מורדת בגלגלים-פרק 10

כשהגיעה השעה ארבע, שעת הראיון עם אמא, התייצבתי מול הטלויזיה.
אמא הופיעה שם, מחויכת כמו תמיד.
"גברת שפרד, תודה שהסכמת להתראיין אצלנו"
"תודה שהזמנתם אותי."
"עד היום לא חשפתם פרטים לגבי התאונה המצערת של בתך,"
"אל תהיה בטוח אחשוף עכשיו." אפילו את זה אמא אמרה בחיוך.
"אז מדוע הסכמת לבוא אלינו?" המראיין התפלא מתגובתה.
"אתם הזמנתם אותי."
המראיין חייך גם הוא, הביט רגע בנקודה שניחשתי שבה היה הטלפרומפטר ואז פנה חזרה לאמא שלי.
"גברת שפרד, השאלה שמעסיקה את כל העיר עכשיו היא איפה אביה של בתך היה בכל הזמן הזה."
אמא היססה לרגע אך המשיכה בחיוכה, ""הוא באמת לא יצר קשר, אבל אני וביתי לא זקוקות לו. אנחנו מסתדרות טוב מאוד בלעדיו."
"הדמות האבהית לא חסרה לבתך מעולם?"
"אבא של ריילי לא יצר איתנו קשר כמה הרבה שנים." שפתיה של אמא רעדו. היא הייתה לחוצה.
"ולמרות זאת נשארת עם שמו שפרד."
"זה כבר היה שם הבמה שלי." אמא ענתה בקצרה ומבטה ננעץ בדבר מה מחוץ למסך.
"תודה רבה, קורניליה שפרד." סיכם המראיין. "על הראיון המעניין."
והם יצאו לפרסומות.
הטלפון שלי צלצל. אמא התקשרה.
"היי מותק, ראית את הראיון?"
לפי נימת דבריה ידעתי שהיא קיוותה‎ שאענה לה שלא. עברה במוחי מחשבה להגיד שפספסתי, אבל לא יכולתי לשקר כך לאימא שלי.
"ראיתי."
"כשאני מגיעה הבייתה, אנחנו יוצאות למסעדה."
עברתי בראשי על השבוע האחרון, על הדבר היחיד שאמא אכלה. "את לא רוצה סלט?"
"אכלתי מספיק ירקות השבוע, אני רוצה פחמימות."
חייכתי לעצמי, מצב רוחה של אמא השתנה במהירות. "ניסע לחדשה, נכון? זו שנוחה לנכים"
"ברור מותק." ענתה לי אמא ונפרדה ממני.
משהו השתנה היום. למרות הראיון שלא הלך טוב, אימא הייתה במצב רוח מעולה.
אולי זה היה קשור לביקור הקרוב שלנו בבית החולים.
אמא לא פקפקה לרגע בתוצאות הניתוח, ואני, שלא רציתי להוריד מהתרגשותה, תמיד עטיתי על עצמי חיוך מאושר מלא תקווה.
"בוקר טוב מותק! יום חשוב הגיע!"
יום רביעי הגיע.