לראות מהצד – פרק ראשון

יומני היקר? לא… זה יותר מדיי חמוד. לא אקרא לך יומן יקר שלי.
אולי… לא אין לי רעיון.
אולי החבר הסודי שלי? זה נשמע טוב!
עכשיו אתחיל מהתחלה, החבר הסודי זה דבר נפלא.

התעוררתי כמו כל בוקר, ליום חדש, ליום עצוב.
כמו כל יום שאני קמה בדאגה לאלי. הילד שאיני יודעת את שמו.
הילד שהכינוי שלי אליו, אלי, הוא גם שמו של קרוב משפחה שלי,

קרוב משפחה שאהבתי, שנעלם ולא חזר.
קראו לו אליאב. הוא היה דוד שלי.
לא בדיוק דוד שלי…
אני צריכה לספר קצת על המשפחה שלי.

לפני שהוריי התחתנו,ולפני שאני נולדתי, אבא שלי עוד לא התחתן, אך הייתה לו חברה בשם כרמל.
ואימא שלי? היא התחתנה עם בחור ששמו הוא ריי.
הייתה לה בת, והבת הזאת היא אחותי הגדולה צליל. יש לאימא שלי ולריי עוד ילדים. גאי לירון ודילן.
צליל בת תשע עשרה. גאי בן עשרים ואחת. לירון בת שתיים עשרה. דילן בן שבע.

אימא שלי עדיין הייתה מאורסת לריי אל אבא שלי אהב אותה ו… אימא שלי בגדה בריי.
איך? דרך זה שנולדתי. היא בגדה בו. ריי סלח לה, אבל אני לא.

לא אכפת לי, לא משנה לי אם לא אהיה קיימת, אבל לבגוד?!
אני לא יכולה שלא לכעוס על ההורים שלי. במיוחד על אימא שלי.

אני לא גרה עם אימא שלי או עם אבא שלי. זה כמו שההורים שלי גרושים.

כשאני עם אבא שלי כיף לי אתו, זה זמן חופשי שלי לבד אתו, בלי האחים הקטנים המעצבנים שעוד לא סיפרתי עליהם.

כשאני עם אימא שלי אני לא ממש אתה. זה לא שהיא לא רוצה לראות אותי, דווקא כן, מאוד. אבל אני לא רוצה לראות אותה. למרות שהיא גרה בבית הזה אני לא חייבת להתייחס.
אני מתעלמת ממנה, למרות שהיו כמה פעמים שהיא החזיקה בידי בכל כוחה, רק שאתייחס.

לאימי קוראים אנג'ל, ואני לא ממש חושבת עליה בתור מלאכית. אולי אימא שלה כן חשבה.
לאבי קוראים אנדי.

לאבא שלי יש שתי בנות, כולל אותי, ושלושה בנים.
אני, בת שש עשרה,
אחי, אנדרי, אימא שלו מצרפת. בן שלוש עשרה.
אחותי, אנט, שמה השני הוא דבש, בת ארבע עשרה וחצי. אחות של אנדרי. זה אמור להיות ברור, התכוונתי שיש להם את אותה אימא. לאימא שלהם קוראים איבון.
אחי, ג'וני. אח תאום שלי.
יש לי עוד אח, עם שם מיוחד, דולפין, שם מקסים! הוא בן שבע.

אבא שלי היה עם הרבה בנות אבל עכשיו הוא עם מי שהוא אוהב, כרמל, אימא של דולפין.

כמה כתבתי לחבר הסודי שלי…
לא כתבתי כל כך הרבה אף פעם, גם לא בבית הספר. תמיד מצאתי לי דרך להתחמק.

שכחתי לכתוב לך, חבר סודי שלי, על מה שקרה היום.

התעוררתי היום בבוקר עצובה, כמו כל יום וחשבתי על אלי.

'אלי, מתי תספר לי מה שמך, מתי כבר לא אצטרך לקרוא לך אלי?' חשבתי.

הגעתי לבית הספר, ולפני זה הגעתי לבית של אלי, חיכיתי שיצא מביתו ועקבתי אחריו.
לא רציתי שיקרה לאלי משהו. אני פשוט מאוהבת בו.
אני לא יודעת אם הוא אוהב אותי אז אני מעדיפה להשאיר את זה ככה.
אני לא רוצה להיות בטוחה שהוא לא אוהב אותי.

כשהייתי בכיתה לא היה לי טוב. עשו עלי חרם בכיתה.
הרבה זמן אני מבקשת שיעבירו אותי כיתה. אני בכיתה י'. יש בבית הספר שאני לומדת בו שבע כיתות בשכבת י'.
מעניין לאיזו יעבירו אותי… אם בכלל יעבירו!

עכשיו אני בכיתה י'3.
אני לא בטוחה באיזו כיתה אלי. אולי אלי בכיתה י'7? אני לא יודעת.

הלכתי לחדר של המנהל שוב. עכשיו בפעם האחרונה.
אם הוא לא יעביר אותי עכשיו… זהו! לא אוכל יותר לעבור, אולי… לא. זה כבר לא יקרה.
סיימנו לדבר, סוף סוף, ועכשיו אעבור לכיתה אחרת.
אבל לא אוכל לעבור לכיתה י'. אעבור לכיתה יא'7
אני רק צריכה לעבור עוד שעה אחת עם הכיתה שלי.

היה שיעור מתמטיקה.
"אלי, אפשר דף? ועט, ו-" לירוי, שישב לפניי, אמר והסתובב אליי "וש… תחפפי את השיער!" אמר וצחק עליי.

"כן, מה זה ה…" מאי אמרה והסתכלה על השיער שלי. לא היה לי נוח שהסתכלו עליי "מה זה האורז שיש לך בשיער?" מה?
אז זה מה שאלי העיף עליי? לא ידעתי מה זה היה.
אולי… אולי הוא חשב שאני אחותו. כשיצא מהבית ראיתי שהוא היה בריב עם אחותו.

ראיתי את אחותו זורקת אליו קופסה מלאה באורז. הקופסה הייתה פתוחה. במזל לא נפל עליו כלום. ו… שנייה לפני שאלי יצא מביתו נכנסתי מהחלון. ואז הוא יצא. אחותו זרקה עליו את הקופסה. והוא תפס אותה.
אימא שלו, שישבה על ספה בסלון, שאלה אותי מי אני.
עניתי לה "אלי נור. אלינור אמנוור"
"מה? טוב, מתוקה… תשמרי על דור, ותיזהרי ממנו" היא הזהירה אותי.
"דור?" שאלתי.
"כן דור, החבר שלך, לא באת בגללו?" היא אמרה. את המילה חבר היא אמרה בזלזול.
ואז יצאתי במהירות.
נתקלתי ב… דור? ככה היא קראה לו? והוא העיף עליי את הקופסה.
חשבתי שניקיתי ממני את כל האורז שהוא שפך עליי.
אבל לא…

"אלי, מה עשית?" מיה שאלה בדאגה. היא היחידה שדואגת לי. אבל חבר סודי שלי, שלא תחשוב לא נכון, היא לא רצתה שנהיה חברות, כמו כולם.

"מה היא עשתה? שיחקה עם אימא שלה ב-" אורין ניסתה להגיד אל מאי קטעה אותה ואמרה:
"מלחמת אוכל? מה עשית? לירוי סיפר לי שראה את אימא שלך באה. היא רצתה להגיד לך משהו. והיא באמת נראתה כמו מישהי שעשתה מלחמת אוכל" כל הכיתה הייתה ברעש ובלגן אחרי המשפט הזה. אף מורה ואף ילד לא הצליחו להשתיק את הכיתה.

סוף סוף עברה השעה הזאת…
הלכתי לאט לאט לכיתה יא'7.
פתחתי את דלת הכיתה אחרי חצי שיעור, גם כי הלכתי לאט וגם כי לא מצאתי את הכיתה.
פתחתי את הדלת לאט לאט.
נכנסתי ונעמדתי מלפני הדלת.
בחנתי את הכיתה, הסתכלתי מי נמצא בה.
ראיתי את… ראיתי את אלי בכיתה! למה?

הייתה בכיתה חברה מאוד טובה שלי. היא בת שבע עשרה. קוראים לה ננסי. היא עלתה לישראל כשהייתה בת שבע.
היא הייתה חברה טובה, עכשיו היא שונאת אותי. היא שונאת אותי כי אמרתי לה לפני שלוש שנים, כשהייתי בת שלוש עשרה, שמישהי שהייתה בלהקה, שהיא הקימה, לא ניגנה מספיק טוב.
טוב… אולי אמרתי לה משהו יותר גרוע. אני לא זוכרת.

ברחתי מהכיתה.