מורדת בגלגלים-פרק 2

האחרון לכיתה שלי נכנס באיחור.
"שב בקצה בבקשה." אמרה לו המורה והצביעה על המקום לידי, היחיד שהיה פנוי.
"כן גברתי." הוא גיחך והתיישב על ידי.
המורה הוציאה דף מקלסרה והקריאה שמות.
"אוונס פטריק?"
המאחר הרים את ידו.
פטריק? "פטריק?" שאלתי אותו, מתאפקת לא לצחוק.
"פטריק וויליאם אוונס." הוא אמר באנחה.
"שם… מעניין." אמרתי לו.
"שלך יותר טוב?"
"ריילי." אמרתי בקצרה. בלי לציין את שם המשפחה.
"ריילי. שם משפחה?"
"רק ריילי." משכתי בכתפיי.
"רק ריילי. אני יכול להתרגל לזה."
"אני לא יכולה להתרגל לפטריק." גיחכתי.
"לוויל את יכולה?"
"כן, אני חושבת שכן."
"שקט בקצה!" עצרה המורה את שיחתנו. "שפרד ריילי?"
לא נשמעה תשובה ושום יד לא הורמה.
"שפרד ריילי?" המורה קראה שוב. וויל מירפק אותי. "קוראים לך" הוא לחש לי.
"יש כאן ריילי שפרד?" המורה קראה, ראיתי שהיא כבר כועסת.
"אני." אמרתי והרמתי יד.
"גברת שפרד, הרימי את ידך מיד בפעם הבאה."
"אני אנסה לזכור." אמרתי וגילגלתי עיניים.
וויל הביט בי בהלם. "שפרד?" הוא שאל. "הבת של-" "כן." קטעתי אותו. "קורניליה שפרד"
"יש עוד משהו שאת רוצה לספר לי?"
"ריילי ברברה שפרד."
"ברברה?" הוא החניק צחוק.
"השם השני שלי."
"ריילי יספיק לי."
"שקט!" צעקה המורה והשתתקנו.
שיעור מתמטיקה. לא השיעור המועדף עליי, אבל אומרים שאני טובה בו.
טובה או לא, בחומר לא הצלחתי להתרכז. הסתכלתי רק על וויל.
פטריק וויליאם אוונס, ליתר דיוק. הוא התלמיד החדש היחיד.
הוא גבוה, מאוד. יש לו עור שזוף, שיער שטני, חיוך עקום ושובב, והעיניים שלו-
"גברת שפרד, ריכוז!"
העיניים שלו בצבע אפור, עם נטייה מסויימת לתכלת.
פטריק וויליאם אוונס חתיך.
לפי המבטים שהתחילו להינעץ, אני לא היחידה ששמה לב לכך.
אבל אני כבר החלטתי היום בבוקר. בכיתה י' לא יהיה לי חבר.
"את יודעת שמסתכלים עלייך, נכון?" לחש לי וויל.
גיחכתי במרירות ועניתי לו "תאמין לי, לא עליי מסתכלים."
"כן בטח."
"משוויץ או צנוע. זו השאלה."
"ברברה" הוא לעולם לא יעזוב את השם שלי.
"אני לא זו שקוראים לה פטריק"
צלצול. סוף השיעור. לפי המערכת, יש לנו עכשיו ריצה.