לא שייכים לדם -פרק תשע עשרה.

דאון הייתה פצצה מתקתקת.
היא בקושי הצליחה להשאיר את עצמה רגועה. היה קשה להיראות שלווה, משום שזה היה כל כך מנוגד אליה. זעם התחיל להיווצר בתוכה לאט לאט, עד שהוא כבר היה על סף פריצה, כך שדאון בקושי שלטה בעצמה. היא ידעה בדיוק איך לשחרר אותו בדרך שלא תפוצץ כמעט כל דבר במרחק כמה מאות מטרים, היא הייתה צריכה להילחם. בקרב היא תוכל לשחרר אנרגיה במשך זמן רב, הזעם יצא עם האנרגיה באופן טבעי.
והנה היריבה שלה.
מהרגע שג'נט פגשה את דאון, היה ברור שהן יילחמו. עברו שלוש שנים מאז, והקרב עומד סוף סוף להתרחש. דאון חייכה ויצאה באטיות מהמיכל. היא בחנה את ג'נט במבט אחד, והמבט הזה הספיק בשבילה כדי לדעת שהקרב אכן יתקיים הלילה.
"הו, ג'נט." אמרה דאון בחיוך. "כמה נוח לראות אותך, אבל למה את כאן?"
ג'נט הרימה את ידה השמאלית. "אני צריכה מידע, ואת תתני לי אותו."
זוהר כחול בהיר הקיף את גופה של ג'נט לרגע, ואז נשאב לידה השמאלית. הבזקים חשמליים נצצו מכף ידה. דאון ראתה בזה כהזמנה לקרב. היא עצמה את עיניה והתרכזה, זוהר סגול-כחול הקיף את הגוף שלה, שיערה הכהה התפזר לצדי גופה. היא פקחה את עיניה ועשן סגול התפשט מהן. היא הביטה בדם במבט חודר וסימנה לו לזוז אחורה, דם הבין את הרמז וצעד כמה צעדים אחורה.
"את מוזמנת לנסות!" צרחה דאון, היא הייתה על סף שיגעון כשאפשרה לאנרגיה שלה לצאת. "אבל את לא תקבלי מידע בקלות!"
כנפי עטלף סגולות פרצו מגבה, עשויות מאנרגיה טהורה אבל עדיין אמיתיות. דאון חבטה בהן חבטה מהירה וכיוונה את ראשה קדימה, היא טסה קדימה במהירות בעזרת החבטה היישר לפניה של ג'נט. הניסוי קפצה הצידה והתחמק מההתקפה, מה שגרם לדאון להתנגש בדלתות המעלית. ג'נט הרימה את ידה השמאלית וניצוצות חשמליים נורו מאצבעותיה, פוגעים באחת מכנפיה של דאון.
דאון צרחה בכאב והעלימה את כנפיה, היא קמה מיידית ובעטה באוויר בעיטה ארוכה, פס של אנרגיה נשלח לכיוון ג'נט. הפס נשלח מטווח אפס ולניסוי לא היה זמן להתחמק, האנרגיה פגעה בה בבטן והתפוצצה. הפיצוץ הקיף את שתי הבנות בעשן שמנע מהן לראות.
כשהעשן התפוגג אפשר היה לראות את ג'נט עומדת בגבה למעלית כשידיה מושטות קדימה, כדור כחול בהיר התחיל להיווצר בין ידיה. הוא גדל במהירות מדהימה, ונזרק לכיוון דאון בתוך שניות, הכדור התפוצץ רגע לפני שפגע בה באור טורקיזי. הפיצוץ העיף את דאון אחורה מעט והיא נחתה על גבה בקול מהדהד, היא קמה באטיות וראתה את ג'נט נכנסת למעלית.
"אני ניצחתי בקרב הקטן הזה," אמרה ג'נט בשלווה. "אבל אני אסתדר גם בלי המידע. אה ודם, אני כבר לא עובדת בשבילך."
דלתות המעלית נסגרו בשקט, משאירות את דאון ודם בוהים בהן בתדהמה. דקה ארוכה עברה לפני שאחד מהם הסב את מבטו, דממה השתררה בחדר הענק. דאון קמה באיטיות, היא הרגישה כאב חלש בידה השמאלית אבל החליטה שלא להתייחס אליו. היא הסתובבה אל דם, שהבעת פניו הייתה זהה לזו של מישהו שראה רוח רפאים. דם החזיר לה מבט והשתדל לחייך, אבל החיוך המזויף שלו לא נראה אמיתי כלל.
"היא, היא נצחה אותך." הוא אמר בשקט וחיוכו נעלם.
דאון לא זזה, אך כל שריר בגופה עקצץ. היא הייתה מעוצבנת. היא לא האמינה שהפסידה לה, למישהי כחולה, בקרב של אנרגיה. זה פשוט לא היה הגיוני. דאון עצמה את עיניה ונשמה נשימה עמוקה, היא הכריחה את עצמה להירגע. היא נשבעה שתשאיר צלקת על ג'נט בפעם הבאה שיפגשו. דאון פקחה את עיניה.
"אולי לעכשיו," אמרה דאון, נימת תיעוב קלה התגנבה למילים. "אבל בפעם הבאה היא לא תברח לנו בכזאת קלות."
דם הנהן. "בקשר לזה, אני צריך לוחמת חדשה. עכשיו כשג'נט ברחה, את יכולה להחליף אותה."
דאון צחקקה ברצון. "הו, אני לא רק אחליף אותה." היא חייכה אל דם חיוך משוגע. "אני אחסל כל דבר שיעמוד בדרכי."