היא לא את ♥ -פרק 58-

פרק 58:

-נקודת מבט מאור-

עליתי אחרי ליאור.
בדיוק כשהגעתי לקומה שלנו שמעתי שהדלת נטרקת בחוזקה,נו באמת!
הלכתי לדלת ודפקתי עלייה.
"ליאור! נו תפתחי,תני לי להסביר!" צעקתי והיא לא ענתה,שמעתי שהבכי שלה רק מתחזק…
"נו,ליאור,בבקשה!!!" התחננתי אליה,אני לא רוצה לאבד אותה….
היא פתחה את הדלת ואמרה רק שלוש מילים: 'מה אתה רוצה?'
"אני רוצה אותך" אמרתי לה,ראיתי שהעיניים שלה כבר אדומות מבכי…
"ולמה זה מגיע לך,אם התנשקת איתה?" היא ענתה בקושי
"כי זה לא אני,זאת היא הצמידה אותי לקיר ונישקה אותי" אמרתי
"כולם אומרים את זה" אמרה ליאור בסוף וטרקה את הדלת.שוב.
החלטתי לרדת למטה כדי שליאור תירגע קצת וכדי לומר להם מה קרה…
"איפה ליאור?" שאלה אגם וראיתי שיובל לא פה.
מזל.כי אם כן אני לא יודע מה הייתי עושה לה….
"הלכה לשטוף את הכתם אבל אחרי שהיא סגרה את הברז ויצאה יובל נישקה אותי" עניתי והתיישבתי ליד אגם ואביב.
"לא נורמאלית…." סיננה אגם בכעס
"רגע,ואתה זרמת עם יובל?" שאל אביב,מה הוא חושב?
"נראה לך?! לא היה לי זמן לזרום גם אם הייתי רוצה,ואני לא.היא נישקה אותי בדיוק כשליאור יצאה" עניתי
"איזה חוצפנית,מה הקטע שלה?!" קראה אגם בעצבים ובדיוק ראינו שיובל מתקדמת לעברנו ושרה לה תוך כדי.
אגם קמה בעצבים וישר אביב ואני תפסנו בידה.
"עזבי אותה,היא מנסה שנהייה עצבניים ככה" לחש לה אביב אך בכל זאת שמעתי…
אגם לא הקשיבה לו וניסתה להשתחרר מאיתנו אבל אנחנו רק חיזקנו את האחיזה שלנו בה.
"תקשיבו לי טוב,שתיכם,אם אתם לא עוזבים אותי עכשיו זה לא ייגמר טוב!" אמרה לנו אגם והרימה את קולה קצת
"כן?למה מה יקרה?" שאל אותה אביב בזמן שיובל התיישבה מול אגם.
אגם דפקה מבט לאביב שאומר ש:'אם אתה לא שותק עכשיו,אתה תתחרט על זה'.
אביב הבין את המבט אך לא שחרר את האחיזה,גם אני לא.
באמת זה מה שחסר לנו עכשיו,מלחמת עולם,כשאגם עצבנית היא כמו ליאור,המקרה לא יעבור בשלום,רוב הסיכויים….
"באמת מה יקרה?!" שאלה יובל בקול שנשמע מרושע,הילדה הזאת מחפשת צרות,אני אומר לכם!
"מה יקרה?,אני יראה לך מה יקרה" אמרה אגם והשתחררה ממנו,אני לא יודע איך היא הצליחה…
"מה…?"מלמל אביב כשראה שאגם השתחררה ממנו והסתכל על ידו,על אגם ושוב על ידו.
"תגידי,מה הקטע שלך?!" שאלה אגם עצבנית יותר ככל שהזמן עבר.
"אין לי שום קטע" ענתה יובל בהיתממות,אני שונא את הילדה הזאת!!!
"אל תעשי את עצמך ותעני לי!" צעקה אגם,אביב ושיר עדיין היו בהלם וכולם הסתכלו עלינו,חוץ מהמורים שדווקא הם לא באו…
רק דיברתי! פתאום המורים נכנסו והמורה שלי יערה באה לכיווננו ושאלה:" מה קרה פה?"
"כלום" ענתה יובל במתיקות,חוצפנית! בא לי להרוג אותה!!!
"מלחמה,זה מה שקרה פה…" סיננה אגם בכעס
"מה קרה?" המורה שאלה את אגם שוב
"כלום" ענתה אגם ואמרה ליובל:"רק שתדעי לך שפעם הבאה זה לא יעבור לך ככה" אמרה אגם בכעס והסתובבה כאשר אני,אביב,שיר,אופק ורועי עולים איתה ביחד לחדרים שלנו.
"אין לי מילים אפילו כדי להגדיר את הילדה הזאת…" סיננה אגם,עדיין בכעס ואביב חיבק אותה ואמר:"עזבי,יש לך חברה שמחכה לך…ותרגעי"
"תודה" לחשה אגם,נישקה את אביב והלכה עם שיר לחדר שלהן.
אנחנו גם נכנסנו לחדר והתיישבנו על הספה הקטנה שיש בחדר.
"ואו,זה מה שיש לי לומר,גם על יובל וגם על אגם,כשהיא עצבנית אין אחד שיכול לטעות ולומר שהיא לא מרוקאית" אמר אביב וצחק צחוק עייף.
צחקתי גם אני ואמרתי:"נראה לי שאנחנו נבריז מהסיור לילה הזה, אני ,אגם,ליאור ,רועי והמשפחות שלנו היינו פה בחופש הגדול…"
"יפה לכם!" אמר אביב בקול של בת וצחקנו "האמת שא יזיק לאגם להירגע קצת באוויר הקר,אולי אני אבוא איתה,אם היא תרצה…"
"לא נראה לי שהיא תרצה לעזוב את ליאור ובכלל לראות את יובל שוב זה רק יעלה לה את העצבים שוב,ועוד יותר…" אמרתי,מעניין מה גם עושה עכשיו,טוב,בטח היא מדברת עם ליאור…
"נראה לי שאני הולך לאגם עכשיו…" אמר אביב אך מיד עצרתי אותו ואמרתי לו:"עזוב בטח הן מדברות,רק תתקשר לאגם ותשאל אותה מתי ליאור תירדם,בטח כשאני אבוא גם לליאור זה יעלה את העצבים עוד פעם…" אמרתי קצת בעצב,למה היובל הזאת חייבת להרוס הכל…
"טוב,אז אני מתקשר לאגם" אמר אביב,הוציא את הפלאפון שלו והתקשר לאגם.
—–
"אהבה שלי,נרגעת,מה קרה?" אמר אביב ,מה קרה עכשיו
"היא בוכה?טוב,מתי לבוא אלייך?" הוא שאל,נו באמת,בא לי לקחת אל ליאור ולחפור לה עד שהיא תסכים לסלוח לי!
"טוב,ביי" אמר אביב וסיים את השיחה.
—–
"מה היא אמרה?מה קרה?" שאלתי אותו מהר
"ליאור בוכה,אגם אמרה שהיא תתקשר כשליאור תירדם…" הוא ענה וכבר עמדו לי דמעות בעיניים,למה מישהו צריך להרוס לי את החברות בנינו?!
—
לאחר חצי שעה שרק בהינו בטלוויזיה אגם התקשרה לאביב ואמרה לו שנבוא,בשעה טובה!
הלכנו לחדר ואגם ושיר פתחו לנו.
אגם נישקה את אביב ושיר חיבקה את אופק,נכנסנו וישבנו,כמו מקודם על הספה הקטנה שליד הטלוויזיה…
—–
לאחר חצי שעה בערך שאנחנו יושבים על הספה ומדברים,בלי ליאור אופק שואל:
"למה היא בכתה ?" שאל אופק,נראה לי הילד הזה חלם כשהיינו בחדר האוכל
"למה?! אולי בגלל מה שקרה עם מאור ויובל?" ענתה אגם וזרקה על אופק כרית,הוא תפס את הכרית וזרק אותה עליה בחזרה,רק שהפעם הכרית פגעה בליאור שישנה בכיוון שמאחורינו…
"מה…?" מלמלה ליאר בקול צרוד,החזיקה את הכרית,הסתובבה לכיווננו,כי היא הייתה בכיוון הקיר והרימה את ראשה…
מבטינו הצטלבו ובעיניה של ליאור עלו דמעות.שוב.
אני לא יכול לראות אותה ככה.פשוט לא יכול!
ליאור קמה בעצבנות ממיטתה,מחזיקה בכרית ובשמיכה וצועדת לכיוון השירותים,בעוד שאף אחד לא פוצה את פיו.
תפסתי בידה של ליאור ואמרתי:" את לא הולכת לישון שם" והיא השתחררה ממני במהירות ואמרה:"למה מי אתה שתחליט עליי?!" ודמעות החלו לרדת מעייניה,היא נכנסה למקלחת וסגרה את הדלת.
"מה אתם לא אומרים כלום?,תוציאו אותה משם!" אמרתי להם
"בסדר בסדר,מה אתה לחוץ" אמרה אגם וקמה לכיוון המקלחת.
"מה אני לחוץ?!" שאלתי בעצבים "כשחבר שלך יהיה ככה ,אז נראה אותך!"
בסדר,ואל תדבר על חבר שלי" ענתה אגם ודפקה על דלת המקלחת,ליאור לא ענתה…
"נו ליאור,בואי תישני במיטה!" קראה לה אגם בייאוש לאחר שליאור לא ענתה לה כבר חמש פעמים…
"קודם שילך!" צעקה ליאור בבכי מחודש,אגם נאנחה והתכלה על כולם ואז עליי….
"טוב טוב,אני הולך" אמרתי בעצבים והלכתי עם כל הבנים לחדר,לישון,רק שיר ואגם נשארו שם.

-נקודת מבט אגם-

כל הבנים הלכו לחדר,לישון ורק אני,ליאור ושיר נשארנו.
"יאלה,ליאור הוא הלך,בואי!" קראתי לליאור והיא יצאה כשעיניה אדומות מבכי.שוב.
היא פתחה את הדלת ויצאה כשכרית ושמיכה בידיה והלכה למיטתה,גם אני ושיר.
"למה הכל נהרס לי?" שאלה ליאור בשקט לאחר שנרגעה קצת.
"תביני,זה לא הוא" אמרתי ביאוש,ליאור פרצה בבכי שוב.
"אני לא יודעת אם להאמין או לא" אמרה ליאור תוך כדי בכי.
"למה לא?" אני ושיר שאלנו והלכנו למיטתה של ליאור
"כי הוא התנשק איתה וכשבאתי הוא במהירות התנתק ממנה וזהו אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו,בבקשה…" אמרה ליאור
"טוב,לא נדבר על זה עכשיו לילה טוב" אמרתי וכולנו הלכנו לישון,מבריזים מהסיור הלילי שתוכנן.
מעניין מה יהיה מחר…,חשבתי לפני שנרדמתי.