לב מבולבל פרק 7

"אז למה רמזת לה לא לעלות על האופנוע" אמא אמרה לי בכעס,
"אני חושב שזאת טעות להרוג אותה" אמרתי לאמא,
"תגיד אתה לא מתבייש, ההורים של נטלי לקחו לאמא שלך את הכוחות, ומאז הכל התחרבן אבא נרצח ואמא נשארה בודדה" אדווארד אמר בכעס ובעיניו דמעות.
באותו רגע בכיתי, לא ידעתי מה להגיד.
"אם לא תלך את לרצוח אותה אני אלך עכשיו" אדווארד אומר לי,
"אדווארד את לא יכול לרצוח אותה" אמרתי לו,
"למה?" הוא שאל במבט כועס שהדמעות עדיין בעיניו,
"כי אני אוהב אותה" אמרתי לו.
באותו רגע כולם שתקו אמא אני ואדווארד, אמא קמה ליטפה לי הפנים.
"תעזוב את זה, היא לא יכולה להיות הבת זוג שלך כי היא לא מפה, היא לא משלנו, יש כל-כך הרבה בנות יפות לחברות שלי שהן בעניין שלך" אמא אמרה לי,
"אמא, אני לא רוצה שתהרגו את נטלי" אמרתי לה,
"אני מבינה אותך, אבל אתה תראה שתוך כמה ימים אתה תשכח ממנה" אמא אמרה לי,
"לא אמא זה לא קשור, אני לא רוצה שתרצחו אותה או תעשו לה משהו רע" אמרתי לה,
"בסדר עם אתה מבקש, אבל אני אומרת לך מעכשיו, אם אני שומעת שקורה ביניכם משהו או נפגש איתה בלי שאני אדע אז אני ירצח אותה" אמא אמרה לי במבט רציני ומאיים,
"אין לך מה לדאוג" אמרתי לה,
"אני מקווה מאוד שאיו לי מה לדאוג, עכשיו לך תכין לי תה" אמא אמרה לי.
אדווארד ואני הלכנו להכין לה תה, ואחרי זה ישבתי בחדר שלי. בזמן הזה חשבתי על נטלי, אולי אני הפחדתי אותה קצת, אבל זאת לא הייתה הכוונה שלי. אני חייב להסביר לה שממש לא התכוונתי להפחיד אותה.
"אמא אני יכול ללכת לפגוש את נטלי" אמרתי לה,
"למה?" היא שאלה אותי,
"כי הפחדתי אותה קצת, וזאת לא הייתה הכוונה שלי וגם אני רוצה לבדוק עם היא הבינה שהיא לא צריכה לספר על מה זה שאזהרתי אותה לא לעלות על האופנוע של רועי, רק לבדוק עם היא הבינה" אמרתי לה,
"בסדר אין בעיה, וזאת הפגישה האחרונה ביניכם" אמא אמרה לי במבט מאיים,
"כן בטח, רק לבדוק עם היא הבינה שאסור לה לספר עליי לאף-אחד" אמרתי לה,
"בסדר" היא אמרה לי ולקחה לגימה מהתה.

•••נטלי•••
שכבתי על המיטה בחדר וטוני בא לידי, ליטפתי אותו. וחשבתי על רועי וזאין, למה שזאין יעשה את זה?, ולמה הוא הזהיר אותי?, הוא רצה לפגוע בי או ברועי?, אם הוא היה רוצה לפגוע בי הוא לא היה מזהיר אותי.
כדאי שאני אלך לבקר את רועי בבית-החולים אבל קודם כל אני יוציא את טוני לטיול רק כדי להירגע לפני שאני אלך, אולי אני יפגוש את זאין, בפעם הראשונה שראיתי אותו אני חושבת שהתאהבתי, אבל היום הוא הפחיד אותי אז אני לא יודעת מה לחשוב, אני חייבת לדבר איתו, כדי להבין כמה דברים. ולכן לקחתי את הרצועה הכחולה של טוני, שמתי אותו על הקולר שלו, ויצאנו לכיוון הדשא שבו פגשתי את זאין אולי אני, אראה אותו.
אחרי כמה דקות אחדות ראיתי את זאין, עומד על הדשא ומביט לצדדים, יכול להיות שהוא מחכה לי?. חשבתי.
"זאין" אמרתי לו וניגשתי אליו,
"נטלי" הוא אמר וחייך,
"אל תדאג אני לא יגיד לאף-אחד עליך" אמרתי לו,
"אני לא התכוונתי להפחיד אותך, ואני מצטער שהפחדתי אותך, אבל.אני …" הוא אמר ועצר.
הוא הביט בי בעיניו הכחולות והסתכל הרבה לצדדים, כאילו הוא פוחד ממישהו, שמתי את ידי על פניו וסובבתי אותה אליי, הוא הסתכל עליי בעיניו הכחולות.
"הכל בסדר?" שאלתי אותו בקול מודאג,
"כן" הוא ענה לי,
"אז מה רצית להגיד לי" אמרתי לו,
"אני לא יכול לספר לך את הכל, אני רק רוצה להגיד לך, שאזהרתי אותך רק בגלל שאני…." הוא אמר ועצר.
לפתע ראיתי בזאין משהו חמוד ואין מה לפחד ממנו, כי הוא לא רוצה לפגוע בי, להפך הוא מגן עליי ממשהו והוא לא יכול להגיד אותו.
"נטלי" הוא אמר והחזיק בידי, "מהרגע הראשון שראיתי אותך אני התאהבתי בך".
איזה חמוד הוא.
"גם אני" אמרתי לו וחייכתי.
הוא ליטף את שערי בידו, הוא קירב את ראשו אליי, ועצמתי את עיניי ותוך מספר דקות הרגשתי את שפתיו הרכות והמתוקות נוגעות בשלי.