לא כל המלאכים מושלמים פרק 5 ב'

אחרי רבע שעה הייתי מאופרת מעט, כך שהחצ'קונים שלי כמעט ולא נראו, השיער שלי נאסף בצורה משונה שדי החמיאה לי, הייתי לבושה במכנסיים מהודרות משוחררות של היילי שרק בקושי עלו עלי והחולצה הכחולה שקניתי. למזלי לפחות מידת הנעליים שלי ושל היילי הייתה כמעט זהה אז היא הצליחה להתאים לי נעליים נורמליות ולא את הנעלי ספורט הכחולות הרגילות שלי.
כרגע הרגליים שלי נדחפו בקושי לנעלי בובה כחולות.
"את מוכנה. ואל תרוצי לשם, שלא תזיעי." היא הזהירה אותי.
"אבל אני אאחר." התלוננתי.
"איחור אופנתי מאוד. קדימה, צאי ובהצלחה." היא אמרה ודחפה אותי מחוץ לדלת.
למרות ההזהרות שלה עדיין רצתי קצת עד לשם. הגעתי בערך בזמן, ועדיין איחרתי.
כשהגעתי הוא כבר ישב שם בנינוחות על שמיכה ירוקה, לבוש באותו בגד ים מאתמול ואוכל בשמחה חטיף בריאות עם שבבי שוקולד ושיבולת שועל.
"אממ..היי. סליחה על האיחור." אמרתי והתיישבתי לידו.
"זה בסדר. רוצה חטיף?" הוא שאל.
"אני בדיאטה."
"שיהיה לך בהצלחה. כמה כבר הורדת?" הוא שאל.
"אין לי שמץ של מושג. לא נשקלתי." אמרתי.
"שקילות במרווחים של כמה ימים עלולות להועיל לך מאוד ולהעלות לך את המוטיבציה." הוא אמר כמעט בדקלום.
"לא ידעתי שאתה תזונאי." אמרתי.
"אני לא." הוא אמר והשתתק.
"זה די באסה לשקול תשעים ושבע קילו. אני מתכוונת, יש לי תירוץ מעולה למשקל שלי, אבל אחרי הכל… אנשים שעוברים ברחוב ורואים אותי לא יודעים את התירוץ שלי." אמרתי.
"היי, לא אמור להיות לך אכפת מהם בכלל." הוא אמר.
"מה שתגיד. כאילו שלך לא אכפת מה יגידו עליך. אני מכירה רק בנאדם אחד שלא אכפת לו בכלל מה אומרים עליו, וגם היא נשברת לפעמים."אמרתי והתייחסתי להיילי.
"אה. את מתכוונת לאחותך?" שאל דין.
"איך ידעת?!"
"אני עשיתי מחקר קטן עליך, ומחקר קטנטן על המשפחה שלך. אני מכיר טוב מאוד את היילי." הוא אמר.
"מאיפה? אתה לא חדש פה בעיר?" שאלתי.
"אני חדש. אבל התכתבתי עם היילי הרבה לפני שהגעתי לפה. אם תספרי לה עלי היא לא תזהה אותי. מעולם לא שלחתי לה תמונות שלי, השם שלי באותה התקופה היה שונה והייתי מוזר מאוד. אבל היא הייתה מאוד כנה איתי, ואני מכיר את ההתנהגות שלה." הוא אמר.
"אה."
"אה." הוא אמר והשתררה שתיקה.
"אלוהים תפסיקי לשתוק אחרי שאני מספר לך דברים חשובים!" הוא התפרץ פתאום.
סליחה." מלמלתי בבושה.
"אני צוחק."
"אני מודעת לזה." אמרתי והוא המשיך לספר לי על היילי. השיחה איתו הייתה מרתקת, דיברנו על המון דברים, הוא הכיר כמעט את כל הדברים שאהבתי ונורא נהניתי לדבר איתו.
"היי, מה דעתך ללכת איתי מחר לקניון?" הוא שאל לקראת הסוף, כשהכוכבים כבר בצבצו בשמיים ואנחנו נשכבנו לאחור והבטנו בהם.
"נשמע לי טוב." אמרתי.
"מעולה. מחר בעשר, בקניון?" הוא שאל.
"אם אתה מתעקש."
"אני מתעקש."
"אז אני אבקש מאחותי להעיר אותי מוקדם."
"מעולה."
"באמת שאין צורך ללכת הביתה. נוכל פשוט להתעורר פה מחר וללכת לקניון." אמרתי. הוא הניד בראשו וקם.
"אנחנו חייבים ללכת. לא בטוח להישאר פה בלילה, ובטח שלא לישון. קומי." הוא אמר ובקושי הצליח להרים אותי. הוא קיפל את השמיכה והתחלנו לחזור הביתה.
הלכנו ביחד עד הפנייה.
"לילה טוב, מלאך." הוא אמר.
"אל תקרא לי ככה. אני לא מלאך, ואני בטוח לא נראית כמו מלאך. חוץ מזה, כרגע שם המשפחה שלי הוא גרין ולא אנגלוס." אמרתי.
"אבל הצגת את עצמך בפעם הראשונה בתוך דרייה אנגלוס."
"כוחו של הרגל."
"אכן, ואני כבר התרגלתי לקרוא לך מלאך."
"טוב, תקרא לי מלאך. לילה טוב, דין."
"לא מגיע לי כינוי מגניב?"
"נחשוב עליך." אמרתי וחזרתי הביתה.
כשחזרתי גיליתי שיש להיילי ואשלי רק דבר אחד שיכול לאחד אותם- וזה סיפורים על דין.
ברגע שהגעתי הן התנפלו עלי ולא הפסיקו לבקש ממני מידע.
"מחר בבוקר." אמרתי.
הן הסתלקו באכזבה ואני הלכתי לישון.