למה דווקא הוא? פרק 34

אחריי שליאן יצאה מהמכונית חיכיתי טיפה לראות שהיא באמת נכנסת לבית ספר.. אין לי מושג למה עשיתי את זה. כשראיתי שהיא נכנסת המשכתי לנסוע, האמת התכנון שלי היה לנסוע לבית של גל ולדבר איתו על כל העניינים של הדירה אבל קודם הייתי חייב לסדר משהו.
החניתי את המכונית ויצאתי. התקדמתי לאט ותוך די חשבתי מה אני בדיוק רוצה להגיד לה.
נכנסתי לחנות שלה וראיתי אותה עומדת ועוזרת ללקוחה, היא שמעה את הדלת נפתחת והיא ישר הסתובבה אליי וחייכה.
“היי זוהר” היא אמרה והתקרבה אליי.
“היי” אמרתי.
“מה אתה עושה פה?. קרה משהו לליאן??” היא כיווצה את גבותיה.
“לא. אל תדאגי” אמרתי.
“אז מה אתה עושה פה?” היא שאלה.
“היא סיפרה לי שהחלטת שהיא תלך לפסיכולוג?. למרות שאמרתי לך לוותר על הרעיון הזה”.
“תראה זוהר.. אני מאוד מעריכה שאתה עוזר לה והכל. אבל זה עניין משפחתי”.
“אם לנו היא לא מספרת מה קרה אולי לפסיכולוג היא תספר”.
“אוקי ומה הלאה?. הוא ירצה להיפגש איתה כל שבוע והיא תחשוב שמשהו לא בסדר איתה. זה הדבר האחרון שאת רוצה שיקרה”.
“הוא יעזור לה”.
“זה לא באמת עוזר”.
“זוהר אתה בעצמך לא יודע מה קרה לה. ואני ממש רוצה שהיא תדבר על זה עם מישהו”.
שתקתי.
היא הסתכלה עליי. “אתה יודע?”.
“בערך” אמרתי.
“ואתה לא חושב לספר לי?”.
“את מבטיחה לרדת מהסיפור הזה של הפסיכולוג אם אני מספר לך?”.
“אני לא מבטיחה כלום. זוהר אני לא מאמינה שאתה יודע ולא סיפרת לי!!”היא הרימה את הקול. זאת הפעם הראשונה שאני שומע את אימא של ליאן מרימה את הקול.
“היא לא רוצה שידעו כרגע”.
“ואתה פשוט מחליט להקשיב לילדה בת 17”.
“טוב לא משנה עכשיו.. מה קרה לה?”.
“הבטחתי לה..” מלמלתי.
היא צחקה אבל הצחוק היה מהול בכעס רב.
“זוהר תגיד אתה חושב שאכפת לי מה הבטחת לה ומה לא?. אני אמא שלה והתפקיד שלי זה לדעת”.
“אז כנראה שאת לא מתפקדת כל כך טוב”.
היא הייתה בשוק.
“מה זאת אומרת?”.
“עזבי לא משנה.. פשוט תגידי לה שלא תלך”.
“אני לא אומרת לה כלום”.
“טוב סבבה על מצפונך שהחיים של הילדה שלך יהרסו” אמרתי ויצאתי מהחנות שלה בסערה.
הרגשתי שאני הולך להתפוצץ מרוב עצבים אז נכנסתי למכונית שלי ונסעתי מהעיר הזאת אל הבית של גל, נסעתי לעיר שבה גדלתי. האמת לא הייתי שם מלא זמן.
הפלאפון שלי צלצל וזאת הייתה ליהיא.
“הלו” עניתי.
“מה קורה?” היא שאלה.
“טוב” אמרתי.
“מה זה טוב?” היא צחקה.
“טוב מה את רוצה?”.
היא צחקה. “נראה לי את מתעצבן על הבן אדם הלא נכון”.
“מצטער” מלמלתי.
“בסדר. איפה אתה?”.
“האמת אני נוסע לגל”.
“רוצה שניפגש בבית קפה שתמיד היינו יושבים בו?” היא שאלה.
“בכיף, אני עוד עשר דקות שם בערך”.
“מעולה” היא אמרה וניתקה.
כשהגעתי לבית קפה היא כבר ישבה שם, איך שהיא ראתה אותי היא חייכה.
“היוש” היא אמרה כשהתיישבתי.
“הזמנת כבר?”.
“לא הרגע באתי”.
המלצרית הגיעה אלינו, האמת לא הייתי רעב מרוב שהייתי עצבני אז הזמנתי פשוט קפה וגם ליהיא.
“נו אז מי עצבן אותך?” היא שאלה.
“ולמה יש לי תחושה שזה קשור לשכנה שלך”.
שתקתי ושילבתי את ידיי.
“אז אני צודקת?” היא צחקה.
“עזבי זה לא משנה”.
“אין אתה פשוט מאוהב בה קשות”.
“אתה מוכן כבר לומר לה את זה?”.
“לומר לה מה?”.
“שאתה לא יכול שלא להפסיק לחושב עליה וכל החרא הזה” היא צחקה.
שתקתי שוב.
“היא בת 17” אמרתי.
“גיל זה רק מספר”.
צחקתי. “בכל זאת.. זה ייראה מוזר”.
“אז מה אתה רוצה לעשות?” היא שאלה.
“אני לא יודע. אוף אני לא מבין איך זה קרה בכלל”.
היא צחקה. “אווווו זוהר שלי מאוהב!!” היא התרגשה. המלצרית בדיוק הגיע והגישה לנו את הקפה.
“עוד משהו?” היא שאלה וחייכה אליי.
“לא תודה” אמרתי.
היא חייכה אליי פעם אחרונה והלכה.
“נדלקה עלייך” ליהיא אמרה.
“ממש” צחקתי ולקחתי שלוק מהקפה.
“אתה לא שם לב כי אתה חושב על מישהי אחרת”.
“אני חושב שהיום בערב אני אצא לאנשהו ואמצא לי משהי ללילה, למה אני מתחרפן כבר”.
“כן אה? קשה לא לזיין יומיים” היא צחקה.
“זה יותר” אמרתי.
“ומה ליאן תגיד על זה?”.
“זאת בדיוק המטרה.. לשכוח את ליאן”.
“לא יעזור לך”.
“אני מקווה שכן.. בקצב הזה אני פשוט אעזוב את הדירה ואחפש מקום אחר”.
“די זוהר. תפסיק לברוח תמיד מהבעיות שלך”.
“מה קשור?” התעצבנתי והרגל שלי רעדה.
“אתה תמיד בורח. די הגיע הזמן שתיקח אחריות ותגיד לה מה אתה מרגיש”.
“אני לא יודע” אמרתי והתמתחתי.
“אני אומרת לך שהיא מרגישה אותו דבר כמוך”.
“טוב נראה מה אני אעשה” אמרתי.
“אני אגיד לך בדיוק מה תעשה. תפסיק עם הסטוצים האלה שלך ותלך להגיד לה כבר”.
“מצידי היום בערב אתה הולך אליה ואומר לה הכל”.
“היום?” צחקתי, “אין מצב”.
“נשבעת שאני פשוט אגיד לה וזהו”.
“טוב עזבי את זה עכשיו”.
“לפחות סוף סוף אתה מודע לזה שאתה מאוהב בה”.