מהחושך לאור… פרק 6 סיפור על וואן דיירקשן

ישבתי על הכיסא, לא האמנתי שכתוב בגב שלו "ג'סיקה", וואו! כיסא במיוחד בשבילי? כל החזרה לא הפסקתי לחייך, לראות את הבנים שרים להם שם, לא רציתי שזה יגמר! אחרי כמה שירים הבנים יצאו להפסקה, לכולם היו עיסוקים חוץ מללואי, הוא בא והתיישב לידי, בכיסא שלו, "היי" הוא אמר בביישנות, "היי" החזרתי לו בחיוך רחב, "אז… למה את יושבת פה, את לא הולכת לבנים?" הוא שאל, "לא, אני רוצה קצת לשבת, לחשוב" עניתי לו תוך כדי שאני מסתכלת על כוס התה שהחזקתי בידי, "חושבת? על מה, אם אפשר לשאול" הוא שאל שנית, "סתם, חושבת… חושבת איך כל החיים שלי התהפכו בין רגע! חושבת איך פתאום אני נמצאת פה עם נערים מפורסמים ועשירים, חושבת איך המאבטח שלהם מגדל אותי, אז כן, אני חושבת…" אמרתי לו והפנתי לו את מבטי, לאחר כמה שניות קראו לו לבמה, "אז הלכתי, תהני מהחלק השני של החזרה" הוא אמר וקם מכיסאו, הוא הלך ואני חייכתי, "הוא ממש נחמד אליי" לחשתי לעצמי ולקחתי לגימה מכוס התה. המשכתי לראות אותם שרים, נדהמת מכל שניה ושניה, נדהמת מהקול האלוהי שלהם. נגמרה החזרה והארי בא אליי ומנשק אותי בלחי, אני מסמיקה וקמה מהכיסא, נותנת לו חיבוק מלא אהבה, אני פותחת את העיניים לרגע ורואה את לואי מסתכל עלינו מהצד, בפרצוף מוזר… התנתקנו מהחיבוק, חייכתי אליו ובאתי לנשק אותו אבל שנייה לפני ששפתינו נפגשו קראו להארי לשיחה, "אני עוד מעט חוזר" הוא אמר ונתן לי נשיקה במצח והלך לשיחה. לאט לאט צעדתי לי לחדר ההלבשה כי הייתי צריכה להוציא משהו מהתיק שלי שהיה שם, אני נכנסת לחדר ורואה מכתב על התיק שלי, פתחתי אותו והיה כתוב: "היי ג'ס,
תפגשי אותי אחרי אחרי החזרה בגבעה מאחורי ננדוס, מחכה לך ♥" במכתב לא היה רשום ממי זה, קיפלתי את המכתב חזרה והצמדתי ללבי, "הארי.." אמרתי ולחשתי לעצמי בחיוך, הכנסתי את את המכתב חזרה למעטפה והכנסתי לתיק, חזרתי לסטודיו וראיתי שהבנים עוד בשיחה עם המנהל, לא רציתי להפריע אז פשוט יצאתי משם בשט והלכתי לי לעבר הגבעה, הגעתי והתיישבתי על הדשא, הסתכלתי על האגם ועל הברווזים השמחים והמקפצים ששוחים בתוכו, ראיתי את הילדים הקטנים משחקים בפארק וראיתי את ההורים מדברים זה עם זה ומידי פעם צועקים לילדים לבוא לאכול או להיזהר. "ג'ס?" שמעתי מישהו קורה מאחורי, הסתובבתי וקיוויתי לראות את הארי, אבל לא, ראיתי את לואי. "לואי? מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו בבילבול, "אני זה שקראתי לך" הוא אמר והתיישב לידי, "ולמה בדיוק קראת לי?" שאלתי אותו שוב, הוא לא ענה לי, הוא פשוט התקרב אליי ונישק אותי, נשיקה ארוכה, שלא רציתי שהיא תיפסק, "לא לואי, יש לי חבר" התנתקתי מהנשיקה וקמתי מהדשא, ברחתי משם בבכי כמה שיותר מהר, לא העזתי להסתכל לאחור. לאט לאט האטתי את קצב ההליכה, הסתכלתי כל הדרך על האדמה, נתקלתי במישהו בדרך, "תראה לאן אתה הולך" אמרתי בקול בוכה, "ג'ס?" הרמתי את ראשי וראיתי את ליאם, "ליאם?" שאלתי אותו בלחש, "ג'ס? מה קרה, למה את בוכה?" הוא שאל, לא העזתי לענות לו ופשוט חיבקתי אותו, הוא חיבק אותי חזרה והתחלתי לבכות עליו עוד יותר, "ששש, תירגעי, לקחת אותך לפול?" הוא שאל ונהנהתי בראשי לחיוב, לאט לאט צעדנו, הרמתי את הראש ושמתי לב שהגענו לבית, נכנסו והתייבשתי לספה, ליאם הלך לחדר הצדדי וחזר עם טישו, "תודה" אמרתי לו תוך כדי שאני מגנבת את האיפור המרוח מהפנים, "אז את רוצה לספר לי מה קרה?" ליאם שאל, ובדיוק אז הארי נכנס, הוא ראה אותי אותי בוכה ושליאם יושב לידי ומחבק אותי, "מה קורה פה?" הארי שאל מופתע.