מורדת בגלגלים-פרק 8

שלושה שבועות אחרי תחילת הלימודים נתקלתי בבעיה הראשונה שגרם לי כיסא הגלגלים. אודיטוריום מדורג וקוצר ראייה. לא המתכון הכי מוצלח לנערה בכיסא גלגלים.
וויל, כשתפס בידיות הכיסא והתחיל לגלגל אותי אל מחוץ לכיתה, גילה שאולי הוא שולט בנסיעה, אבל על העצירה יש לי שליטה מלאה. ידית הבלמים הייתה לידי הגלגל השמאלי.
"ברברה, את לבנה כמו סיד מרגע ההודעה בכריזה, מה קורה?" הוא לא חיכה לתשובתי, נשען קדימה ומשך בידית הבלם.
הסברתי לו על הריחוק וקוצר הראייה שלי.
"נמצא פיתרון." הוא אמר אחרי כמה רגעים. אבל אני בלמתי מחדש.
"אני אשאר בכיתה. יש לי שיעורים בצרפתית להשלים." אבל וויל לא הקשיב לי. הוא משך שוב את הידית ולפני שהספקתי להתווכח הוא גלגל אותי לאודיטוריום.
בפתח פגשה אותנו המנהלת."גברת שפרד, אני מתנצלת אך לא תוכלי להיכנס." קוצר ראיה זה דבר אחד, אבל למה זה מפריע למנהלת?
"למה בדיוק?" שאל אותה וויל במקומי.
"כי אני בכיסא גלגלים!" סחננתי לעברו.
"מר אוונס, כנס לאודיטוריום."
"זה לא בסדר!"
"וויל, עזוב! אני אלך לכיתה."
"זה בדיוק העניין!" רתח וויל. "את בכיסא גלגלים! את לא יכולה ללכת! ובגלל זה לא נותנים לך להיכנס. איפה הגישה הנוחה לנכים?"
"מר אוונס חכה לי במשרד!"
וויל חיפש במה לבעוט. כשלא מצא, פנה לאחור ורץ.
"פטריק אוונס!" המנהלת התחילה ללכת אחריו, אך אני התגלגלתי אליה ועצרתי אותה.
"הוא יהיה במשרד שלך. אני בטוחה." טוב, בטוחה הייתה מילה חזקה מידיי. אבל היא הספיקה למנהלת.
בסוף השיעור, עברתי ליד חדר המנהלת, והוא באמת היה שם.
פטריק וויליאם אוונס המרדן ישב עם המנהלת ושוחח איתה, בלי הורים.
יום למחרת, וויל הופיע בכיסא גלגלים.