מוכן לסוף? חלק 2

"אני מוטרד." הוא ענה. "לגבי מה?" היא שאלה, ואז כשראתה שהסתייג מלהגיב, הוסיפה: "זה בסדר, אתה יכול לספר לי." הוא גיחך, "אני שוכב פה, על סף מוות, ואת שואלת אותי ממה אני מוטרד… חה!" הוא צחק קצת חזק מדי, מה שגרם לסדרה של שיעולים רצופים ובלתי נשלטים להתפרץ מגרונו. "אביא לך מים." אשתו קמה מהמיטה בבהילות, "אין צורך." הוא פלט והושיט את ידו אליה, כאילו לתפוס אותה, במחווה שהורתה לה לשבת בחזרה. "תספרי לי…" הוא לחש בצרידות, "כמה זמן עוד נשאר לי?" היא הביטה בו ולא ידעה מה לומר, היה לה קשה כול-כך פשוט לומר לו את האמת, אך גם קשה היה לה להסתיר, היא ניסתה לומר לעצמה שזה לטובתו וש"עדיף שלא ידע." אבל היא יכלה להבין לבד שלהשלות אותו ולהסתיר מפניו, לא יכול להיות טוב לו. "הרופא יגיע היום." היא אמרה לבסוף, "אני חושבת שהוא יוכל להסביר לך יותר טוב ממני." הרופא שאליו התכוונה גברת ג'פרסון, היה הרופא שהזמינה המשפחה במיוחד לביתם, שם החליטו שיבלה מר ג'פרסון את רגעיו האחרונים, אותו הרופא שהתמחה בהכנת מטופליו למוות במקרים של מחלות סופניות חשוכות מרפא ובלתי הפיכות, כמו זאת שהייתה למר ג'פרסון. מתפקיד הרופא היה לגרום למטופליו להרגיש בנוח ולסבול כמה שפחות ברגעיהם האחרונים, כמו כן להכינם נפשית למוות, אם אפשר בכלל לעשות דבר כזה, ומתפקידו היה גם לספר למטופל, או שמא עלי לקרוא לו, "הנפטר לעתיד" על מצבו העגום והבלתי הפיך, כמובן שרק בתנאי שהמשפחה מסכימה שיעשה כן, אך מסרבת לעשות זאת בעצמה. גברת ג'פרסון אחזה בידו של בעלה קצרות, "להתראות, בינתיים." היא לחשה ועזבה את החדר, מותירה את בעלה לחזור להרהוריו בנוגע לעתיד המשפחה אחרי מותו.
הרופא הגיע כעבור שעות אחדות, מר ג'פרסון היה באותו זמן שקוע בשינה קלה, אך כניסת הרופא אל החדר העירה אותו. כשראה הרופא כי מר ג'פרסון ישן, הוא פנה לצאת מן החדר, "אני ער." פלט מר ג'פרסון והוסיף פיהוק, הרופא סב על עקביו ופנה לכיוון המיטה, הוא שילב את אצבעות ידיו במחווה ששידרה רוגע, "איך אתה מרגיש, מר ג'פרסון?" הוא פנה אל מטופלו בעדינות. "איך אני אמור להרגיש?" מר ג'פרסון התאמץ לדבר, "אני עומד למות…" אף אחד עוד לא סיפר למר ג'פרסון על-כך והוא לא ידע בוודאות על מצבו, אך המשפחה ידעה, והוא יכל להרגיש את זה, כשדיבר איתם וכשראה את הבעת פניהם כשהסתכלו עליו, זה נראה לו די ברור שהמצב שלו סופני, לא היה צורך לספר לו כדי שידע. "זה נכון, אדוני…" הגיב הרופא, "אתה אכן עומד למות בקרוב…" הוא אמר בטון הכי שליו שיכל להוציא מגרונו. "אתה מרגיש מוכן?" הרופא התיישב לצדו של מר ג'פרסון. מר ג'פרסון לא ענה מיד, למרות שהתשובה הייתה ברורה, היה קשה לו לבטא אותה בקול רם, "לא." הוא פלט בסופו של דבר בקול חרישי.