מחשבות השומרת- פרק 3

אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שכל כך שמחתי לחזור הביתה. הבקתה הקטנה מעולם לא הייתה חמימה כל כך, ומיטות הקרש מעולם לא היו נוחות כל כך.
אני אתחיל מההתחלה.. מצטערת אמא, התרגשתי לחזור, ושכחתי שלא סיפרתי לך על כל מה שקרה לפני שחזרנו אל הבקתה.
הלכנו בשקט בחזרה אל מחנה הצבא. לילי עדיין הופיע בצורה הסוסית שלה. אף אחד לא הסתכל לצדדים לבדוק אם עוקבים אחרינו או שמישהו שמע את מה שעשינו. כאילו כולם יודעים מה קורה סביב גם בלי באמת להסתכל.
כשהגענו אל המחנה, לילי כבר הפכה ביזרה לאישה. והאיש שנראה חזק תפס את שני הגופים והמשיך ללכת כאילו הוא לא סוחב משקל עודף על כתפיו. שוויצר.
הגנבתי מבטים אל לילי ובדקתי אם בעיניה עוד נראה הצבע הסגול, או שאולי הזנב נותר מאחורי גבה.
חיילים רצו במעגלים סביב גדר המחנה. הם נראו תשושים, ונשקם קיפץ על חזם ברפיון. לא היה להם כוח להחזיק אותו. מפניהם נטף ייאוש. כשעברנו לידם עם שני האנשים מליאונרסה הם פסקו מפעולתם והביטו בנו בהפתעה. חייכתי חיוך ניצחון על אף שלא אני זו שתפסה אותם, אבל שאר חבריי ליחידה נותרו אדישים והמשיכו בדרכם לכיוון אוהלו של המפקד.
כשהבטתי בלילי פעם נוספת, היא תפסה את מבטי. חיוך קטן עלה על שפתיה הדקות, ועיניה היו חמימות. חייכתי אליה חיוך קטן והרגשתי את לחיי בוערות באדום. היה מוזר לראות אותה מחייכת.
אוי.. שכחתי שלא תיארתי לך את אנשי היחידה.. אני פשוט רואה אותם כל הזמן, אז לא חשבתי על לתאר אותם.
לילי היא אישה נמוכה יחסית בעלת ייניים חומות בהירות בצבע דבש ושיער שור שמגיע עד כתפיה. עורה לבן מאוד ומעט זוהר באור הירח. היא אישה יפה.
הגענו אל בקתת המפקד, ולילי דפקה על הדלת. כולם לבשו ארשת פנים רצינית. המפקד פתח את הדלת ונראה ערני כרגיל למרות השעה המאוחרת. אף אחד לא דיבר.
האיש שהחזיק את שני האויבים הניח אותם בעדינות על מדרגת הבקתה והלך אחורה בדממה.
המפקד הביט בשני האנשים המעולפים וסימן לנו להכניס אותם אל תוך הבקתה.
כשנכנסנו כולנו הוא סגר את הדלת ונעל אותה. הוא הלך אל אמצע החדר הקטן, והרים חלק מהקרשים ששימשו כרצפה. תחתם נגלה לנו גרם מדרגות ארוך.
המפקד סימן לנו להכניס את שני האנשים אל תוך הבור הקטן. ירדנו למטה, כשהאיש החזק אוחז בשני האנשים. ראינו מעין בתי כלא קטנים סגורים בסורגים.
האיש החזק שם כל אויב בתא נפרד, סגר את שני התאים בחוזקה עם מנעול,
וכולנו עלינו למעלה.
הייתי עייפה, ולא היה לי זמן לחשוב על המסתוריות של המפקד, או על כך שאחת מחברותיי ליחידה הפכה לסוס. ברגע שראשי נגע בכרית נרדמתי.
מחר בערב יש עוד משימה בממלכת ליאונרסה. אני מקווה שאגלה עוד על חבריי ליחידה, או על עצמי. איני יודעת למה אני נמצאת פה.. לשם מה גייסו אותי?