מיה, אשפית המעבר בזמן-פרק 1

לא לדאוג עם שאר הסיפורים, אני אמשיך אותם בקרוב.
—-
הייתי למטה בחצר עם חברותיי, שיחקנו תופסת (לא היה לי רעיון מקורי יותר).
"יובל!" צעקה אמילי, יובל קפצה בגובה 2 מטר (כן, אבל היא יכולה לקפוץ יותר גבוה מזה) ונפלה על הרצפה.
"לא תתפסי אותי!" צעקה יובל, התעלמתי מהן והלכתי לתפוס את אלכסיה שרצה לכיוון השיח, בדרך נפלתי.
"פוס משחק! פוס משחק!" קראתי, כל הבנות באו אליי בריצה.
"מימה! מה קרה?" שאלה מלאני, אחת מחברותיי.
~פסק זמן~
אני מיה, חברים טובים שלי קוראים לי מימה, אני בת 13 וגרה בצפון.
~חוזרים לסיפור~
"כן, אני בסדר" עניתי להן וקמתי, ותפסתי את יובל.
"חה! תפסתי אותך!" צעקתי לה.
"זה פוס משחק" התערבה אלכסיה.
"טוב יופי, בואו נמשיך לשחק" אמרה אמילי והמשכנו לרוץ בחצר.
"תפסתי אותך!" צעקה אלכסיה ונגעה במלאני, היא לקחה אותה למחסן השבוים (המחסן שבחצר של מיה), ביינתים התחלתי לרדוף אחריי יובל.
"נה נה בננה! לא תתפסי אותי!" אמרה יובל והוציאה לי לשון, היא קפצה לגובה 4 מטר ואני עליתי על גדר וקפצתי 2 מטרים ממנה, תפסתי אותה ונפלנו על הרצפה.
"תפסתי אותך!" צעקתי, יובל קפצה לגובה 11 מטר, איך היא עושה את זה?
בסוף תפסתי אותה וגררתי אותה למחסן השבוים, שם עמדה מלאני.
"נה, תאכלי גוש" אמרתי לה וסגרתי את הדלת.
~במחסן~
מלאני (אגב, היא בת 11) עמדה במחסן וחיכתה שנסיים לשחק, פתאום היא ראתה חושך, ואז ראתה את יובל עם שיער שחור ועיינים אדומות כהות, מלאני צרחה, יובל תפסה בה בחוזקה וקפצה לגובה 19 מטר.
~במשחק~