מגהנום לגן עדן ומגן עדן למוות פרק שני

נכנסתי לבית ספר,פגשתי שם את שליו,החברה הכי טובה שלי. "היי שליו רוצה לבוא עלי היום?", "אמ… אני..אני לא יכולה" השיבה, "למה?" שאלתי מסוקרנת, "אמ… אני…אני הולכת לאירוע" גמגמה, "האא טוב" אמרתי חושדת,´מדוע היא גמגמה? היא לא אחת שמגמגמת, אני מרגישה כאילו היא מסתירה מימני משהו…´ אמרתי לעצמי.
~צלצול לכיתות~
המורה נכניסה לכיתה,היא הסתכלה עלי במבט מוזר שכזה, כאילו עשיתי משהו. "תלמידים אפשר לשבת" אמרה בקול מאיים, "מתחילים ללמוד, נא להוציא ציוד", ´מה? ממתי היא אומרת את זה?´ אמרתי לעצמי חושדת עוד יותר, הוצאתי את הציוד שלי, "המורה באיזה שיעור אנחנו" צעקה אחת מהילדות ולא שמתי לב מי היא, "שרון אנחנו בשיעור מתמטיקה" צעקה עלי המורה, " אבל לא אמרתי דבר" השבתי לה, "אז מי אמר את זה?" שאלה ונראתה לי מפחידה, אף תלמיד לא הצביע כנראה שרצו להאשים אותי בזה… "כמו שאת רואה גברתי אף אחד פה לא הצביע, לכי עכשיו למנהלת" צעקה עלי, הלכתי למנהלת, כל חיי אני יושבת שם בלי סיבה…
~צלצול לסוף הלימודים~
´יופי סוף, סוף אני חוזרת הביתה´ אמרתי לעצמי ביאוש, הלכתי ברגל, אמא שלי עובדת עד 20:30 ואני צריכה להכין לי אוכל, לנקות את הבית לעשות כלים, בקיצור את מטלות הבית…
נכנסתי הביתה, ראיתי אוכל כבר מוכן, הייתי בשוק, סוף סוף אמא מכינה לי אוכל ולא אני, לקחתי צלחת ושמתי לי אוכל, גמרתי לאכול. גמרתי את כל מטלות הבית ואז אימי נכנסה.
"איפה האוכל שהיה כאן?!" צרחה עלי, "אממ… אכלתי אותו…" אמרתי, "את כזאת חוצפנית, זה לא האוכל שלך אמרתי לך להכין לעצמך אוכל", "אבל חש…", "בלי אבל! את כזאת חברת נימוסים".