מורדת בגלגלים-פרק 30

"אני מבקש ממך לצאת מהבית שלי." אמר אבא שלי וויל.
ביקשתי מוויל שיביא לי את כיסא הגלגלים ועברתי אליו בעזרתו.
"מצטער על זה." אמר לי וויל מחוץ לדלת הבית.
"זה בסדר," עודדתי אותו. "גם אני לא ממש שתקתי."
"תודה שבאת."
"בכיף. תמיד יש פעם ראשונה אתה יודע."
מאחוריו דלת הבית נפתחה. "פטריק, תן לנו בבקשה שתי דקות. אני רוצה לדבר עם הידיה שלך."
"עדיף שאחזור הביתה." אמרתי בחשש.
"אשמח אם תוכלי להקדיש לי שתי דקות."
"אני אחליף בגדים בנתיים." אמר וויל וחזר אל הבית.
"יש לך קשר מיוחד עם פטריק." אבא של וויל הביט בי בפעם הראשונה.
"וויל הוא בחור מיוחד."
"וויל?" הוא נראה מבולבל.
"ככה הוא ביקש ממני שאקרא לו."
"הוא קורא לך ריילי?"
"בדרך כלל." על זה הוא רצה לדבר איתי?
"אני צריך את העזרה שלך."
"אתה צריך את עזרתי?"
"כן, זה קשור לפטריק."
"מה איתו?"
"בזמן האחרון הוא מרוחק." בזמן האחרון? אולי בתשע השנים האחרונות!
"אם תוכלי לדבר איתו על זה, אני אודה לך מאוד."
"בייבי!" אשלי יצאה מהבית "גמרת לדבר בטלפון?" כשהבינה ש'שיחת הטלפון' הייתה איתי היא קראה "מה היא עושה כאן?"
"אני ביקשתי את עזרתה עם פטריק." הוא ענה לה בקולו הרגוע והמכעיס.
"אני לא מוכנה שהיא תהיה כאן!" אשלי צעקה.
"אשלי, תירגעי בבקשה, היא כבר הולכת."
"שתסתלק מכאן!"
באותו רגע יצא וויל בבגדי הריצה. "נצא ברברה?"
"אני רוצה לעבור קודם בבית שלי." אמרתי לו והוא לא התנגד.
הוא אפילו חייך. כשהתקדמנו לכיוון הבית שלי הוא אמר "דווקא נהנתי בארוחה הזאת. תבואי כל יום."
"אמרתי לך פעם שאתה בוגר?"
"שמעתי את זה פעם או פעמיים."
"אני אגיד את זה שוב -אתה ממש בוגר."
"את רוצה לרוץ או שאת רוצה לקטר?" הוא הקדים אותי בכמה צעדים.
"אני באה, אני באה."