזה שאני לא מבינה כלום.
"טוב, עכשיו כבר ממש מאוחר, מה דעתכם לשים שירים?" שאלה היילי וניגשה למחשב.
"בוא נשים את הרצועה של הרמיקסים." אמרה אלכס. שוב לא ידעתי על מה היא מדברת.
"לא, זו מוזיקה נוראית!" אמרה היילי.
"אני דווקא מת עליה." אמר ג'וני. היילי משכה בכתפיה ואמרה, "לא אכפת לי מה אתה אוהב, אני לא עומדת לשמוע את החרא הזה."
"זה הבית של דין, שהוא יחליט." אמרה אלכס.
"אני בעד…" דין ניגש למחשב והסתיר אותו בגופו. הוא הקליד משהו והדליק את הרמקולים ואחרי כמה שניות נשמע השיר האהוב עליו של הלהקה האהובה עליו, שתמיד הייתה טיפה יותר מידי רועשת בשבילי.
"מה זה?" התלוננה אלכס.
"האמת שאני מתה על זה." אמרנו אני והיילי ביחד.
אלכס וג'וני החליפו מבטים ומשכו בכתפיים, ואז הגיע החלק המהיר של השיר וכולם התחילו לקפוץ.
אז עשיתי כמוהם. הריקוד שלהם היה בסך הכל קפיצות במקום ולפעמים עוד כמה צעדים, לא באמת התאמצתי או הרגשתי שאני לא יודעת משהו עד שלא הגיע השיר השקט.
ג'וני תפס את אלכס והתחיל לרקוד איתה סלואו, ודין ניגש אלי והשתחווה קלות.
"האם גבירתי תואיל לרקוד איתי ריקוד אחד?" הוא שאל.
"תמיד." אמרתי ולקחתי את ידו. הוא חיבק אותי כמו שג'וני חיבק את אלכס, והתחיל לרקוד איתי.
אז חיקיתי את אלכס.
נהניתי מהריקוד, אבל הרגשתי רע בשביל היילי שנותרה בודדה בצד.
ואז נשמע צלצול בדלת. היילי צעקה שהיא תפתח, והלכה לדלת לפתוח.
שם עמד ילד שזיהיתי מהשכבה שלנו. הוא היה לבוש בפיג'מה ונראה כועס מאוד, אבל ברגע שראה את היילי הפנים המכווצות שלו נרפו. שמתי לב שהוא נראה מעולה אפילו ככה, בפיג'מה: היה לו שיער בלונדיני שהיה מבולגן מאוד באותם הרגעים ועיניו היו כחולות כמו השמיים. הוא היה שרירי מאוד, אפילו יותר מג'וני, וגבוה.
"היי. אני לוק ג'ורדן, אני פה מהדירה ליד, אני חושב שאני לומד איתך בשכבה." הוא אמר.
"כן, גם אני. אני ט'5." היא אמרה.
"אני… אני שכחתי את הכיתה שלי, אז כנראה שאני אאלץ לעבור לכיתה שלך." הוא אמר.
"משעשע." היא לא נראתה מתלהבת מידי.
"טוב, אז אני פה רק כי די הפרעתם לי לישון." הוא אמר.
"חבל." אמרה היילי.
"אז קיוויתי שתוכלו להנמיך את הווליום טיפה… רק כדי שאני אוכל לישון." הוא אמר. היילי צחקה.
"אנחנו לא מנמיכים, אז או שתצטרף או שלא תישן הלילה. פשוט." היא אמרה.
"אז אני אצטרף." הוא אמר. היילי נראתה מופתעת, אבל הניחה לו להיכנס ונעלה את הדלת.
,יופי, באתי בדיוק בזמן לריקודי הזוגות!" הוא אמר.
"הריקודי זוגות בדיוק נגמרו." תיקנה אותו היילי. לא הבנתי למה היא כל כך זועמת.
אולי ההתמזמזות של אלכס וג'וני על הספה הייתה הגורם לזה… אבל לא יכול להיות שג'וני גרם לה להיות עד כדי כך עיוורת ולא לראות כמה לוק חתיך.
ואם לא ממש הבנתם, הוא היה ממש חתיך.
פי שתיים יותר מג'וני, ואפילו יותר. הוא נראה מדהים. חתיך לא היה מספיק בשביל לתאר אותו.
"אוקיי, את נערה יפה ואני מבין שאת כועסת על משהו, או מישהו, אבל אני נער יפה ואני לא כועס, אז אני אשמח אם תפסיקי לכעוס ותדברי איתי." אמר לה לוק בדיוק כשהשיר נגמר.
היילי נאנחה.
"בסדר." היא אמרה כשהיא מביטה על ג'וני ואלכס, השיר הבא בדיוק התחיל.
"רוצה לקפץ קצת?" היא שאלה. לוק חייך וכולנו התחלנו לקפוץ שוב.