לא כל המלאכים מושלמים פרק 9 חלק א'

פרק תשע: יום עשירי ללחימה.
היומיים הבאים עברו מהר. לא קרה כלום. רצתי, שחיתי, אכלתי קצת מאוד, והורדתי עוד שלושה קילו.
אשלי אמרה לי שזה לא בריא כל פעם אחרי שנשקלתי והכריחה אותי לאכול סלט.
אבל סלט זה לא משמין, אז זה בסדר.
בבוקר יום שלישי העירו אותי מוקדם. לקח לי כמעט חמש דקות להבין שיש בית ספר.
"יש בית ספר!" צווחתי.
"הו באמת?" שאלתי היילי.
"זה היום הראשון שלי בבית ספר!" צווחתי שוב.
"מה את אומרת." היילי אמרה באדישות בעודה בוחשת את צלחת דגני הבוקר והחלב שלה.
"מעולם לא הייתי בשום בית ספר, זה כל כך מפחיד! כמה ילדים יש שם? מה אני אלבש? מה אני אעשה?" צרחתי כמו ילדה קטנה.
"הילדים שם רבים ומגעילים. תתרחקי מהם." אמרה היילי והעיפה מבט באשלי.
"מה?" שאלה אשלי בתמימות.
"כלום." אמרה היילי וחזרה לאכול.
בסוף הבנתי שאני חייבת להתאפס ולהתארגן, אז זה בדיוק מה שעשיתי. הלכתי לאמבטיה, צחצחתי שיניים ולבשתי את החולצה הכחולה שקניתי לפני כל כך הרבה זמן ואת המכנסיים האפורות המשוחררות שהיילי פעם השאילה לי.
נעלתי את נעלי הספורט הכחולות שתמיד נעלתי ואספתי את השיער לקוקו הגבוה הכי טוב שהצלחתי לעשות ומיהרתי החוצה.
לקחתי את התיק שרבקה קנתה לי, בתוכו כבר היו מאורגנות שישה מחברות וקלמר מלא בכל מה שתלמיד טוב צריך. דחפתי פנימה גם את הספר שדין השאיל לי ונעמדתי לחכות להיילי ואשלי.
"אתן מוכנות?" רבקה יצאה מהחדר שלה כשהיא לבושה בבגדי משרד.
"אמא לובשת חצאית. למה אמא לובשת חצאית?" שאלה היילי בבלבול.
"אמא הולכת לעשות ריאיון עבודה לעבודה במשרד כדי שיהיה לה כסף לשלם על היום הולדת המעצבן שלכן." אמרה רבקה והעיפה את הצלחות הריקות של היילי ואשלי לכיור.
"עכשיו, קטנטנות מעצבנות שכמוכן, להתארגן. יש בית ספר." היא אמרה והתחילה לשטוף את הכלים.
היילי ואשלי רצו בצחקוקים לחדרים שלהן.
"זה מזכיר לי את גיל שבע שלהן." נאנחה רבקה בנוסטלגיה.
זה הזכיר לי את גיל שבע שלי, כששקלתי רק חמישים וקצת קילו.
אלו בהחלט היו ימים טובים.
"אכלת ארוחת בוקר, דרייה?" שאלה רבקה.
"אני לא רעבה. אני נורא מתרגשת, זה הבית ספר הראשון שלי. אני כמו תלמידת כיתה א'." אמרתי.
"בסדר, אבל אני מתעקשת שתאכלי בצהריים. אני מסיעה אותך?" שאלה רבקה.
"זה יכול להיות נחמד, תודה." אמרתי.
"תפסיקי עם הנימוסים האלו. אני אמא שלך, תדברי אלי לא כמו אל אדם זר." אמרה רבקה, מעט בכעס.
"סליחה." מלמלתי.
"את לא אמורה להתנצל, את אמורה להגיד בסדר." אמרה רבקה.
"בסדר."
"יופי." אמרה רבקה והכניסה את הכלים למקומם, היילי ואשלי בדיוק יצאו החוצה כשהן לבושות.
"את תגני עליה, לי יש מוניטין." צעקה אשלי על היילי.
"תשכחי מהמוניטין המפגר שלך. היא אחותך!" צעקה היילי בכעס.
"אל תתעצבני לי עכשיו, ערסית קטנה. אין לי כוח לשטויות שלך בבוקר." אמרה אשלי בזלזול.
"כדאי שתסתמי. אחד היתרונות בלהיות ערסית קטנה זה העובדה שאני יכולה לתת לך סטירה כרגע וזה יהיה לגמרי בסדר כי את כלבה." אמרה היילי.
"שלא תעזי לדבר, חסרת חברים. כולם ברחו ממך?" שאלה אשלי.
"זה הכל בגלל החברה שלך, בוני." אמרה היילי.
"בוני רק עזרה לך להבין את מי החבר שלך אוהב באמת. זה מנע לך כמה מבוכות."אמרה אשלי.
"אם לא תסתמי מיד, אני נשבעת שאת תגיעי היום לבית הספר עם פנס בעין." אמרה היילי.
"טוב, זה מספיק! היילי שומרת על דרייה היום רק כי אני לא סומכת על אשלי שתעשה את זה."אמרה רבקה לפתע.
"הרי זה יזיק למוניטין שלה!" קראה היילי בכעס וניגשה לדלת.
"לפחות לי יש מוניטין טוב!" צעקה אשלי אחריה.
"אמרתי שזה מספיק!" צעקה רבקה וכולם השתתקו. יצאנו מהבית וניגשנו לאוטו.
היא הסיעה אותנו לבית הספר והורידה אותנו מאחורי השער. ירדנו שלושתינו ואמרנו לה להתראות, ואז אשלי ברחה משם.
"אוקי, אז אני רק אראה לך את בית הספר ואלך להשלים בפעם האלף עם מצבי חסר החברים בריצות חסרות טעם במדשאה." אמרה היילי ונכנסה איתי לבית הספר.
"את יכולה להסתובב איתי ועם דין. למרות שהוא מגיע רק מחר. הוא שובץ גם בכיתה שלי, יודעת?" שאלתי.
"איזו כיתה את?" התעניינה היילי.
"ט'5."
"היי, קטע, גם אני!" צעקה היילי. חייכתי בחביבות בזמן שהיא הראתה לי את בית הספר ואז את הכיתה שלנו, ששכנה בקצה המסדרון בקומה השלישית.
"את חושבת שתוכלי להסתדר מפה לבד?" היא שאלה.
"לאן את כל כך ממהרת? שהמוניטין שלך גם לא ייהרס?" שאלתי בזלזול.
"ממש לא, לי יש סיבה הרבה יותר טובה. אני היפראקטיבית בטירוף וחייבת לצאת החוצה ולרוץ המון. וחוץ מזה יש לי אימון של נבחרת הטניס עוד כמה דקות." אמרה היילי.
"את בנבחרת הטניס?!" שאלתי בחוסר אמון.
"והפוטבול והאיגרוף." היא אמרה.
"אני מבינה למה את כל כך ספורטיבית ורזה." אמרתי.
"טוב, אני לא רוצה להתעכב. את מסתדרת פה?" היא שאלה.
"לגמרי." אמרתי.
"אוקי, הלכתי לרוץ. ביי." היא אמרה ופרצה בריצה מהירה החוצה. היא רצה כל כך מהר עד שזה נראה כמעט כמו סרט מצויר.
"היי. באלך להיכנס לכיתה או שאת תחסמי את הדרך עוד הרבה?" קול נשמע מאחורי.
נערה עם שיער חום ופסים שחורים, עיניים כחולות- אפורות ועור חיוור עמדה מולי. היא הייתה רזה יחסית, אבל לא כמו היילי או אשלי. היא הייתה טיפה יותר גבוהה ממני והיא נראתה חסרת סבלנות בצורה מחרידה.
"אני פשוט חדשה פה." אמרתי.
"הבנתי את זה." היא אמרה בשעמום והתעסקה בציפורניה.
"את יכולה לעבור." אמרתי וזזתי הצידה.
"אני מצטערת על ההתנהגות שלי. פשוט טיפה עצבנת אותי. קוראים לי אלכס, ולך?" היא חייכה לפתע חיוך גדול והושיטה יד ללחיצה.
"אני דרייה." אמרתי.
"את רוצה שאני אראה לך את בית הספר?" היא שאלה.
"היילי כבר עשתה את זה." אמרתי.
"את חברה של היילי?" היא שאלה.
"אני אחותה המאומצת. וגם של אשלי." אמרתי. היא נראתה לגמרי מבולבלת.
"אשלי?" היא שאלה.
"אשלי גרין." אמרתי. היא החליטה שלא לומר כלום ועברה לנושא אחר. לא הבנתי למה היא נראתה מבולבלת. זה הרגיש כאילו שהיא לא ידעה שהיילי ואשלי אחיות.
"אני מדברת מדי פעם עם היילי. טוב, אז בואי נכנס לכיתה ונכיר אחת את השנייה לעומקים שלא דמיינו שקיימים כשהבטנו אחת בשנייה." היא אמרה.
"אני לא כל כך עמוקה." אמרתי.
"טוב, קטע, אני כן." היא אמרה והובילה אותי פנימה. התיישבנו בשולחן בשורה האחרונה ופתחנו בשיחה ארוכה שנפסקה רק בגלל שהמורה נכנסה לכיתה.
"זו מורה לא נחמדה. שלא תעזי לדבר בשיעור." אמרה לי אלכס.
"למה?" שאלתי.
"מי זה שם בשורה האחורית שמעז לדבר?!" צווחה המורה הגוצה ומבטה ננעץ בי ובאלכס. אלכס נאנחה ודפקה את ראשה בשולחן כשהיא ממלמלת, "אמרתי לך לא לדבר."
"צאו מיד מהכיתה שלי! לא רוצה לראות אתכן עד סוף היום! ותיזהרו שלא יהיו לכן שיעורי בית מחר!" היא צעקה. אלכס נאנחה, לקחה את התיק שלה ויצאה.
אני עשיתי כמוה.
"טוב, כדאי שנבדוק מה השיעורי בית." אמרתי.
"לא. האמת שכדאי שנצא למגרש. אני תמיד יוצאת למגרש." היא אמרה. משכתי בכתפי והלכתי אחריה למגרש.