מכורה פרק 3
"נו יופי זה רק מיקריות" מילמלתי בעיצבון ופניתי לצאת "הדלת נעולה על תנסי"
הוא אמר בלי להסתכל עליי אפילו.
נישענתי על אחד מהקירות "נו ומה עכשיו..?" שאלתי ושילבתי
ידיים.
"מחכים לאחרים" הוא אמר ולא הבנתי למה הוא מתכוון
מי אלו "האחרים" לאזעזל?
חיכינו בכיתה המחניקה הזאת רבע שעה לפי ערכתי
שנחנקתי בכיתה ללא חלנות כמעת ומזגן.
ונישמע דפיקה על הדלת "מי זה" הוא שאל ונתן בי מבט קצר
של "תתכונני"
מהדלת נישמעו צרחות של מישהיא "פחות שאלות ויותר לפתוח לנו את הדלת"
הוא פתח את הדלת ומישהיא נכנסה בהיסטריה
והזכירה לי את אחותי…באופן מחריד שלשניה חשבתי שזאת
אחותי פורצת לי באכזריות לחדר.
"איפה היא" היא שאלה בלי לשים שהייתי מילימטר מהדלת
הוא סימן לה בתנועת ראש "כן היי אני.." לא הספקתי לפתוח את פי
והיא תקפה את ידי ודקרה עליה מחט. צווחה נישמע מפי
"למה את…?" היא עוד פעם לא נתנה לי לסיים משפט "לסתום"
היא הורתה לי אבל בקול רך יותר ונטול צעקות.
לפי מה שהבנתי היא הזריקה לי משהו אבל לא הבנתי מה הולך מסביבי
התארפל לי הראש והתחלתי להזות .
איבדתי כול רגש ביד שעליה היא הזריקה את התכולה המוזרה
לא הייתי מסוגלת לדבר כאילו החומר השתיק לי את כול הגוף
ראיתי רק שתי ראשים מולי שהיו מטושטשים ואז עוד כמה ועוד כמה
ככה כמות האנשים גדלה עד שאיבדתי הכרה לגמרי.
הרגשתי בהיי או באקסטזה. היא כנראה סיממה אותי
במשהן מוזר. בסם הזיה אולי…
אבל אני זכרתי כול רגע מהשינה הזאת…
כאילו אני פה אבל לא פה….
התחלתי לשמוע אנשים בשלב שהחומר התחיל להתפוגג
ושמעתי קולות מוזרים…
תגובות (0)