מאז ולתמיד – עונה 2 – פרק 18

-ג׳ונתן (ג׳ון) טורן-

השחר הגיע הרבה יותר מהר משחשבתי, לא הצלחתי לעצום אפילו עין אחת במשך כל שעות הלילה.
רק ישבתי ובהיתי בשקט בתמונה היפה והממוסגרת הנחה על שידת הלילה הקטנה שלצד מיטתי.
השעון מעורר מצפצף ציפצוף נמוך וצורם, השעה קרובה לארבע לפנות בוקר ואני כבר ער.
קמתי לאט מהמיטה הלא כל כך נוחה ומהחלון הקטן הקבוע בקיר אפשר לראות שהכל עדיין חשוך בחוץ.
אני ממהר להחליף את הבגדים הנוחים שלבשתי במדים הלא נוחים בכלל ולנעול לרגליי את הנעליים הצבאיות שלי.
אני מתכופף על ברכיי, מושך לאט ובעדינות את נשק הצלפים שלי ממתחת למיטה הנמוכה.
קם בחזרה על רגליי ותולה את הנשק התפוס ברצועה על כתפי השמאלית.
אני נכנס אל חדר הרחצה הפצפון שבחדר, מקלחון קטן וצפוף, אסלת מתכת מגעילה, כיור מתכת מחליד ומראה עגולה וקטנה על הקיר המחוספס.
אני שוטף את פניי במים קרים, מעורר את עצמי מהלילה הארוך ללא שינה שעבר עלי.
צחצחתי במהירות את שיניי, בעוד כמה דקות אני צריך כבר להיות בחדר המבצעים, לקבל את התדרוך.
זה קורה, הבוקר…
היום זה קורה לא משנה מה.
אני מסיים לשטוף את פניי ולצחצח את שיניי ופונה להביט על השתקפותי במראה.
זיפים קטנים ושחורים מכסים את כל חלק התחתון של פניי, עיניי החומות מסתכלות לעברי ואני יכול לזהות את השבר שבתוכן.
סערה מתחוללת בתוכי.
אני לוקח מתוך קופסת כדורים קטנה הנחה על דפנת הכיור המחליד, כדור אחד נגד כאב ראש שאני יודע שיתחיל לפעום ברקותיי ויוצא מחדר הרחצה הצפוף.
אני מסתכל מסביבי, בודק שלא שכחתי כלום ויוצא מחדרי הקטן.

אני נכנס אל חדר המבצעים, היחידה של אלכס כבר עומדת מודגמת ומקשיבה לפרטי המשימה הקרבה.
אני מזהה את פול מרחק, בוחש בכוס קפה וקורא את העיתון הערבי שאין לי מושג מה הוא מוצא בו מעניין.
אני מתקרב לעברו ומתיישב על כסא לידו, משעין את ראשי כנגד הקיר הלבן והקר.
״בוקר טוב גם לך יקירי״ הוא אומר לי כעבור רגע שהוא רואה שאני לא פוצה את פי.
״בוקר טוב פול״ אני מגחך ולוקח מידו את כוס הקפה, לוגם ממנה שלוק גדול למדי כדי שהקפאין יעורר אותי מהעייפות ששרתי בה.
״שתיתי מזה״ הוא מסתכל עלי לא מבין אבל עם מבט ציני על פניו המגולחים.
הוא הוריד את הזקן שהיה לו.
״אני יותר זקוק לזה ממך״ אני מלמל לעברו ולוקח עוד שלוק גדול מהקפה הרותח.
״שמעת על המשימה של היום?״ הוא שואל אותי כעבור רגע קל, קולו הופך מציני ומשועשע לרציני.
״כן, היום זה קורה״ אני אומר לו בחיוך קל ריק מהומור, היום אנחנו נתפוס את החלאה שהרג כמעט עשרים חיילי מארינס, עשרים אחים שנהרגו על אדמה זרה.
קיבלנו מידע מודיעיני מוצק, אישרנו את הנתונים ומצאנו את מקומו של קייסלח מוחמד אקף המתחבא בהרי פלוג׳ה.

אני שוכב על בטני על אדמה קשה ותלולה, על פסגת גבעה גדולה המשקיפה אל עבר נקודות הציון בהם קייסלח מתחבא.
פול שוכב גם הוא על בטנו לצידי, משקפת שהייתה פעם שחורה ונצבע בצבעים בהירים של אדמה להסוואה מוחזקת בידיו והוא מביט אל הנוף ההררי.
הנשק הגדול שלי, שגם הוא נצבע בצבעי אדמה בהירה להסוואה מורכב מולי על רגליו, הכוונת מכוונת אל עבר ההרים הרבים שמולנו.
שמיכות גדולות שעליהם הודבקו עלים ואדמה כדי להסוואת אותנו פרושים מעלינו.
ממבט חיצוני אין שום סיכוי שמישהו יצליח לזהות אותנו.
״יש לי טעם של אדמה בפה״ מלמל פול מלידי, אני צוחק בשקט למשמע דבריו.
״אתה פשוט חייב להפסיק להתלונן״ אני מלמל לעברו, פניי נשענות על הנשק, עיני השמאלית עצומה ועיניי הימנית מסתכלת מבעד לכוונת המבריקה.
״מתי הם אמורים להגיע? אני מקווה שלא הקפיצו אותנו לשטח שעות לפניהם״ הוא אומר כעבור רגע קל.
״הם אמורים להגיע, אני שומע ממרחק את מטוסי הבלקהוק״ אני ממלמל לעברו.
שקט משתרר, הוא לא מדבר עוד.
חום אימיים שורר, שמש אימתנית קופחת מעלינו ושורפת אותנו מתחת לכל מעמסת המדים וציוד ההסוואה.
אני מביט מבעד לכוונת, אל נקודה קטנה בהר שנפרש מולנו.
הכל נראה שקט על פני השטח, אבל מבעד לכוונת הכל משתנה.
אני שם לב לקבוצה די גדולה של אנשים, כולם גברים גדולים שעל פניהם רעלות שונות.
״אי אפשר לזהות אותם״ אני אומר לפול שלצידי, הוא משקיף לעבר המקום עליו אני מסתכל מבעד לכוונת.
״תדווח, עוברים מיקום״ אני ממלמל אליו ובא לקום על רגליי.
״רגע!״ הוא עוצר אותי בידו ומונע ממני לקום, הוא מוריד את המשקפת מעיניו ומסתכל אלי.
״אני לא חושב שכדאי שנחליף מיקום, מכאן הזווית הכי טובה״ הוא אומר מבולבל, לא מבין למה אני רוצה לשנות את המיקום.
״הרוח חזקה מידי, אני לא יכול לירות מכאן״ אני עונה לדבריו, הוא מיד מגחך.
״עשה לי טובה ג׳ונתן, אתה יכול לצלוף בירח אם תרצה״ הוא מבטל את דבריי ונשאר עיקש להישאר במקומנו הנוכחי.
״פול תפסיק לדבר שטויות, יש כל כך הרבה דברים שצריך לקחת בחשבון לפני שיורים ומכאן אי אפשר לזהות את המטרות״ אני אומר לו, יש כל כל הרבה דברים שצריך לקחת בחשבון, מזג האוויר, הרוח הנושבת, המרחק, התנאים, כוח המשיכה, אפילו את כדור הארץ המסתובב סביב עצמו.
״תדווח״ אני אומר לו בהרמת גבות ולאט לאט קם ממקומי, מרים את נשקי וסוחב את כל ציוד ההסוואה על גבי.
אני מתקדם בכיפוף, אל עבר הגבעה הבאה שמצידנו המערבי, גבעה טיפה יותר גבוהה מזאת שעליה אנחנו נמצאים.
״מפקדה…עוברים לנקודת תצפית שנייה מערבה, 61/29 כדי לקבל תמונה יותר ברורה של החשודים, עבור״ פול מדבר אל מכשיר הקשר השחור והגדול.
״קיבלנו, עבור״ קול קטוע נשמע לאחר רגע מבעד לרעש הסטטי הצורם.
פול מתקדם אחרי לנקודת הציון שמסרנו אל המפקדה, ממקמים את הציוד מחדש, ושוכבים שוב על האדמה הקשה.
עם הדקות החולפות רעש המסוקים נשמע חזק יותר ויותר, אפשר כבר לראות אותם ברקע, גושים שחורים מעופפים בשמים הבהירים.
אני מסתכל מבעד לכוונת, עכשיו אפשר לראות אותם ברורים הרבה יותר, את צבע עיניהם ואפילו את שערות ידייהם.
״איך לעזאזל אנחנו אמורים לזהות את קייסלח?״ אני שואל את פול כעבור רגע, גם הוא מסתכל מבעד למשקפת הצבועה בצבעי הסוואה.
״אני חושב שאחת מאצבעות ידו השמאלית חסרה״ הוא מלמל לעברי ומוריד את המשקפת מעל עיניו.
״יש לך קו ירי?״ הוא שואל אותי ומסתכל לעברי, אני מנתק את עיני מהכוונת ואת מבטי מהם.
״לא…״ אני עונה כעבור רגע בודד וקל.
״הרוח עדיין חזקה מידי, אני עלול להחטיא״ אני אומר לו כעבור רגע ומניד את ראשי.
״תדווח״ אני מוסיף על דבריי ומחזיר את מבטי אל עבר הכוונת.
הוא מרים שוב את מכשיר הקשר הגדול והשחור, לוחץ על הכפתור המפעיל אותו ורעש סטטי צורם מיד נשמע.
״מפקדה, אין קו ירי, עבור״ הוא אומר למכשיר הקשר.
״טנגו 51, המתן להגעת הצוות, עבור…״ קול נשי נשמע הפעם מבעד לצד השני של הקשר המקוטע.
פול מניח את הקשר בחזרה לצידנו על האדמה הקשה וחוזר להביט מבעד למשקפת אל עבר קבוצת הגברים הגדולה.