∞Froot
אני לא מאמינה שהגעתי ל50 פרקים !! :) אני מודה לכל מי שעוקב אחריי הסיפור שלי! ♥ ♥

למה דווקא הוא? פרק 50

∞Froot 09/06/2015 1201 צפיות 7 תגובות
אני לא מאמינה שהגעתי ל50 פרקים !! :) אני מודה לכל מי שעוקב אחריי הסיפור שלי! ♥ ♥

"לא מפריע לך שגם ליהיא עוברת לגור איתו?" הוא שאל.
"מה?" שאלתי, לא הייתי בטוחה ששמעתי נכון.
"לא יודע…" הוא גירד בראשו. "את מכירה את ההיסטוריה שלה ושל זוהר?" הוא צחק.
לא עניתי לו יותר ונכנסתי הביתה. הלכתי אל עבר הספה ונשכבתי עליה. תפסתי את הכרית וצעקתי לתוכה.
אני באמת מנסה להתאפק ולא להתעצבן על זוהר והקטע שלו עם ליהיא אבל לאט לאט אני מרגישה שאני משתגעת.

נכנסתי הביתה ביחד עם ליהיא ועזרתי לה להתקדם אל עבר הספה.
"עוד פעם הספה הזאת" היא מלמלה ונשכבה עליה.
"אל תדאגי דיברתי עם המובילים מחר הם מביאים את המיטה שלך".
"כואב לך הצוואר?" שאלתי אותה והתיישבתי לידה על הספה.
היא הנהנה בראש לשלילה.
"להביא לך עוד כרית?".
היא הנהנה לשלילה שוב. "אני בסדר" היא חייכה.
"יופי" אמרתי.
"שלום לכם" שמעתי את גל נכנס אל הסלון.
"מה קורה?" שאלתי. לרגע שכחתי שהוא פה.
"הכל בסדר.. אהה חברה שלך ביקרה פה היום" הוא אמר והתיישב על הכורסא.
"איזה חברה שלי?" שאלתי וגיחכתי במבוכה.
"לא חשבתי שתסתיר את זה ממני" הוא צחק.
"כן.. זה פשוט שלא יצא לי ממש.." ניסיתי לחשוב על תירוץ.
"זה בסדר זוהר. אני לא כועס, העיקר שסוף סוף מצאת משהי" הוא אמר והסתכל על ליהיא.
"יש מצב שאתם עוברים לדבר על זה במקום אחר? אני מתה מעייפות" היא אמרה.
"אין לי יותר מה להגיד בנושא" גל אמר.
"מוזר שהיא לא אמרה לי שהיא הייתה פה" מלמלתי והוצאתי את הפלאפון לבדוק אם פספסתי ממנה הודעה במקרה.
"היא ממש אחלה.. שהיא מקבלת את זה שליהיא עוברת לגור פה והכל" הוא המשיך.
"מה אמרת?" שאלתי.
"שהיא אחלה".
"אמרת לה שליהיא עוברת לגור פה?".
"כן.. למה אתה לא?" הוא שאל וצחק.
"איזה בן זונה" אמרתי וקמתי מהספה.
"למה תמיד אתה מתעקש להרוס לי הכל?" שאלתי.
"אולי תלכו לריב במקום אחר?" ליהיא שאלה.
לא היה לי כוח בכלל לריב איתו, הייתי חייב ללכת לליאן ולהסביר לה הכל. יצאתי מהבית והלכתי לבית של ליאן.
דפקתי על הדלת וחיכיתי שהיא תפתח לי, אחריי כמה שניות הדלת נפתחה ובן עמד מאחוריה.
"היי" אמרתי.
"היי" הוא אמר באדישות.
"אממ ליאן בבית במקרה?".
"לא. היא בעבודה".
"אוקי מתי היא תחזור?" שאלתי.
אימא של ליאן התקרבה לדלת וחייכה אליי.
"היי זוהר. בן למה אתה לא מכניס אותו?".
היא לא חיכתה לתשובה ממנו ונתנה לי להיכנס.
"רוצה לשתות משהו?, לאכול?".
"לא זה בסדר".
"אולי תישאר כבר לארוחת ערב?.. אני בדיוק מכינה".
"לא תודה" אמרתי.
"אתה נשאר. מתי בפעם האחרונה אכלת אוכל ביתי?".
האמת שכל מה שאני אוכל בזמן האחרון זה רק פיצות.
"אוקי אני אשאר" צחקתי. הייתי חייב סיבה לראות את ליאן ולדבר איתה.
"מעולה. אז אני הולכת לסיים לבשל ונתחיל לאכול כשליאן תחזור" היא אמרה וחזרה למטבח.
ראיתי את גיא נכנס לסלון וברגע שהוא קלט אותי יכולתי לזהות שנאה במבט שלו.
"מה אתה עושה פה?" הוא שאל.
באתי לענות והוא מיד עצר אותי. "לליאן?".
הנהנתי. "אז זה רציני ביניכם?" הוא שאל.
"די" לחשתי, לא הייתי בטוח אם היא סיפרה לאימא שלה או לא.
"הבנתי" הוא אמר והתיישב לידי.
לפתע גם בן התיישב לידי.
"מה אתה רוצה ממנה? עכשיו באמת" בן שאל.
"מה זאת אומרת.." לא הייתי בטוח מה הוא רוצה.
"אתה בן 22 אני בטוח שמלא בנות רוצות אותך ואתה מחליט ללכת דווקא על הילדה הקטנה בת ה17" הוא אמר וגיא פשוט נעץ בי מבט שגרם לי להרגיש לא בנוח.
"יש בה משהו" מלמלתי.
"בא לי להחטיף לו אגרוף" גיא אמר.
הדלת שלהם נטרקה וליאן נכנסה פנימה. היא הייתה נראית מותשת.
היא נכנסה לסלון ושמה לב אלי.
"זוהר" היא מלמלה. חיכיתי לחיוך היפה שיש לה תמיד כשהיא רואה אותי.. אבל הוא לא הגיע.
"מה אתה עושה פה?" היא שאלה.
"הוא בא לארוחת ערב" אימא שלה נכנסה עם צלחות והניחה על השולחן.
"בואי תעזרי לי" היא אמרה ולקחה את ליאן למטבח.
קמתי מהספה והתיישבתי בשולחן, בן וגיא קמו גם הם והתיישבו לידי.
אחריי שליאן ואימא שלה סיימו להניח את כל האוכל על השולחן, הן גם התיישבו איתנו.
התחלנו לאכול וניסיתי לגרום לליאן לדבר איתי אבל לא הצלחתי.
"אז מה זוהר? מה איתך?" אימא של ליאן שאלה.
"אתה מתחיל ללמוד או משהו?".
"בינתיים עוד לא" אמרתי.
"טוב אתה בטח עוד מתלבט" היא אמרה ולגמה מהכוס מים.
"אוי שמעת שידידה שלך נפגעה בתאונת דרכים. היא בסדר?".
"כן.. היא מתאוששת".
"נחמד ואתה מטפל בה כרגע?".
"אממ כן.. היא אצלי בדירה" מלמלתי.
ליאן עדיין לא הגיבה, גם גיא ובן שתקו.
"כל הכבוד לך באמת. שאתה דואג לה ככה" היא חייכה אליי.
"בחיים לא ראיתי מישהו שדואג ככה לידידות שלו" היא צחקה.
"תסלחו לי" ליאן אמרה וקמה מהשולחן.
אני ובן ישר קמנו ורצינו ללכת אחריה.
"מה עשית לה?" הוא שאל אותי.
"אין לי מושג עדיין.. בגלל זה באתי".
"תן לי ללכת לדבר איתה. אני מבטיח לך שלא עשיתי לה משהו כל כך נורא" מלמלתי.
"בגדת בה נכון?" בן שאל.
"ממש לא".
בן התחיל להתקרב לחדר של ליאן ואני הלכתי בעקבותיו.
בן דפק על הדלת וחיכה שהיא תפתח. אחריי כמה שניות ליאן ניגשה אל הדלת ופתחה לנו.
"אני צריכה לדבר עם זוהר".
"אוקי. אבל את בסדר?" בן שאל.
היא הנהנה. בן הלך, ואני נכנסתי לחדר.
היא התיישבה על המיטה והתיישבתי לידה.
"הבנתי שפגשת את גל" אמרתי.
היא הנהנה.
"לפעמים הוא מדבר שטויות" צחקתי. אבל היא שתקה, היא אפילו לא הסתכלה עליי.

"אתה יודע זוהר.. לא כעסתי כשגיליתי על הקשר שהיה לך עם ליהיא. לא כעסתי שהיא נישקה אותך.. לא כעסתי על זה שאתה מטפל בה עכשיו והכל. אז למה לא חשבת לספר לי שהיא עוברת לגור איתך?"
שאלתי.
הוא שתק. כל כך שנאתי את השתיקות האלה שלו.
"רציתי לספר לך.. אבל לא ממש יצא לי".
הפעם אני שתקתי. "אני בחיים לא חשבתי שאני הולכת להיות החברה הקנאית" צחקתי.
"אין לך במה לקנא. באמת שאין בינינו כלום.. עבר יותר מדי זמן".
"אני כבר עברתי את השלב הזה, אני לא מאוהב בה יותר. אני מבטיח לך".
הבטתי בו. הוא בחיים לא אמר לי שהוא היה מאוהב בה. רק את זה שהם שכבו בגיל 17.
"מאוהב?" שאלתי.
"זאת אומרת…." הוא אמר והתחיל להביט לצדדים.
"תגיד יש עוד משהו שאני צריכה לדעת?" שאלתי וקמתי.
אני שונאת שהוא לא מספר לי הכל.
"היית מאוהב בה?" שאלתי.
"כן.. אבל זה נגמר".
"מתי בדיוק היית מאוהב בה?. בגיל 17?".
"אממ קצת אחריי ששכבנו הבנתי שאני מאוהב בה. אבל היא לא רצתה אותי אז סבבה עברתי הלאה".
"עברת הלאה?. ממה שאני הבנתי לא הייתה לך בדיוק חברה רצינית".
הוא שתק.
"זוהר או שאתה מספר לי עכשיו הכל או ש.." לא ידעתי בדיוק איך להמשיך את המשפט.
"אוקי בסדר" הוא אמר.
"אבל תשבי את מלחיצה אותי כשאת עומדת".
התיישבתי על המיטה וחיכיתי שהוא ידבר.
"את מבטיחה שאת לא מתחרפנת?".
"לא מבטיחה כלום"
"אז אחריי מה שקרה החלטנו שלא נהיה ביחד כדי שהידידות לא תיהרס.. ואני בינתיים הבנתי שאני מאוהב בה. לא רציתי להגיד לה את זה כדי שלא תדחה אותי או משהו. אז פשוט ניסיתי להדחיק את התחושות האלה".
"איך אפשר להדחיק את זה אם אתם כל הזמן ביחד?".
"אז בדיוק התגייסתי וככה ראיתי אותה פחות".
"אוקי..".
"אבל עדיין לא ממש התגברתי עליה. כי כל פעם שהייתי יוצא, פגשתי אותה ולא יכולתי שלא לחשוב עליה".
"אז העברתי את השנים בסטוצים את יודעת" הוא צחק.
"עד שאת הופעת" הוא חייך.
הרגשתי שמתחשק לי להקיא.
"אתה רוצה להגיד לי שאתה מאוהב בה יותר מחמש שנים?".
"לפני שנה בערך הבנתי שאני לא רוצה אותה יותר.. אבל עדיין לא הייתי מוכן לחברה רצינית".
"ואחרי כל זה היא עוברת לגור איתך".
"די ליאן אני כבר לא מרגיש אליה כלום. היא כמו אחות שלי" הוא קם אליי.
משום מה התרחקתי ממנו ולא נתתי לו להתקרב אליי.
"אני לא יודעת מה להגיד" מלמלתי.
"פאק ליאן זה היה כל כך ממזמן. אל תחשבי על זה".
"איך אני אמורה לא לחשוב על זה? אם היא עוברת לגור איתך עכשיו".
"אבל את היחידה שאני רוצה כרגע".
"אני לא יודעת" אמרתי.
"תן לי טיפה לחשוב על זה" מלמלתי.


תגובות (7)

לאאא נו אני שונאת את ליהיא וגל תמשיכי

09/06/2015 17:58

אני מאוכזבת מזוהר )-:
תמשיכי התגעגעתי לסיפור (-:

09/06/2015 20:09

גם כן זוהר הזה

09/06/2015 20:41

אוווףף הליהיא הזאת גם כן איזה מעצבנת מה היא נדחפה לתמונה

09/06/2015 21:52

אהה ותמשיכי כן ?
זה היה מהממם כמו כל הזמן

09/06/2015 21:53

תמשיכי !

09/06/2015 23:34

יואו ליהיא הזאת כלכך מיותרת….
ותקשיבי במקום לעשות: – או מה שזה לא יהיה שאת משנה נקודת מבט, תכתבי 'נקודת מבט זוהר' או משהו בסגנון, כי זה מבלבל.
תמשיכייי

10/06/2015 19:44
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך