להתחיל את הכול מחדש … ~פרק ראשון, הקדמה~

ואוו .. טוב, בואו נראה… אממ, אני לא בדיוק יודעת מאיפה להתחיל .
אז, אני אמלי. בעוד חודש וחצי אני אהיה בת 14 .
אמא, אבא, מייק (אחי הגדול, בן 16.) , אנג'לינה (אחותי הקטנה, בת 12) ואני, גרים בניו יורק, במרכז.
אני לומדת בחטיבה מעפנה להפליא.
אני רזה. יש לי שיער בלונדיני חלק עד המותניים ועיניים ירוקות. האמת היא שאני יפה. ממש יפה.
כבר הציעו לי המון פעמים לדגמן למקומות. לחלק מהמקומות הלכתי לדגמן, אבל לא לכולם, זה הכביד.
הרווחתי די טוב, אז יש לי כסף משלי. אבל אני פרשתי מרוב הסוכנויות, בגלל שלא מזמן עברתי דירה.
זה פשוט קרה. אמא ואבא באו, הודיעו: "היי מייק, אמלי, אנג'לינה- עוברים דירה לניו יורק."
ובלי שום הסברים, תוך חודשיים מצאתי את עצמי במקום חדש.
החדשות הטובות הן שיש לי חדר לבד, בלי אנג'לינה שהציפה לי את החדר בפוסטרים של וואן דיירקשין.
לא שיש לי בעיה איתם, אבל אני לא מעריצה.
החדשות הרעות הן שעברתי בית ספר. בטח אתם חושבים שניפרדתי מהחבר שלי ומשאר החברות.
זהו שלא.
לא הייתי מקובלת. לא היה לי חבר. הציקו לי המון, אז אני דיי שמחה שעברנו …
אבל זה ממש בסדר מצידי, יש לי הזדמנות חדשה לעשות רושם ראשוני. אני מתכוונת, אף אחד לא יודע איך הייתי בבית ספר הקודם. אף אחד לא יודע שהציקו לי, ירדו עליי, אתם לא רוצים לדעת מה עוד …
הייתה חבורה כזאת, של מקובלים. ארבע בנות, ארבע בנים- הם שלטו בשכבה.
אבל הטופ שבטופ, אלה היו כריס והלנה. המלך והמלכה. או מבחנתי- המתעללים הראשיים שלי.
הם היו האנשים שהכי אהבו להציק לי… בכול יום. ואני אפילו לא יודעת למה.
המוטו שלי לעכשיו הוא לשכוח את העבר ולהביט אל העתיד .
בכול מקרה, ההסתגלות לא הייתה קשה. אני לא יודעת למה , אבל איך שהגעתי- המזל שיחק לי בידיים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אמלי, קומי מתוקה. עוד מעט מתחיל היום הראשון בבית הספר." אמא נשקה על מצחי ויצאה מהחדר.
פקחתי את העיניים באיטיות. קמתי מהמיטה והתחלתי להתארגן לבית הספר.
האמת היא שממש התרגשתי. כבר רציתי להגיע, להכיר את כולם, ולשכוח את שנה שעברה.
הלכתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים.
לבשתי חצאית מיני ג'ינס צרה, חולצה קצרה ממש יפה, נייק גבוהות ופיזרתי השיער.
התאפרתי. מרחתי גלוס עדין, עיפרון, טיפה מסקרה וזהו. הייתי מוכנה.
"אמ?" אנג'לינה לחשה כשהציצה לחדרי. ככה היא קוראת לי, אמ.
"מה?" חייכתי אליה. היא חייכה בביישנות.
"אני נראית בסדר?" היא נכנסה. היא לבשה שורט ג'ינס, גופיה טורקיז ואולסטאר אפורות.
"ברור!" חיבקתי אותה. היא בחנה את שולחן האיפור שלי. הבטתי בה והיא הפנתה מבט לדלת.
"רוצה קצת?" שאלתי. היא הנהנה. נתתי לה מהגלוס שלי. "זהו." חייכתי.
אנג'לינה היא ילדה ממש יפה. בפנים שלה היא דומה לי ממש, אבל יש לה שיער חום ועיניים ירוקות.
ירדנו לקומה התחתונה. הבית החדש שלנו הוא בית פרטי, עם שתי קומות. ויש לנו בריכה בחצר.
מייק ואמא כבר היו למטה. מייק לבש חולצה כחולה, ג'ינס ואדידס. למייק יש שיער חום ועיניים חומות, אבל הוא ממש חתיך.
אמא הסיעה אותי, את אנג'לינה ואת מייק לבית ספר.
כשהגענו, אמא נישקה כול אחד מאיתנו ואנחנו ירדנו מהמכונית.
"אמלי," מייק נעמד מולי. "תקשיבי, אני הולך. אני מסיים ללמוד היום שעה אחריך, אוקיי? אנג'לינה מסיימת מוקדם. יש הסעות, את יודעת, אז ההסעות יוצאות משם, אבל אני חושב שכבר יסבירו לך. בכול אופן, ביי, ובהצלחה. תלווי את אנג'לינה, אני הולך." הוא אמר והלך. אני ואנג'לינה נכנסנו למבנה.
זה בית ספר פרטי, אז היה דיי מסודר ומושקע שם בפנים. אנג'לינה פגשה בדרך ילד אחד, ששאל אם היא צריכה עזרה כי היא חדשה, ואני המשכתי לכיוון המזכירות.
"היי חמודה, אני שולה. לעזור לך?" המזכירה אמרה תוך כדי שהיא לעסה סלט כרוב בצורה דוחה ביותר.
"קוראים לי אמלי פארקר. אני בת 14, זה כיתה ט', ואני חדשה, יש לך מושג באיזו כיתה אני אמורה להיות?" שאלתי.
היא הוציאה קלסר גדול ומסורבל. דפדפה בו, ואמרה: "ט'2, זה בהמשך המסדרון."
נכנסתי לכיתה ט'2. הם כבר היו באמצע שיעור. המורה שעמדה בכיתה לבשה שמלה מזעזעת, היו לה משקפיים גדולות והיא חייכה אלי במתיקות ואמרה: "אמלי פארקר. חיכינו לך."
כול התלמידים הביטו בי. הבטתי גם בהם. המורה הורתה לי לשבת ליד ילדה אחת, עם שיער ג'ינג'י והמון נמשים בשם אבלנה.
"אז.. קוראים לך אמלי." אבלנה לחשה לי.
"ואת אבלנה." אמרתי לה. היא הנהנה בחיוך. המורה אמרה משהו על השנה החדשה, ועל הדברים שבהם אנחנו רוצים להשתפר ודברים כאלה.
"אם את רוצה לדעת, אני לא מקובלת או משהו כזה, אז אם זה חשוב לך וותרי." אבלנה מלמלה.
שתקתי. היא הוסיפה להביט בי, ואז היא התחילה להסביר על הכיתה.
"הילדה הזו, שיושבת בשורה השנייה באמצע-" אבלנה הצביעה על ילדה רזה עם אף סולד, עיינים כחולות ושיער בלונדיני ארוך.
"קוראים לה האנה סטיוארט. היא הכי מקובלת, מלכת השכבה. שתי הבנות שיושבות בצדדים שלה- אלו קיילי ומגי. הן השפוטות שלה." קיילי ומגי היו שתי ילדות עם שיער חום. למגי היו עיניים שחורות, ולקיילי היה פוני לצד ועיניים ירוקות. "הילד שיושב מאחורי מגי- זה טום. הוא הכי מקובל, חתיך.. אבל האנה זרקה אותו לטובת החבר הכי טוב שלו, בריאן. הילד שיושב בשורה הראשונה בצד.
יש חבורה כזאת. של האנה, קיילי, מגי, טום, בריאן ואנדרו. אבל, עצה שלי…"
הצלצול קטע את דבריה של אבלנה. זה דיי הקל לי כי היא חפרה בצורה מפחידה. בזמן שהיא דיברה, ראיתי שהאנה נעצה בי מבטים, והיא וקיילי דיברו והתלחששו המון.
המורה יצאה מהכיתה. תלמידים ותלמידות החלו להתפזר. טום, בריאן ואנדרו דיברו, ואני יצאתי למסדרון לכיוון הלוקר שלי, אך בדרך האנה נעמדה מולי.
"אמלי, נכון?" היא חייכה בזמן שקיילי ומגי נעמדו מצדדיה. הנהנתי.
"אני האנה, ואלו קיילי ומגי." האנה הציגה את עצמה. "ויש לנו הצעה בשבילך.."