מהחושך לאור… פרק 3 סיפור על וואן דיירקשן

יצאנו מבית החולים, לא האמנתי שאני לובשת בגדים כאלה, שמלת פרחים קיצית, נעלי בובה לבנות, תיק מעור אמיתי! "אז לאן הולכים?" שאלתי את פול, "עכשיו אנחנו בדרך לקניון" הוא אמר תוך כדי שהתקדמנו לעבר הקניון… בדרך ראיתי הרבה פאפראצי שצילמו אותנו, לא הייתי רגילה לכל זה, אחרי הכל הייתי רגילה לעוני, לכאב, לבדידות. פתאום אני מרגישה שכולם מכירים אותי! אחרי כמה זמן של הליכה פלור, ליה ולורה חלפו מולנו וראו את הבנים והן התחילו לצרוח ולהתחרפן וביקשו חתימות ותמונות, אחרי כמה דקות של צרחות הן ראו אותי, "מה את עושה פה איתם?!" פלור שאלה בקול שחצני, "היא איתנו" נייל אמר, בלי לחכות פלור באה לתת לי אגרוף אבל הארי נעמד מולי, כך יצא שהיא נתנה לו אגרוף, הארי השתתק על פני האדמה ופלור המומה מהמראה, "תראי מה עשית!!!" צעקתי לה ומהר התכופפתי להארי, "הארי, אתה בסדר?" לחשתי לו אבל הוא לא ענה לי, "אוקיי בנות, תתרחקו מפה, אני לא רוצה לראות אותכן בזמן הקרוב בכלל!" פול צעק על השלישיה תוך כדי שפלור בוכה, הבנות ברחו במהרה, מנסות להרגיע את פלור אך ללא הצלחה היא ממשיכה לבכות. הארי לאט לאט קם על הרגליים, הוא הוריד את ידו מפניו, התגלה לנו פנס ענק על עין שמאל, "אוי לא הארי, צריך לטפל בזה" אמרתי מודאגת "זה בסדר, לא משהו רציני" הארי אמר לי בקול תשוש, שמתי לב שמולנו הייתה קופת חולים, בלי להגיד מילה משכתי לשם את הארי ואת השאר לשם כדי לטפל בפציעה.
נכנסו לקופת החולים וכולם הסתכלו עם הארי בתדהמה, "ידעתי שזה יקרה" הארי לחש לעצמו, התיישבנו בקצה המבנה וחיכינו לתורנו, ישבנו שם זמן מה, עד שהאחות יצאה מהחדר וצעקה: "ג'סיקה הורסון?" "כן זאת אני" קמתי ממקומי ואמרתי לה, "בואי תיכנסי" היא אמרה וחזרה לחדרה, לקחתי את הארי וכנסו שנינו לחדר, נייל ופול חיכו בחוץ. "אז ככה" התחלתי לספר לאחות את מה שקרה, "הלכנו לקניון וחבורת בנות תפסה אותנו, הן התחילו לצרוח ולהשתגע בגללו, אותן חבורת בנות הן מהכיתה שלי והן ממש שונאות אותי, אז אחת מהן באה לתת לי אגרוף אבל אבל הארי נעמד מולי ובטעות היא נתנה לו בוקס במקום לי" הסברתי לה, "אהמ, אני מבינה" האחות קמה מהכיסא וניגשה להארי, היא בחנה לו את הפנס, אחרי כמה שניות היא הלכה לחדר צדדי שהיה שם, היא חזרה עם חתיכת בד ועליה נוזל, "הינה תשים את זה על העין, זה יוריד את הנפיחות, אסור שמעריצות יראו אותך ככה. בלי להגיד מילה הארי הדביק את חתיכת הבד על העין ויצאנו מהחדר, המשכנו לעבר הקניון, הפנס לא עניין אותנו כלל, "תודה שהגנת עליי" לחשתי להארי והוא חייך אליי, "זה בסדר, הכל בשביל נערה כמוך" הוא אמר, התחלתי להסמיק, לא הייתי רגילה שגברים אומרים לי דברים כאלה…. היינו כבר ליד הקניון, הרגשתי יד מתקרבת ליד שלי, הבנתי שהארי מחזיק לי את היד, רציתי לצרוח מאושר באותו רגע, זאת פעם ראשונה בחיי שזה קורה לי, אחרי הכל מכיתה א' עברתי התעללויות והצקות מילדים, הייתי צריכה להסתדר לבדי מגיל צעיר מאוד, ועכשיו אני מרגישה אחרת אני מרגישה שיש כאלה שאכפת להם ממני! נכנסנו לקניון ולא האמנתי למה שראיתי….