מלאך בלי כנפיים – פרק 2

אימי ניסתה להבין… מה מאי מסתירה ממנה. היא התקשרה אליה שוב ושוב, היא כתבה לה מלא הודעות וצייצה לה בטוויטר, אבל… כלום. אחרי שעות, מאי סוף סוף ענתה לה. "רגע איימי." אמרה מאי וכיסתה את הטלפון עם היד, כדי שלא ישמעו אותה. "תגיד לי למה המסמך של איימי לא חתום." אמרה מאי למישהו, איימי הצליחה לשמוע אותה. הוא אמר: "בגלל שלא יכולתי להרשות זאת." מאי חזרה לדבר עם איימי. "מה לא חתום?! מה הוא לא יכול להרשות?!" שאלה איימי. מאי שאלה: "שמעת את כל זה..?" "תהיי בטוחה ששמעתי! אני רוצה תשובות, מאי!" אמרה איימי. מאי נשכה את השפה התחתונה, ואמרה: "תקשיבי, איימי, אני מבטיחה, כשהזמן לספר לך יגיע, אני אספר לך הכל!" איימי אמרה: "הזמן הגיע." "טוב.. אם את ממש רוצה לדעת….. תפגשי אותי ליד הבית הנטוש עכשיו." אמרה מאי וניתקה. איימי לקחה את התיק שלה, שמה את הנייד בפנים ויצאה מהר מהבית.
-כעבור חמש דקות-
"לקח לך זמן.." אמרה מאי. איימי אמרה: "בבקשה מאי תספרי לי…" מאי נאנחה, ואמרה: "קדימה. תטפסי מעל השער…. אני יראה לך את זה איפה שאין אף אחד…" השתיים טיפסו בקושי רב מעל השאר הענקי, ונכנסו לתוך הבית הנטוש. הרהיטים המאובקים… איימי ישבה על הספה המאובקת, והשתעלה מרוב האבק שעף באוויר. "אפשר לדעת את הסוד הגדול עכשיו?" שאלה איימי. מאי אמרה: "רק אל תאבדי את השפיות!" היא נשמה עמוק, ושתי כנפיים לבנות יצאו מהגב שלה. הבגדים הרגילים שלבשה השתנו לשמלה לבנה, והסניקרס שלבשה נהפכו לנעלי בובה לבנות. הגרביים נהפכו לגרביונים לבנים וארוכים. "מאי… מה את?" שאלה איימי בחוסר ביטחון ובעיניה ניכר פחד. מאי ענתה לה: "אני בדיוק מה שאת…" "מה אני?" שאלה איימי. מאי ענתה: "מלאכית…" איימי שאלה: "אם אני מלאכית אז.. איפה הכנפיים שלי וההשתנות המגניבה הזו?" מאי ענתה לה: "את מלאך.. בלי כנפיים." איימי אמרה: "חה… תוכיחי." מאי הוציאה מהתיק שלה שהיה בצד מסמך. אותו המסמך הלא חתום. היה כתוב עליו- "שם: איימי אנג'לס. חודש: החודש התשיעי ברחם. סוג כנפיים: כנפי אילייה." סוג הכנפיים… כל מלאך קיבל או כנפי אילייה, כנפיים בצבע קרם, או כנפי גלוריס, כנפיים לבנות, או בכלל.. כנפי לוקאס, שאלו כנפיים שחורות. בגלל שיום אחד, שטנים השתלטו על המלאכים, כנפי אילייה וכנפי גלוריס נדירות מאוד.. איימי ומאי היו היחידות שהיו עם כנפיים מאחד הסוגים האלה. למאי היו כנפי גלוריס, ולאיימי היו כנפי אילייה. בחזרה לאותו רגע. איימי עיינה בטופס, וראתה.. שהמקום שהיה צריך להיות חתום…….. לא נחתם. איימי הייתה בעצם מלאך בלי כנפיים. ברגע שהטופס של הכנפיים נחתם, המלאך החדש מקבל את כנפיו בחודש השמיני או התשיעי… ובדיוק… כשהטופס של איימי עמד להיחתם.. החל הדבר הנורא מכל.. הוריקן השטנים. "למה הטופס שלי לא חתום?" שאלה איימי. מאי אמרה לה: "אני לא ממש יודעת…" איימי אמרה: "בטח יש מישהו לדבר איתו.. הם היו צריכים לחשוב על עולם המכשפים או משהו כזה. אני לא ממש מאמינה! תמיד חלמתי להיות מלאכית! ועכשיו… אני מגלה שאני אחת מהם! וגם… וגם החברה הכי טובה שלי!" היא פתאום התחילה להתרגש מהעובדה שהיא נולדה מלאכית. מאי אמרה: "אנחנו חייבות להשאיר את זה בסוד עד שנחזור להורים שלנו.. לאמיתיים." איימי הנהנה. "הנה הן! המלאכיות האחרונות מסוג אילייה וגלוריס! תפסו אותן!" אמרו שתי בנות שהתפרצו לבית. איימי אמרה: "אנחנו מדברות! זה ממש לא מנומס להפריע ככה!" מאי ראתה שהבנות הביאו איתן כמה גברים ענקיים, ובריון אחד שהיה מאוד מוכר לשתיים… "אוגוסט!" קראו שתיהן באותו הזמן. אוגוסט אמר: "היי לכן, פריקיות." "אוגוסט! אתה שטן!" אמרה איימי. אישה זקנה נכנסה איתם. "אוגוסטוס, אל תעמוד כאן סתם מחמדי, תגרום לאמא להתגאות בך." איימי אמרה: "מאי, אני לא יודעת מה אני אעשה, אין לי כנפיים ואין לי כוח!" מאי אמרה: "תלכי! זה יהיה הכי טוב! אני מבטיחה לך שאני אחזור… חכי לי בחוץ." איימי הנהנה, ואמרה: "בסדר." ויצאה.
-מנקודת מבטה של מאי-
"את בטח לא מכירה אותנו, נכון?" שאלה אחת הבנות השטניות. אמרתי: "זה לא צריך להיות משנה, אכפת לי שתעופו מכאן." "זה משנה. אני כריסטי, זאת בריית', את אוגוסטוס את כבר מכירה, את שיינה את בטח תכירי. אה, והגברים האלה? רק כאלו שיעזרו לך להיכנע." אמרה כריסטי. אגרתי כדור אור בידיים, ופגעתי בכריסטי. "שיינה! מתחילים במבצע 'המלאך האחרון'!" שיינה [אמא של אוגוסטוס] התקרבה אליי והחזיקה כדור יהלום. "מכירה אותם? את משפחת סילבר? את אמורה להכיר… את נולדת לאמא, שלך במשפחה הזאת… אבל.. הם תחת שליטתנו.. אז אם את לא תבואי איתנו, הם יוצאו להורג." אמרה כריסטי, שיינה הראתה לי את הכדור. "זה לא מוכיח שום דבר!" אמרתי ושלחתי את כדורי האור לכל מקום… אבל המכה הסופית הגיעה מהצד השני, כשכל השטנים שילבו כוחות ושלחו אליי כדור שחור ענקי שפשוט סחט ממני כל הכוחות. מצאתי את עצמי על הרצפה, נושמת בכבדות, לא מצליחה לקום.
-מנקודת מבטה של הסופרת-
איימי ישבה בחוץ, היא הביטה אל החלון למעלה. החלון היה בדיוק בחדר בו איימי גילתה שהיא מלאכית. היא שמעה פיצוץ קטנטן, אבל היא מכירה את מאי, הכל בשליטה. אחרי כמה דקות של המתנה היא הוציאה את הטלפון שלה, וענתה לשיחה. "שלום, אפשר לדבר עם איימי אנג'לס?" שאל הקול מהצד השני. איימי שאלה: "מי מדבר?" הקול ענה: "רוזלינד פקטורי, סגנית המלאכית לינדה. איימי פנויה?" "אני איימי.. אני לא ממש פנויה אני במשבר, אני מיד אתקשר." וניתקה. רוזלינד פקטורי? מלאכית? יש עולם כזה? איימי הביטה אל החלון, וראתה את מאי מתעופפת באוויר, אחרי שורה של אותם הפורצים. הידיים שלה היו כבולות, והיא הצליחה איכשהוא להפיל פתק. איימי תפסה אותו, היה כתוב בו: "איימי! אני נלקחתי על ידי שטנים. אני חייבת שתנסי למצוא דרך להגיע לעולם המלאכים, הוא אמיתי! שמעתי משהו על כך שמלאכית בשם רוזלינד יצרה איתך קשר. תנסי לדבר איתה ולהגיע לעולם המלאכים. איימי, זה תלוי בך! החיים שלי תלויים בך!" איימי נשמה עמוק, ואמרה: "יוצאים לטייל בעולם המלאכים…" וחייגה אל המספר של רוזלינד.