מחנה קיץ- פרק 1 (הסיפור שלכם)

מחנה קיץ פרק 1
מנקודת מבט של פז:
"אבאאא" צעקתי לו ברחבי הבית הענקי שלנו, אני גרה בספרד במדריד יש לנו חמישה קומות בבית הוא ענקי אני בת יחידה, ואבא שלי הוא מנהל מחנה קיץ, כל קיץ אנחנו נוסעים לשם וכמו כל שנה אף אחד לא יודע שהוא אבא שלי יש לי את השם משפחה של אמא שלי כך שאף אחד לא יכול לעלות על הקשר המשפחתי גם הוא לא דומה לי בכלום, ההורים שלי גרושים ואמא שלי גרה בארה"ב במיאמי עם איזה שהוא בחור.. לא מעניין אותי כל כך אני אוהבת את אבא שלי הוא כמו חבר בשבילי אבל כשאנחנו הולכים למחנה זה רק המנהל וילדה רגילה שבאה למחנה..
"אני פה מתוקה" צעק לי גם ברחבי הבית
"יופי.. איפה זה פה?" צעקתי בחזרה
"בקומה הראשונה" צחק
ירדתי למטה והמזוודות חיכו לנו חודשיים שלמים במחנה עם ילדים מכל העולם זה פשוט מדהים! אני כל כך אוהבת את הרעיון החדש של אבא שלי, פעם המחנה היה מורכב רק מילדים שגרים בספרד ועכשיו זה מכל העולם אין יותר טוב מזה..
יש לי חבר קוראים לו דיימון, אני והוא חברים כבר חודשיים, אבל הוא לא יגיע איתי למחנה אני קצת עצובה מזה, יש לי חשש גדול שמשהו יקרה כשאני לא יהיה פה למרות שאני סומכת עליו בעיניים עצומות, אבל זה קשה חודשיים בלי חבר שלך, אני לא יודעת איך אני ישרוד.
"הסכם" אמרנו אני ואבא שלי
ההסכם הוא שאנחנו לא אומרים שום דבר על הקרבה בנינו
נסענו בערך כשלוש שעות כדאי להגיע למחנה אנטיני
ראיתי מלא פרצופים חדשים, ראיתי איזה חבורה של בנות שמסתכלות עלי במבט מוזר אבל לא היה לי כל כך אכפת, רציתי סוף סוף לראות את אביה אני והיא אף פעם לא נפגשנו, דיברנו כל הזמן בפייסבוק ובסקייפ ועד שההורים שלה הסכימו לה להגיע למחנה זה היה סיוט אבל עכשיו היא כאן והיא תהיה איתי כל החופש המדהים הזה!!
"אביהההההההההההה" צרחתי והעפתי את כל הדברים שלי מהידיים וגם היא והיא רצה אלי וקפצה עלי
"עהעהעהעהעהעהעה, אומיגד אני לא מאמינה שאני סוף סוף רואה אותך" אמרתי לה
"גם אני יאוו איזה כיף לראות אותך במציאות" היא אמרה לי
"את יותר גבוה ממני" צחקתי
"חחח בקטנה, בכמה סנטינימטרים" אמרה לי
וצחקנו שתינו ושמנו לב שכל הילדים מסתכלים עלינו
"פאק פדיחה" היא אמרה לי
"מסכימה איתך" צחקנו שתינו
והלכו לקחת את הדברים שהעפנו וללכת לחדר שלנו
חיפשנו את החדר לפי המפה שקיבלנו, אני כבר ידעתי איזה חדר אבל לא רציתי לומר כדי שלא תחשוד או תשאל שאלות.
"הנה זה פה" היא הצביעה על הבקתה הענקית
נכנסנו שתינו וישר ההבעת פנים הייתה והו
"מזה יש פה ג'קוזי?, יש פה מטבח, יש פה 3 חדרים" ישר המבטים שלנו נעצרו
"שותפה" אמרנו שתינו ביחד
"אוף אני לא רוצה עוד שותפה" אמרתי
וכנראה שאמרתי את זה בקול רם וזה היה טעות כי בדיוק השותפה יצאה מהחדר שהיא מיקמה לעצמה
"גם אני לא רציתי שותפות, חבל כי תפסתי את החדר הכי גדול פה, סורי" אמרה במבטא מעצבן שעוד שנייה העפתי לה סטירה
"הה ואני אלה" חייכה אלינו בחיוך עוקצני
"טוב נסבול את זה" אביה אמרה
"לא נראה לי" אמרתי ויצאתי בעצבים מהחדר וטרקתי את הדלת כשאביה נשארת שם
אין מצב אין מצב שאני יהיה עם 'הפרחה' הזו בחדר שלי ושל אביה הלכתי לכיוון המשרדים
כל ההליכה הראש שלי התעסק בפלאפון מדברת עם דיימון לא שמתי לב לאן אני הולכת
ונתקעתי בחבורה של בנים
"איהה, תסתכלו לאן אתם הולכים באמת!!" אמרתי בעצבים
"חחח תנשמי, כולה נתקעת בנו" הם צחקו
"טוב טוב אין לי זמן אליכם" אמרתי והעפתי אותם כך שנהיה מעבר באמצע ואני עוברת במעבר ביניהם
"כוסיתתת" שמעתי שהם אומרים ושורקים
יאו אם לא הייתי ממהרת אני עוד שנייה הייתי מעיפה להם סטירה

מנקודת מבט של אביה
אני לא מאמינה שהיא השאירה אותי לבד עם הפאקצה הזו.
ואני עוד יותר לא מאמינה שלא יהיה לי מקום לנעלים שלי אין, אין אני מקווה שהיא תלך לדבר פה עם מישהו כי אין מצב שלא יהיה לי ארון בשביל הנעלים שלי.
חשבתי לעצמי ופתאום אלה קטעה אותי מהמחשבה על הנעליים שלי
"רוצה לצאת לסיבוב?" היא שאלה אותי עם מבט קר כאילו היא חייבת לעשות את זה
"לא תודה אני מחכה לפז" אמרתי והזזתי את הפרצוף שלי הצידה
נוו איפה הילדה הזו? שאלתי את עצמי
שלחתי לה מלא הודעות והיא לא חוזרת אלי ,איפה היא יכולה להיות, אני אלך לראות אולי היא במשרדים אני אלך לשם.
לקחתי את המפתח של החדר ואת המפה של המחנה והתחלתי ללכת, והלכתי והלכתי ולא שמתי לב ונראה לי כבר יצאתי מהאזור של המחנה..
איפה אני בכלל? הסתכלתי מהצדדים ולא ראיתי שום דבר שנראה קשור למפה
פתאום מכונית מפוארת עצרה ממולי ומישהו חתיך שאל "את צריכה טרפ?" עם חיוך מתוק וגומה קטנה בצד
אומיגד הוא חתיך, לא יקרה כלום אם אני יכנס למכונית שלו נכון? חשבתי לעצמי ונכנסתי למכונית
"אז את נכנסת לכל מכונית שעוצרת לך בדרך?" הוא שאל והסתכל עלי בחיוך
"לא" עניתי
"אז למה נכנסת לשלי?" שאל
"אין לי מושג למה" אמרתי ובאמת לא היה לי מושג למה נכנסתי למכונית שלו
"אני צריכה להגיע למחנה קיץ אנטיני" אמרתי
"ההה, גם אני הולך לשם" אמר וחייך חיוך ממיס
"מה שמך?" שאל
"אביה" עניתי "ושלך?"
"שיין" אמר
שאר הנסיעה הייתה שקטה עד שהגענו למחנה ושם חיכתה לי……