להישאר ?

רובי:
⦁ "אז אני מצפה להישגים מרשימים משנכם " אמר המנהל רק שרובי לא ממש הקשיבה כי מחוץ לחלון הערוך שהשקיף על דלפק המזכירה היא ראתה את הדבר היפה ביותר שראתה בחייה .הוא עמד שם ודיבר עם המזכירה היו לו עיניים כחולות מרהיבות ושיער בלונדיני פרועה הוא לבש מכנסי דגמ"ח בצבע חום כהה וחולצת טריקו לבנה ,כשהוא צחק רובי הרגישה שהיא יכולה לעוף ."אז את מבינה אותי ?" שאל ונעץ בה עיניים "אמ.. כן ברור " שיקרה רובי "בסדר תעברו אצל המזכירה ולוק יראה לכם את הכיתה "אמר ואז הוסיף בצעקה " לוק!! " הנער המושלם נכנס "כן אדוני ?" שאל וחייך חיוך נעים אל רובי ואחיה דילן "תראה בבקשה לרובי ולדילן את הדרך לכיתה של קריסטין היא אמורה להיות שם עכשיו "אמר המנהל .הם יצאו מהחדר ונעמדו ליד דלפק עמוס ניירת המזכירה שהייתה אישה דקה למראה הרימה עליהם מבט "אתם לכיתה של קריסטין נכון ?"שאלה וחיכה חיוך נעים .הקול שלה הזכיר לרובי רוח באביב "כן "ענה אחיה דילן " אז מצפה לשניכם יום עמוס מקווה שתהנו ללמוד פה "אמרה וחיכה שוב .כן גם אני מקווה .חשבה רובי בליבה
הם יצאו מהבניין הראשי בשתיקה רובי התלבטה עם לדבר בזמן שחלפו על פני חרבת דשה שניראה מטופח מדי לטעמה של רובי .לבסוף שנכנסו לביניין גדול בצבע קרם אמרה :"אז אתה כאילו … אמ.. לומד פה ?" אחיה בהה בה בעיניים פעורות הוא הכיר את אחותו וידע שהיא לא אחת שמתביישת לדבר ,ממש לא, אבל עכשיו … "לא אני סטודנט אני לומד פסיכולוגיה בעיקר עבודה עם ילדים ובני נוער .אז במסגרת הלימודים שלי אני מעביר את שיעורי החברה שלכם " רובי מציצה במערכת שהמזכירה נתנה לה ולצערה לא היו להם הרבה שיעורי חברה " אז אתה סוג של פסיכיאטר ?" שאל דילן שיצא מההלם בקשר לאחותו "לא אני יותר כמו סוג כזה של חבר שאתם יכולים לדבר איתו על הכל רובי עם תרצי נוכל לדבר אחרי שתחזרי מהזומבה " הוא חייך מעבר לכתפו ורובי חשה תערובת מוזרה של מבוכה וטמטום "אמ.. לוק מזה זומבה ?" שאלה "זה ריקוד לטיני ממש מהיר שמשלב ספורט והנה כל הבנות בבית הספר אוהבות את זה ובזמן הזה הבנים יכולים ללכת למגרש לאורווה לבריכה או לחדר הכושר אבל חיביים להקדיש לפחות שעה ביום לפעילות גופנית "הוא חייך ונעצר ליד דלת שהיה כתוב עליה "יא'-3 " שניכנס "אמר בחיוך
לא אני ממש לא רוצה להיכנס אני רוצה לחזור לדירה המצ'וקמקת שלי בקלארק ולא להיות כאן ,זה מה שרובי הייתה אומרת אילו לא כל העיניים בכיתה היו נעוצות בה .לוק פתח את דלת הכיתה והיא ודילן נכנסו חצי צעד פנימה ,כ-40 זוגות עיניים ננעצו בהם ולמרות שרובי הרגישת את ההרגשה הזו פעמים רבות היא עדיין לא התרגלה עליה .להיות הילדה החדשה זה תמיד קשה אבל במקרה שלה זה כבר הפך לשיגרת חיים "אז אתם דילן ורובי קופר "אמרה מי שככל הנראה הייתה קריסטין ,היא נעצה בהם עיניים קטנות ושחורות ודחפה מעל כתפה קווצת שיער שחורה אף היא כמו פחם ."אני קריסטין שבוא בשני השולחנות בסוף ובסוף היום בואו לפגוש אותי בחדר המורים ואני יעדכן אתכם בכל מה שתצטרכו לדעת "היא חייכה אבל רובי ראתה מייד שזה חיוך צבוע ומירמור נשמע בקולה .רובי העיפה מבט לאחור וראתה את לוק מחייך חיוך אחד אחרון וסוגר את הדלת .היא ודילן עצדו בין השולחנות הצפופים והיגיעו למקומותיהם לצערה של רובי היא ישבה ליד החלון מה שממש לא תרם לביעת הקשב שלה היא התיישבה והביטה מבעד לחלון .
השיעור התמשך אבל רובי לא הקשיבה היא חשבה על לוק וכמה מושלם בן אדם יכול להיות הוא נשמע כל כך חכם ונחמד כאילו כל מה שהוא רוצה לעשוות זה לעזור לאנשים .איזה סכוי יש לי בכלל עם משהו כזה , חשבה רובי .עם בכלל אני הישאר כאן אחרי היום הזה היא נזכרה בפנים המאוכזבות של ג'סלין אחרי שנודע לה שרובי נתפסה שותה אלכוהול מאחורי בית הספר הקודם שלה .למה אני תמיד נופלת לדברים האלה , שאלה את עצמה בפעם המליון ,למה לדילן זה אף פעם לא קורה ?. היא הביטה באחיה שהקשיב לשיעור בצורה מושלמת .היא הצטערה שהיא חושבת על דברים כאלה הוא תמיד היה שם בשבילה ולעולם לא אכזב אותה . היא נזכרה בהבטחה שהבטיחה לו לפני שניכנסו לחדר המנהל "בבקשה רובי תבטיחי לי שלא תעשי פה שטויות יש לי תחושה טובה בקשר למקום הזה "ביקש ממנה בקול מתחננן "אתה יודעה שאני לא שולטת בזה זה תלוי כמה פיתוים היו פה " אמרה והביטה לתוך עיניו הכחולות שהיו זהות לאלה של אימם "בבקשה רובי אל תסתבכי פה את יודעת שאני לא יעזוב אותך אף פעם אבל ממש חשוב לי להישאר "כשהוא אמר אתה זה היה לה חשק לבכות היא הייתה כל כך כפוית טובה "בסדר אני מבטיחה" אמרה וניסתה נואשות לשמור על נימה קלילה .הצילצול הקפיץ אותה והיא חזרה להווה .
"זה שאת חדשה פה לא אומר שאת יכולה לעשות פה מה שאת רוצה" אמרה ילדה בעלת שיער שחור ואיפור כבד " מה ..? מה את רוצה ממני? " אמרה רובי וניסתה להבין מה היא רוצה מחייה "אני רק מבהירה לך את החוקים ואני לא מתכוונת לחוקים הטיפשיים של בית הספר את ואחיך לא תעשו פה מה שבא לכם "היא אמרה ורובי נדחפה דחף עז לתת לה אגרוף בפנים הסינתטיות שלה היא הביטה בדילן שאמר לה ללא מילים "בבקשה לא " .היא קפצה את אגרופיה וספרה עד עשר בלב . "תשמעי אני לא יודעה מה ה'חוקים' כאן אבל אנחנו לא רוצים בעיות " אמר דילן וניסה לא להתחיל מריבה "טרייסי מספיק תשאירי קצת רועה לשאר השנה "אמרה נערה בלונדינית עם עיניים אפורות גדולות "אוי קים אולי תמצאי לך חיים" אמרה טרייסי .לא נראה שקים מתרגשת "היי טרייסי קים צודקת וחוץ מזה מחבר השמינישת החתיך שלך לא מחכה לך "אמר נער שצץ משום מקום היה לו שיער שחור ועיניים ירוקות עמוקות כל כך רובי פחדה להביט בהם .טרייסי נשפה בבוז לעברו ויצאה מהכיתה ברוגז "היא תמיד כל כך נחמדה ?" שאל דילן
הילדים שלא יצאו החוצה בהפסקה התחילו להתקבץ סביבם ולשבת על השולחנות " לא בדרך כלל היא הרבה יותר תוקפנית היא כניראה במצב רוח ממש טוב היום " אמר הנער עם העיניים הירוקות "דרך אגב אני צ'אס ריברה וזו "הוא אמרה וחיבת את הילדה הבלונדינית חזק "קים מרקס בעתיד ריברה "היא נתנה לו נשיקה על הלחי "אוייש אולי תמצאו חדר "אמר נער נמוך עם אוזניים מחודדות קצת יותר מדי "אתה פשוט מקנה ליאו "אמר צ'אס וצחק "אני לא מקנה לי יש את החדר שלי ואני משתמש בו "אמר ליאו עכשיו כולם צחקו .הם המשיכו לדבר ולצחוק ורובי הרגישה קצת יוצאת דופן .אולי עדיף ככה לפחות עד שנהיה בטוחים שנישאר .חושבה לעצמה והביטה בדילן היא ראתה מיד שהוא מרגיש כמוה ולפתה את ידו בחוזקה .הוא הרים את מבטו וחייך עליה חיוך נעים .הם חזרו למקומותיהם בדיוק שהפעמון צילצל .
השיעור התחיל רובי הציצה במערכת .מוזיקה זה צריך לעבור חלק ,חשבה .המורה נכנס לכיתה והיא עצרה את נשימתה "זה המורה שלנו למרות שזה ממש לא נראה ככה " אמרה נערה יפה ישיבה לפני דילן היו לה תווי פנים שנראו לרובי עתיקים אבל היא קרנה כולה מנעורים "אבל הוא … זאת אומרת .. איך ??" שאלה רובי בגימגום " לא כל המורים כאן קשישים ממורמרים כמו קריסטין "אמרה הנערה בחיוך "אהה ואמ.. אני קיילר רוס "היא הוסיפה והסתובבה למרומה בחיוך "טוב חוחים שמעתי שיש לנו שני תלמידים חדשים בכיתה אז כדימה תציגו את עצמכם "אמר המורה החתיך .הוא היה בלונדיני עם כמה קווצות שיער בצבע חום בהיר עם עיניים כחולות כמו השמיים בקיץ כשהוא חייך עליהם הוא חשף שיניים לבנות מושלמות "טוב אז אני דילן קופר וזו אחותי רובי "אמר באומץ רובי הסמיקה כשהמורה לטש בה מבטים "מעניין .. "אמר ושפשף את סנטרו בידו "טוב אני המורה שלכם למוזיקה אבל אתם יכולים לקרוא לי רן "אמר חייך
בהמשך השיעור רובי ודילן היו צריכים לבחור לעצמם כלי נגינה. דילן בחר לנגן על גיטרה ,ורובי בחרה לנגן על תופים מה שאומר שהיא קיבלה את המקלות אבל הייתה צריכה לאלתר תופים משולחנות ,ספרים והראש של דילן .היא לא שמה לב אבל השיעור נגמר ולמרות שזה הפתיע אותה היא ממש נהנת .אבל למרבה הצער השיעור הבה היה הרבה פחות מהנה ."Tout le monde s'asseoir tranquillement et de publier des livres " אמר המורה בצרפתית זה היה המקצועה השנואי ביותר על רובי אז במקום לעקב את כל הכיתה היא הביטה מבעד לחלון שליד מקומה וראתה את לוק חוצה את רחבת הדשה הוא אחז בידו צרור דפים גדולים כרזות אולי ,ונייר דבק עבה .הלוואי שהייתי יכולה להישאר המקום הזה לא כל כך גרועה כמו שחשבתי ,חשבה לעצמה "Madame רובי אני מצטער אבל זה הכרחי שתגיעי לשיעורים האלה ליפני הטיול בעוד חודשיים "אמר המורה במבטה צרפתי כבד .היא התנערה וראתה שהוא מושיט לה פיסת נייר "אוקיי "אמרה במבוכה כששמה לב שכל העיניים נעוצות בה .
"זימון לשיעורי עזר בצרפתית הוא רציני רק היגעתי וכבר הוא שונה אותי " התלוננה רובי באוזני אחיה "חשבת אולי על האפשרות שהוא מנסה לעזור לך " ענה אחיה וחייך חיוך נעים "ומה היה כל הקטע של הטיול? נראה לי שזה רציני" הוסיף .הם הרגישו שהם חייבים לדבר בפרטיות ,במשך כמעט חצי שנה היה להם את כל הפרטיות שבן נוער יכול לבקש ג'סלין הייתה גרה בלוס אנג'לס והייתה באה לבקר רק לעיתים רחוקות כשרובי הייתה עושה בעיות והיו צריכים לדבר עם ההורים שלה ,לדוגמה . "רובי אני באמת מאוכזבת חשבתי שאת מסוגלת ליותר מזה " אמרה ג'סלין בקול ממש מאוכזב .ג'סלין הייתה האפוטרופוסית שלהם כבר 12 שנה מאז מה שקרה לאמא שלהם ,רובי תמיד הרגישה אשמה עצומה בזמן שהיא הייתה מאכזבת אותה פעם אחרי פעם היא לא יכלה להרשות לזה לקרות שוב "אני לא יודעת אבל אל תשכח שקודם ג'סלין צריכה להרשות לנו להישאר כאן "היא ראתה את האכזבה על פניו של דילן אבל מיד הוא התאושש "זה בסדר אני אופטימי כל עוד לא היו בעיות " הוא נעץ בה מבט רב משמעות " ולא היו אז היא תסכים חוץ מזה אני בטוח שאחרי שהיא לא ראתה אותנו כמעט חודשיים היא לא תהיה כל כך קשוחה " אמר בתקווה "אני מקווה "ענתה בזמן שצעדו חזרה לכיתה .
לשימחתה של רובי השיעור הנוכחי היה שיעור חברה ברגע שלוק נכנס לכיתה כל התלימדים תופפו על השולחנות בקצב ,עד שהוא הרים את ידו פתח ואז סגר אותה לאגרוף וכולם השתתקו חלק מהילדים צחקקו אבל זה נראה כמו דבר טבעי ושכחי שם "בסדר אחרי קבלת הפנים החמה "אמר וחייך "אני שמח להודיע לכם חגיגית שהכיתה שלכם נודבה לערוך את נשף הסתיו "המשיך והראה להם את אחת הכרזות מקודם "אבל לוק זה לא פייר למה ?" אמרה נערה בעלת שיער שחור ערוך וחלק ועיניים תכולות "בריטני את באמת חושבת שאני מפקיר ככה את הכיתה שלכם .תשמעו הכסף שתחסכו מהנשף יהיה שלכם תכלו להשתמש בו בשביל לעשות יום כיף או משהו "הוא חייך חיוך גדול וליחשושים נשמעו בכיתה "אז זה מוסכם אנחנו נטפל בהכנות לנשף וניסע לפולס "אמר צ'אס וחייך .בהמשך השיעור הם העלו ראיונות די מגניבים לנשף כשרובי דמיינה לעצמה איך זה עומד להראות היא ראתה את עצה לבושה בשימלה מנופחת ואת לוק לבוש בטוקסידו ועניבה דקה ומציעה לה לירקוד היא צחקקה לעצמה בזמן שליאו העלה ראיון מוזר שנושא הנשף יהיה 'בעד 100 שנה י וכולם היו לבושים כמו רובוטים .לבסוף הוחלט לכשות את כל האולם בעלי שלכת ולהציב עצים מלכותיים בצדדים בזמן שהכל מוער באורות כתומים
⦁ רובי הצטערה שהפעמון צלצל והשיעור נגמר .לוק אסף את חפציו בדיוק שהמורה למוזיקה ,רן, נכנס .ורובי הפתעה לראות עד כמה הם דומים .הם החליפו כיפים ולוק יצא מהכיתה .בהמשך השיעור הם למדו לקרוא תווים פשוטים והתבקשו לנגן יצירה כל שהיא .ורובי בחרה ביצירה הקלאסית "להאמין בחלומות שבורים" של 'גרין דיי ' שלמרבה הפלא נשמעה די טוב בתיפוף על השולחן עם מקלות תופים ,ורן אפילו החמיא לה "חוחה סחה על הביט "או לפחות זה מה שהיא חשבה שזה היה .השיעור נגמר מהר משציפתה והתלמידים התחילו לארוז את חציהם "אתם יודעים איפה זה חדר מורים "שאל רן ,ורובי תהתה איך הוא יודע שהם צריכים ללכת לשם "אמ.. לא אדו.. רן "אמרה רובי נבוכה ,המורה חייך ברכות "אז בואו אחריי "אמר והחבה הידו לכיוון דלת היציאה "אז מה את חושב שהיא הולכת להגיד לנו ?" שאל דילן את רובי בזמן שצעדו בעיקבו רן "אני לא יודע זה בטח קשור לחדרים שלנו ואולי גם למגמות "ענתה רובי .הם יצאו מביניין הכיתות וכיוון הביניין הראשי .