מהכישלון להצלחה פ. 1

קמתי בבוקר והרגשתי זנב מלטף את פניי. טופי, כלבתי היקרה, הפנתה את גבה עליי ודיגדגה אותי בזנבה.
כלום לא עוזר. אני הולכת לבית הספר היום, בלי שום תירוצים. הרי ככה אמא אמרה.
הפחד עלה בי יותר ויותר, אבל הייתי חייבת. בשעה 7:30 יצאתי מהבניין החם ומלטף לעבר הכביש הסוער.
הלכתי בשביל הרטוב כשעיניי עוקבת אחרי המגפיים המרופדות שלי שהולכות בין השלוליות.
פתאום קול הבהיל אותי.
"ילדה? רוצי רוצי במהירות! אנו בונים פה!" הזהיר איש שחרחור עם קסדה ואפודה זוהרת, מאחוריו משאית גדולה. נרתעתי. מבטאו המוזר הבהיל אותי עוד יותר, אבל המשכתי בדרכי.
לאט לאט כבר הגעתי ליעדי, ולפני שנכנסתי דרך השער, נשמתי נשימה עמוקה, ושלחתי את רגלי הימנית לעבר השער הגדול.
"בוקר טוב ילדים!" נשמע קול צרוד מעבר הכריזה בזמן שעברתי את המסדרון, "היום הוא היום הראשון ללימודים בחטיבה שלנו. אני מזכירה. השכבה החדשה תגיע לטקס תחילת השנה רק בשעה 8:50, יש בשבילכם הפתעה גדולה שהבוגרים מכינים לכם בזמן שיגיעו לטקס בשעה שמונה בדיוק." ציין הקול ושתק.
עליתי במדרגות בזמן שנעלי הסניקרס הישנות שלי עושות רעשים קלים. חיפשתי את כיתה ז'1.
"אה… סליחה? אתה יודע איפה זו כיתה ז'1?" שאלתי בחור בלונדיני כשעלה במדרגות.
"כן. אני בדרך לשם." הוא הפנה את ראשו וחייך. כשהגענו לדלת הכניסה לכיתה, הוא פתח בקול.
"שמי דורון." הוא אמר וחייך עליי, "אני יודע איפה הכיתה מפני שאח שלי עשה לי פה סיור.. שנכנס?" שאל.
"בטח." עניתי וגופי רועד , "רק.. קוראים לי סול." מילמלתי בשקט.
"נעים להכיר סול, בוקר טוב ובהצלחה. בא לך לשבת לידי בכיתה?" הוא שאל בקלות. לא הייתי עושה דבר כזה, גם עם הייתי אוהבת מישהו כל כך.
"אהה.. בטח! למה לא.. אני ממילא לא מכירה אף אחד פה." לחשתי.
"אני כן דווקא. אבל רק בנים. הנה יש לי בת ראשונה." הוא חייך חיוך שכבש אותי. החזרתי חיוך גדול יותר.
הוא פתח בידו את דלת הכניסה. נכנסנו וכולם הסתכלו על שנינו. שני ילדים נכנסים יחד. בן ובת. כבר? מוזר. אני מסכימה איתם, אבל.. זו תחושה מוזרה. בהתחלה היה נדמה לי שזה סתם, אבל פתאום זה נראה לי מאוד מאוד נכון. אני מאוהבת בדורון.
הצילצול נשמע והמורה נכנסה. מורה ממושקפת בעלת שיער חום ובוהק שאסוף בעיגול גדול בקצה ראשה. היא נראתה טוב משום מה, ביסודי שלי לא היו כאלה מורות.
"בוקר טוב לכולם, אני מקווה שתפסתם את מקומתכם.. אני מרשה לכם לשבת חופשי." היא חייכה. קולה המלטף היה נעים וברור כל כך. גם כתב ידה.
היא כתבה על הלוח במהירות ברכה קצרה לקראת השנה החדשה, ברכה שהיא המציאה:
' אלוהים נתן לכם את השכל והידע,
הוא נתן לכם לחיות כל רגע.
מהעצב לשמחה,
מהכישלון להצלחה.
הכל הוא נתן לכם. הכל.
עכשיו, תתנו את עצמכם כביכול. '
הברכה הזו ריגשה אותי באופן מפתיע, אבל מאוד שמחתי לראות שהיא מבינה אותנו.

המשך יבוא !