לא שייכים לדם – פרק ראשון.

אוריין שנאה את ניו יורק.
חושיה המחודדים בקושי התמודדו עם עומס הקולות והצבעים שהעיר פלטה, לקח לה כמה ימים להתרגל לכך. אוריין ואיימי היו חייבות לחצות את העיר שהייתה גבול השליטה של דם, אוריין זכרה היטב את היוצר שלה וידעה שהוא לעולם לא ירדוף את אויביו מחוץ לאזור שליטתו.
איימי שיגעה את אוריין, קשה להאמין שנוצרו באותו מקום מרוב שהן שונות.
"מתי נעצור לנוח?" שאלה איימי בפעם החמישית באותו ערב.
"לא עכשיו, איים." אמרה אוריין בכעס.
הסיבה היחידה שאוריין התחברה בכלל עם איימי הייתה העובדה שריחמה עליה. איימי לא זכרה דבר ממה שקרה לה ושיקפה דמות של חסרת אונים, אוריין עזרה לה מרחמים וצירפה אותה לצוות שלה. מתברר ששום דבר שאיימי למדה לא נקלט במוחה ולכן היא נדמתה לחלוטין חסרת תועלת.
איימי נעמדה מול אוריין הכעוסה.
"את אומרת את זה כל הזמן!" צרחה איימי "אני לא מרגישה את הרגליים שלי מרוב הליכה!"
"את משוגעת?" שאלה אוריין את איימי "הצרחות שלך בטח משכו את כל הסוכנים של דם. את רוצה שניתפס?"
נראה שאיימי הבינה את חומרת המצב שהיא גרמה לה כי היא השתתקה.
אוריין ניסתה לחשוב בבירור. אם איימי משכה את כל הסוכנים של דם בעיר אין להן סיכוי נגדם, כנראה שנותר רק פיתרון אחד. אוריין הורידה מגבה את התיק השחור שגנבה והוציאה את הספריי הירוק, היא חייבת להשאיר לדילן וניק רמז למקום שהלכו אליו. הייתה רק בעיה אחת – אוריין שכחה את המספרים שלהם.
את שלה לא היה קשה לשכוח, הוא חרוט לה על היד בקביעות. הספרות 034 היו חרוטות בשחור על כף ידה ועוררו בה זכרונות רעים מהתקופה שהייתה לכודה במפעל של דם. איימי הראיתה לאוריין את המספר שלה כבר בפגישתם הראשונה, איימי הייתה אחת מהניסויים הראשונים של דם והיא היחידה ששרדה מבין העשרים הראשונים. למרות שאיימי הייתה המבוגרת מכולם היא דווקא הקרינה חזות של ילדה קטנה.
אוריין הייתה בטוחה שהמספרים של דילן וניק היו גבוהים יותר משלה אך היא לא הצליחה להיזכר בכמה. אוריין אפילו לא שאלה את איימי אם היא זוכרת, התשובה הייתה ברורה.
"למה עצרנו?" שאלה איימי בתמימות.
"אני רוצה להשאיר לבנים הודעה," אמרה אוריין וניערה את הבקבוקון כדי לבדוק שיש בו צבע "אבל אני לא זוכרת מה המספרים שלהם."
"למה?" שאלה איימי "אנחנו מהניסויים הראשונים. אנחנו יותר חכמות מהם, נצליח לברוח מדם."
אוריין ידעה שבדבר אחד איימי צודקת. הן מהניסויים הראשונים ואם הן הצליחו לשרוד עד עכשיו, הן יצליחו להתחמק מדם. אולי איימי לא כל כך חסרת תועלת.
אוריין הכניסה בחזרה את הספריי לתיק ונגעה בטעות בחתיכת נייר, אוריין מיהרה להוציא אותה. הנייר הוכתם בדם שהעביר באוריין צמרמורת אבל האותיות היו גלויות, השמות של הבנים ולידם המספרים שלהם. ניק היה 078 ודילן 062.
לפני שאוריין הספיקה להכניס את החתיכה לתיק היא חטפה התקף, דם מקרקע אותה.
ההתקפים היו הפגם של אוריין. לכל ניסוי היה פגם יסודי שתמון בו, והפגם של אוריין ניתן להפעלה רק בידי דם. ההתקפים היו נוראים. תחילה גרמו לכאב רב ולאחר כך שיתוק כל השרירים בגופה, דם מיעט בשימוש בהתקפים אבל נראה שעכשיו החליט להפעיל אותם מחדש.
איימי הסתכלה על דבר כלשהו מאחורי אוריין וברחה, אוריין הרגישה בידיים גסות אוחזות בה וגוררת אותה מהאזור.