למה הוא עשה את זה ? פרק 6 (לגילאי 13+)

בזמן שאני לא יודעת, שהשוטר צופה בי מהחלון, מחכה לרגע המתאים להכנס לבית, הבית השקט, כך קראתי לו מאז אותו חודש. רוצה להודיע בשורה. השוטר דפק בדלת, והרגשתי דקירה חדה בלב. קרה משהו. קרה משהו גדול. מת'יו פתח לשוטר את הדלת, והשוטר, תמיד אותו שוטר. חוץ משעון המטוטלת מחדרי, דממה שררה. השוטר גירד בראשו, וקרא לי לצד. הלכתי למקום שבו אפילו השעון לא נשמע. השוטר התחיל לדבר, אבל שוב אני מרגישה נורא. הכרחתי את עצמי להקשיב. "אליזבת?" הוא שאל והוציא אותי מכל המחשבות, "אני לא יודע איך להגיד לך את זה…" הוא לחש, מביא לכל מילה משמעות עמוקה, שתיחרט אצלי עד סוף יימי. "ברונו לקח מנת יתר. הוא מת" הוא אמר, כאוב.
"מה?" שמעתי את עצמי צורחת, כבר לא הבנתי מה נכון ומה לא נכון. התחלתי להשתגע. קרעתי טפטים מהקירות, וצרחתי צרחה עמוקה כל כך, צרחה חדה, צרחה שאם אשמע אותה איפשהו אני יישר אזהה, הנערה פשוט נשברה. מת'יו הגיע והניח לי קרח על הראש, במגבת ירוקה. בדיוק כמו לפני חודש, אז, בגינה הגדולה… הוא אמר לי שהוא מבטיח שלא ייקרה לו כלום. ועכשיו הוא הכניס לעצמו מנה גדולה מדיי של הרואין, כי הוא יידע שהלשנתי עליו. מתי זה קרה? עוד פעם, בגינה הגדולה? הוא בטח כבר התייאש מהחשיש. הוא רצה משהו גדול יותר, לא רק פתיחת שער. ההרואין. ידעתי. "איך זה קרה?" שאלתי את השוטר, כחצי שעה אחרי זה. "מצאנו אותו שכוב מעולף ליד אחיו. הוא צרח עלינו שהוא הקיא את הנשמה ורק עכשיו נזכרנו לבוא. אחיו חשב שסיממו אותו, באבקה במשקה במועדון שהם היו קודם לכן. הוא לא יידע שברונו הלך לשירותים כדי להזריק. ידענו שזה הרואין כבר במקום, כי היה לו דיכוי נשימתי כבד מאוד. ידענו שהוא לא ימות, אלה אם כן החסרנו פרט, פרט חשוב. לאחר מכן תחקרנו את אחיו, והוא לא יידע כלום. לקחנו את ברונו לבית החולים, אך כשלוש דקות לאחר מכן הוא פשוט התמוטט ונשימתו נעצרה" שמעתי את המילים האלה, ודמעות פרצו מעיניי. מת'יו הביא לי מים, והשוטר המשיך. "הוא שתה המון אלכוהול. אלכוהול והרואין זה לא שילוב טוב בייחד." השוטר אמר בשקט. דממה שררה. בדקה השנייה בבית החולים, הבאנו לו נוגדן, שהיה אמור להשפיע מהר. אבל הוא לא." השוטר סיים בשקט. "אני רוצה לראות אותו" פסקתי ואז השוטר אמר "שכחתי להגיד לך…" הוא גירד את ראשו. "ברונו ביקש בצוואה שלו שגופתו תישרף, לכן מה שנותר עכשיו הוא עפר. והוא ביקש להביא אותו לך." הוא הוציא מהתיק הגדול שהונח על כתפיו צנצנת של ריבה שבתוכה הונח עפר. התחלתי לבכות, בכי גדול. "ברונו שלי" צרחתי "למה, למה עשית את זה???"