מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?- פרק שני

כשגרייס נכנסה לבייתה החמים, היא הורידה את תיק הצד שלה והניחה אותו בצד והלכה לחדרה.
בחדר שלה היא ראתה ששום דבר לא השתנה ולכן היא נשמה לרווחה. "קיס!" קראה גייס לכלבתה, שהגיעה בדילוגים אלייה. גרייס ליטפה אותה ואז לקחה את הרצועה שלה מחדר הכניסה ויצאה איתה לטיול.
***
בלילה כששכבה לישון אחריי ששתתה את החלב והדבש (המשקה האהוב עלייה) וציחצחה שיניים, היא עצמה את עינייה וכמעט נרדמה עד ששמעה מין צליל פצצה כזאתי כמו בסרטים. היא הרגישה כאילו ישנה מספר שעות ובהחלט היה כך- השעה הייתה אחד לפנות בוקר. היא מיהרה לשים עלייה משהו ולרוץ לראות מה קרה שם. כשגרייס יצאה והתקרבה לפצצה היא נראתה לה יותר כמו חללית, ולכן לא פחדה להתקרב. החללית הקטנה הזאת נפתחה בפתאומיות ובתוכה היה יצור קטן ומתוק, כמו תינוק כזה, שצחק, צחוק מקסים.
הוא לא נראה כמו בן אדם, משהו בו היה שונה, שונה מאוד. הוא חייך אל גרייס והושיט אלייה ידיים, גרייס צחקה וליטפה את ידיו. היא הביטה סביבה, אף אחד לא התעורר, כאילו רק היא שמעה את הרעש הזה.
היא לקחה את התינוק לידיה, באחיזה נכונה, ודיגדגה אותו, היא הרגישה אחראית באותו רגע.
התינוק צחק ואז נרדם בידיה, היא לא ידעה מה לעשות עם התינוק ולכן הביטה בחללית והבחינה בפתק שהיה שם והתחילה לקרוא: "אם את או אתה אלה שמצאו את התינוק אתם ברי מזל, קחו את הפתק איתכם ואת התינוק". גרייס נחרה בבוז, היא לא יכלה לקחת את התינוק הבייתה, מה יחשבו הורייה?. היא כבר דמיינה בראשה את השיחה שתתנהל בינה לבין אמה:
"מה זה התינוק הזה?"
"מצאתי אותו נטוש ברחוב"
"נטוש?! באמת!"
"היה כתוב בפתק שאני צריכה לקחת את התינוק איתי ואת הפתק"
"את יכולה לפחות להקשיב לעצמך? מי אומר לך לקחת ילדים?!"
גרייס מיד סיימה לחשוב על זה ומיהרה לקחת את התינוק והפתק איתה ולכסות את החללית בחול, אבל לא היה צורך, כי היא סגרה את עצמה ועפה משם.
***
כשהיא נכנסה לחדרה היא לא ידעה לאן תכניס את התינוק, ואיך קוראים לו גם. ' אני אחכה עד הבוקר' חשבה לעצמה גרייס והניחה את התינוק במיטתה שהמשיך לישון בנחת.