מאז ולתמיד – פרק 21

-רוזלינדה (רוז) רגרייסה-

העייפות, החולשה והרעב, גרמו לגופי לכשול לפני מכסה האסלה ולהקיא מיצי מרה ששרפו את דרכם במעלה גרוני.
הרגשתי באפיסת כוחות, כמה ימים שהזנחתי את עצמי והייתי כל היום בבית החולים, אוכלת מעט אוכל מגעיל ובקושי שותה, שלא לדבר על ישנה.
תחושה מגעילה גרמה לבטני להתכווץ ושוב מצאתי את עצמי מקיאה לתוך האסלה את מיצי המרה השורפים והמגעילים.
״בבקשה שזה יפסיק…״ מלמול שקט בוקע מבעד לפי ודמעות חמות זולגות מבעד לעיניי נושרות מפניי לתוך האסלה.
אחרי דקות ארוכות שהבנתי שהבחילות חלפו קמתי מליד האסלה, גופי רועד וחלש, בקושי מסוגל להחזיק את עצמו יציב במקומו.
הפשטתי מעל גופי את הבגדים שהתלכלכלו משיירי הקיא המגעיל, את ההלבשה התחתונה שלגופי הפשטתי וזרקתי לצד ערמת הבגדים הזרוקים על רצפת הקרמיקה.
נכנסתי אל המקלחת, פותחת את הברז הכסוף שיזרמו מבעדו מים חמימים שירגיעו את גופי הרועד.
המים זורמים מעל ראשי ומרטיבים את כולי, מחממים אותי וגורמים לתחושה נעימה יותר להתפשט בחלל חזי.
לקחתי את המרככים הנעימים, מסבנת ומקציפה את גופי הרזה ושערי השחור והארוך, הריח המדהים מתפשט לאט בחלל חדר הרחצה הפרטי שבחדרי.
שובל של ריחות פרחי לבנדר וקמומיל מילאו את אפי.
פתחתי שוב את ברז המים, נותנת להם לשטוף את שאריות הסבון מגופי ומעורי החלק.
סיימתי את המקלחת הקצרה שחידשה בי כוחות, אחרי שנפלתי חסרת כוח מול מכסה האסלה מקיאה את נשמתי החוצה.
יצאתי מהמקלחת, מייבשת את שיערי במגבת לבנה וגדולה נותנת לו להישאר מפוזר ורטוב על כתפיי.
עטפתי את המגבת הלחה סביב גופי, מסדרת במהירות את הבלאגן שיצרתי בחדר הרחצה ויצאתי מבעד לדלת העץ.

צרחת בהלה קטנה בקעה מבעד לפי כשראיתי את ג׳ונתן מחכה בחדרי.
״רוז״ הוא חייך לעברי וזה היה נראה שלא אכפת לו שאני לבושה אך ורק במגבת לבנה.
״ג׳ון, מה אתה עושה פה?״ שאלתי אותו מבולבלת, מוציאה מהר מארוני את הבגדים הראשונים שאני רואה.
״אתה לא אמור לנוח בבית? רק השתחררת מבית החולים…״ אני אומרת לו ומוציאה מהמגירה התחתונה בארון הלבשה תחתונה.
עיניו לא עזבו את גופי, סורקות מכף רגל ועד ראש את המראה שלי.
״הייתי חייב לראות אותך, אני צריך לדבר איתך…״ אמר בקול שקט ומנתק סוף סוף את מבטו מגופי החשוף שרק מגבת עוטפת אותו אל עבר עיניי הזהובות.
״תסתובב…״ סימנתי לו בידי כדי שאוכל להתלבש.
״כבר ראיתי אותך ערומה״ אמר במבט לא מבין וגרם לסומק עז להלהיט את לחיי.
״ג׳ונתן!״ אמרתי מבויישת והוא רק גיחך בשקט מסתובב אלי בגבו.
נתתי למגבת ליפול ברפיון מעל גופי על פרקט הרצפה הבהיר.
לבשתי את תחתון התחרה הלבן במהירות, ואת החזייה התואמת תוך פחות מכמה שניות בודדות.
״על מה רצית לדבר?״ שאלתי אותו סקרנית, בשביל זה הוא הגיע לפה.
הוא הסתובב ישר, לגופי רק ההלבשה התחתונה, נסיתי להסתיר את עצמי בידיי.
״ג׳ונתן תסתובב!״ הרמתי את קולי מעט עצבנית אבל שוב זה לא היה נראה שאכפת לו.
״אני אוהב אותך רוז, אני יודע שזאת הייתה טעות איומה מבחינתך, אבל אני לא מסוגל להמשיך הלאה בלי שתדעי באמת מה אני מרגיש כלפייך…״ אמר לי וליבי החסיר פעימה הכרחית.
״אני לא חושב שמה שהיה בנינו זה טעות, פחדתי שאת לא מרגישה כלפיי את אותו הדבר אז התגוננתי, אני מצטער״ אמר והשפיל את מבטו אל הרצפה.
לא ניסיתי לטרוח להסתיר עוד את גופי, הייתי המומה מידי בשביל זה, רק הבטתי בפניו המלאות חרטה.
״ג׳ון!״ אמרתי בקול אנחה שקט, לא ידעתי מאיפה להתחיל להסביר לו שגם בשבילי זה לא היה טעות איומה.
הוא התקרב לעברי, דוחק אותי אל עבר הקיר עד שגבי החשוף פוגש בקיר הקר והלבן של חדרי.
״את כל כך יפה״ אמר והביט על גופי, בוחן את פניי ולבסוף נתקע בעיניי הזהובות, בוחן כל סנטימטר שבי.
״ג׳ון, גם בשבילי זה לא היה טעות״ אני אומרת בשקט, בביישנות, נותנת לזה סוף סוף לצאת ממני.
חיוך רחב עלה על פניו, עיניו עברו לבחון הפעם את שפתיי.
ובשנייה בודדה זה קרה, הוא הצמיד את שפתיו אל שפתיי כאילו הוא צמא אלי כבר המון זמן.
ידיו מלטפות את פניי, את צווארי וגופי החשוף שרק הלבשה תחתונה וחושפנית לגופי הרזה.
לשונו מוצאת את דרכה אל תוך פי, מנשקת בסוג של כוח אגרסיבי עדין.
הנוכחות הגברית שלו גורמת לליבי לדפוק במהירות רבה יותר, הוא מקפיץ אותי ותוך שנייה אני מוצאת את עצמי בידיו שרגליי עוטפות את מותניו וגבי נחבט בעדינות בקיר הקר.
הוא עובר לנשק באגרסיביות את צווארי, וככל ששפתיו נעות לצדדים אני מרגישה כאילו הם הותירו שובל חם של שרפה על עורי השזוף.
ידיו מלטפות את גופי, גורמות לצמרמורת לטפס במעלה גבי ולשערותיי לסמור.
ידיו הגדולות והחמות עוברות לאט לאט על אורך גבי, עוברות ללטף את ביטני ואת חזי.
עיניי נעצמות בתענוג ושוב אנחה גרונית מוצאת את דרכה לבקוע מבעד לפיי.
הוא רואה בזה הסכמה שלא נאמרה במילים, ידו הימנית פותחת במיומנות את חזיית התחרה שלגופי והוא מוביל אותי לאט אל המיטה שאני עדיין בידיו.
הוא זורק אותי בעדינות וגופו עולה לרכון מעל גופי החשוף והערום.
הוא מוריד במשיכה אחת את חולצת הטריקו הפשוטה שלגופו, חושף בפניי את השרירים העבים ואת אינספור הצלקות שחרטות על בשרו.
״אני אוהב אותך רוזלינדה״ לוחש בשקט באוזניי וגורם לליבי לדפוק בכזאת מהירות שלא ידעתי שקיימת.