להיות או לא להיות: עמית (הסיפור המשותף) – פרק 4 ;)

הידקתי את משקפיי לאפי וצעדתי בראש מורם לכיוון כניסת בית הספר. השבילים היו ריקים כי כולם למדו, והעלים על העצים רפרפו בנועם ברוח הקלילה. בדקתי את מספר הכיתה על הפתק והמיקום שלה, וצעדתי באחד המסדרונות שהיה מלא בכרזות נגד עישון ובפחיות שתייה מעוכות. צחקתי קלות כשראיתי שגם סיגריות היו מפוזרות ליד השירותים.
הגעתי לדלת הכיתה. דפקתי והמורה קראה, ״יבוא!״
צעדתי לתוך שטח הכיתה. פנים של ילדים לא מוכרים הביטו בי, אחרים חייכו, אחרים נראו המומים, אבל רוב הילדים התלחששו ביניהם.
״אני רוצה שתכירו את עמית, התלמידה החדשה.״ אמרה המורה וחייכה. ״הנה, את יכולה לשבת ליד ערן.״
ערן היה ילד נאה, נחמד ועם חיוך כובש. הנחתי את התיק שלי על הכיסא לידו.
״היי,״ הוא אמר. ״את עמית, נכון? ואני ערן.״
״כן.״ אמרתי והוצאתי את הקלמר שלי. ״נעים להכיר.״
במשך רוב השיעור לא דיברנו, ודמות נוספת תפסה את עיני. ילד שישב בשורה האחרונה, מפטפט בעליזות עם תלמיד נוסף.
״איך קוראים להם?״ הצבעתי עליהם, די בטיפשות.
״אלו דור וטל,״ אמר ערן.

לאחר השיעור הצלצול נשמע, וכל התלמידים זרמו החוצה להפסקה. בכיתה נשארנו רק טל, אני, ערן ודור. בזמן שהוא ארז את חפציו פניתי לדבר עם טל.
״נעים מאוד, טל,״ הוא אמר ולחץ את ידי, במן רשמיות כזו.
״היי, נעים לי מאוד,״ חייכתי את חיוכי הכובש ביותר והעפתי את שיערי למאחורי אוזני. ״אתה רוצה לבוא אליי היום? אני מנסה להתחבר לילדים חדשים..״
״בטח,״ הוא אמר בהתרגשות.

אחרי הלימודים אימא שלי הודיעה לי, שוב, שהיא לא יכולה לבוא לאסוף אותי כי היא בעבודה. היא עובדת הרבה בזמן האחרון. ולכן הלכתי הביתה עם ערן, שגר בשכונה שלי.
״מה פתאום נדבקת אל טל?״ הוא שואל.
״סתם..״ משכתי בכתפיי. ״הוא נראה לי נחמד, אז חשבתי.. למה לא?״
״את יודעת שהוא מניאק.״ אמר ערן.
״סליחה?״
״כן,״ אמר ערן בכובד ראש. ״פעם דור ורונה היו חברים, והוא כל כך קינא בדור שהוא סכסך ביניהם וגרם להם להיפרד.״
״אתה לא רציני!״ אמרתי בעיניים גדולות.
״ברור שכן,״ אמר ערן. ״זה ידוע. טל הוא מהסוג של תן-לה-להתאהב-בך-ותזרוק-אותה-באכזריות. אני אישית ממליץ לך להסתובב עם ילדים שאפשר לסמוך עליהם.״
הגענו להתפצלות הרחוב.
״אז להתראות,״ אמר ערן, חייך ופנה לביתו.
איך שהוא הלך, מיהרתי להוציא את הרשימה של התלמידים שקיבלתי מהמורה. חיפשתי את שמו ואת מספר הטלפון שלו וחייגתי אותו.
״היי,״ שמעתי את קולו מהצד השני. ״זאת אני,״ אמרתי. ״עמית, התלמידה החדשה.״
״אהה, היי,״ הוא נשמע יותר שמח כעת. ״מה רצית?״
״אני חייבת לבטל,״ אמרתי בקול לחוץ, ״אתה פשוט לא מספיק טוב בשבילי!״
וניתקתי.