מורדת בגלגלים-פרק 4

"מה את חושבת על החדש?"
"איזה חדש?" שאלתי במשיכת כתפיים. שיחות כאלה‎ היו מהשנואות עליי. מיה הביטה בי מופתעת, הבנתי שהצלחתי להיראות אדישה. אבל היא לא הרפתה.
"יש לנו רק חדש אחד בכיתה!"
"נכון, צודקת" חייכתי אליה בהתנצלות.
"אז," מיה התקרבה לקצה הספסל, איפה שאני הייתי עם הכיסא. "מה את חושבת עליו?"
מה אני חושבת עליו? שאלה טובה.
"הוא רועש מאוד. וצריך המון תשומת לב."
"דיברתם כל השיעור!" הוכיחה אותי מיה.
"כי הוא לא שתק לרגע!"
מיה נאנחה, ואז מבט שואל הבזיק בפניה. "איך קוראים לו?"
"לחדש?" ניסיתי למשוך את השיחה. לא רציתי להיראות מעוניינת. אבל לפי המבט שלה החלטתי שעדיף שאענה."פטריק משהו אוונס." אמרתי בנימה אגבית כמה שיכולתי.
"פטריק.. נכון." מיה אמרה את שמו כאילו החזיקה נחש בידיה. "תמיד אפשר לגרום לו לשנות את השם, לא?" הנהנתי במבוכה להסכמה. מיה שקעה במחשבות. ואני חשבתי על וויל.
בסוף השיעור, לפני שהלך למלתחות, הוא ניגש אליי.
"ברברה, את תצליחי למצוא את הכיתה שלנו בלעדיי? אני צריך להחליף חולצה"
"אני אנסה, פטריק" ברברה. למה אמא הייתה חייבת לבחור לי שם שני? ודווקא ברברה?
וויל דיי והצטרף לשאר הבנים.
"ברברה?!" מיה קפצה מהספסל. "סיפרת לו על השם השני שלך!"
"הוא סיפר לי על שלו." אמרתי והתחלתי להתגלגל לכיוון הכיתה.
"אבל הוא זוכר את שלך!"
לא עניתי לה. מה יכולתי להגיד?
"אז הסתדרת בלעדיי. אני כבר לא נחוץ." וויל נכנס לכיתה כמה דקות אחריי.
"בנתיים אני עוד צריכה אותך." עניתי לו בחיוך ערמומי.
"מה אני יכול לעשות בשבילך, הוד מעלתך?" הוא שיחק את התפקיד וקד קידה.
"אני אעדכן אותך בקרוב." וויל צחק והתיישב.
חיכיתי לראות אותו מוציא אוכל, כמו שעשתה‎ שאר הכיתה. אבל הוא רק ישב ושירבט על השולחן.
הנחתי שהוא לא יסביר לי מה קורה אם לא אדחוף אותו לזה, והגשתי לו את התפוח שלי. הוא מיד דחה את ההצעה.
"אני לא רעב." הוא סינן בשקט.
"גמרת 45 דקות עם המאמנת שנל. אתה לא יכול להיות שבע." הגשתי לו שוב את התפוח. הפעם הוא היסס רגע ואז לקח אותו.
בשיעור הרביעי, הרגליים שלי הזכירו לי שהן עדיין שם. כאב דוקר בער בהן.