מלאך בלי כנפיים – פרק 3 חלק א'

-הפרק מנקודת מבטה של איימי-
חייגתי מהר, והתחלתי להסביר לרוזלינד בפאניקה מה קרה. היא אמרה: "איימי, איימי! תנשמי עמוק! אני אביא אותך, רק תעצרי!" אמרתי: "סבבה…" אחרי שתי שניות היה אור חזק שסנוור אותי, ואז מצאתי את עצמי על רצפה, באולם לבן. נערה אחת עמדה מולי. "איימי? אני רוזלינד." אמרה הנערה. רוזלינד הייתה נערה מתולתלת וג'ינג'ית, היה לה עור ממש בהיר, וכנפיה… בניגוד ללבוש הלבן, היו שחורות. שאלתי אותה: "רוזלינד, למה הכנפיים שלך שחורות?" היא ענתה: "מאז שהשתלטו עלינו הכנפיים של כולם נהיו שחורות, כנפי לוקאס. ולכן, את ומאי הן התקווה האחרונה להחזיר את המלאכים למי שהם היו." אני ורוזלינד הלכנו אל מעלית, וירדנו לתוך מרתף. היא פתחה את הדלת עם סיסמא, נכנסנו פנימה. היה שם מחשב, תמונות על הקיר, ומגירות מלאות בתיקיות. רוזלינד חיפשה בתיקייה "ש'", והוציאה תמונה אחת. "שריל וונת', שטן מנהיג.. או יותר נכון אשת השטן המנהיג. שריל ובעלה, השטן המנהיג, בנג'מין וונת'. הם אלו שחטפו את מאי… ועומדים לחטוף גם אותך." היא אמרה. לשריל היו עיניים אדומות, שיער אדום ומתולתל, רזה ממש. שאלתי: "בת כמה היא?" "21." ענתה רוזלינד. שאלתי: "אז איך היא קשורה?" רוזלינד אמרה: "אם את רוצה לשחרר את מאי, את צריכה להגיע אליה." "אבל איך? אין לי כנפיים!" אמרתי. רוזלינד אמרה: "אני יודעת…" שאלתי אותה: "אין מצב שרק תעשי חתימה מהירה על המסמך ואני אקבל את כנפי האילייה שלי?" "אני… איך את יודעת? לא משנה. אני לא יכולה, רק בריני יכולה… אבל אני יכולה רק להביא לך כנפיים זמניות… אבל רק תיזהרי, אל תעשי לופים באוויר." ענתה רוזלינד. היא הוציאה מארון שתי כנפי אילייה. רוזלינד אמרה: "אני מצטערת שזה לא הכי טוב…. את רוצה לנסות להתעופף עם הכנפיים האלה? אולי את צריכה שיעורים קטנים.." הנהנתי. שמתי את כתפיות הכנפיים, ופתאום הכתפיות נעלמו. רוזלינד אמרה: "אוקיי, עכשיו רק תנסי לדחוף את עצמך למעלה. הסוד של תעופת מלאכים הוא בעצם אמונה בעצמך וכוח רצון." ניסיתי לעשות כמו שרוזלינד אמרה, והצלחתי, אבל אחרי כמה דקות של תעופה וצעקות של "הצלחתי! הצלחתי!" התנגשתי בקיר. רוזלינד אמרה: "כדאי שתיזהרי, את עלולה להיתקל בציפור או במטוס! עכשיו, רק תנשמי עמוק, ותצליחי לנווט." הצלחתי באמת לעוף! רוזלינד אמרה: "טוב, אני לא ממש יכולה לעזור לך מכאן, אני אתן לך את ההוראות למקום שבו הם מחזיקים אותה… אבל אני לא מבטיחה כלום." היא נתנה לי אוזנייה קטנה, והנחתי אותה על האוזן. "בהצלחה, איימי." אמרה רוזלינד בחיוך מתוק, יצאתי החוצה והתעופפתי. שמעתי את רוזלינד באוזנייה: "איימי, את שומעת אותי?" אמרתי: "שומעת." היא אמרה: "אוקיי, תמשיכי לעוף ישר עד שתראי פסל של לב." התעופפתי סביב הריסות… אמרתי: "רוזלינד, הגעתי להריסות של פסל לב…" "מה? השטנים הרסו את הלב של ארינה! אם זה יימשך.. טוב, את אמורה להתעופף עכשיו שמאלה, וכשתראי מגדל שעון ענק תשבי על אחד המחוגים, שניהם תקועים." אמרה רוזלינד.
-מתחת לאיימי, נקודת מבט כללית-
"אמא! אמא! תסתכלי למעלה!" קרא ילד. אמו שאלה: "כן, בונו?" הילד אמר: "תסתכלי למעלה! יש שם מלאך עם כנפיים לבנות!" הקריאה גרמה להמון מלאכים להתאסף ולהסתכל לעבר איימי. "רוקי, את היית מאמינה? אז יש תקווה! המלאכיות הנעלמות נמצאו!" אמרה אחת המלאכיות. רוקי אמרה: "לוסי, אני לא בטוחה. המלאכית השנייה נתפסה והראשונה.. טוב, נולדה בלי כנפיים."
-חזרה לאיימי-
הגעתי אל מגדל השעון, וישבתי על מחוג אחד. הוא היה ענקי! רוזלינד אמרה: "יופי, הגעת. עכשיו, מעל לשעון יש פעמון, לשם את יכולה להתעופף, אבל אני לא בטוחה, כי לכנפיים יש תעופה מוגבלת. תנסי לעוף, אם לא, תצטרכי למצוא דרך להגיע אליו." אמרתי לה: "טוב…" והתחלתי להתעופף. כמעט הגעתי אל הפעמון, אבל אז הכנפיים התעייפו, וכמעט נפלתי. אחזתי במה שאני יכולה כדי לעלות, אבל אז ראיתי את אוגוסטוס. "מתקשה לעוף?" הוא שאל ודרך לי על היד. "היי, זה ממש לא נחמד!" שמעתי את הקול של מאי. אוגוסטוס אמר: "כריסטי! אני מתקשה לשלוח את איימי אל הסוף שלה, תשתיקי את המלאכית האידיוטית הזאת!" אמרתי: "אוגוסטוס, בבקשה…… מעט רחמים…….. אני רוצה לחיות!" אוגוסטוס אמר: "זה גורם לי לחשוב פעמיים…… והמחשבה השנייה שלי היא… מוות בלי רחמים!" הוא מחץ את היד שלי מתחת לרגל שלו, ואני נפלתי. "איימיייי!" ראיתי את מאי רצה אליי ודוחפת את אוגוסטוס החוצה. היא קפצה, התעופפה אליי ותפסה את היד שלי. "איך השתחררת?" שאלתי, וכשהבטתי על הכנפיים שלה… הן היו שחורות. "מאי… הכנפיים שלך!" אמרתי. היא אמרה: "כנפיים לא משנה… את עומדת למות!" היא העלתה אותי. היא אמרה: "יש לך כנפיים.." "אלו לא שלי. אלה כנפי אימונים…" אמרתי. "היי, לא נתנו לך אישור ללכת, נכון, הילרי?" כריסטי התעופפה ממולנו. "הילרי? מי זאת הילרי?" שאלתי. כריסטי ענתה: "אנחנו הופכים את מאי להילרי, השטנית האולטימטיבית… היי, איימי, מה דעתך על להפוך גם כן לשטן? נקרא לך בריאנה…" אמרתי: "אתם לא תהפכו אף אחד לשטן!" כריסטי תפסה בי, ואוגוסטוס הופיע ותפס את מאי. "מאי!" צעקתי. אוגוסטוס תיקן: "הילרי." מאי אמרה: "קוראים לי מאי! ואני רוצה ללכת מפה!" היא נתנה אגרוף לפנים של כריסטי. "חתיכת…" אמרה כריסטי. "אני רוצה את הכנפיים שלי בחזרה, תאמיני לי שבריני עוד תתנקם בכן!" אמרה מאי. כריסטי חייכה, ואמרה: "לא. שברנו את הלב של ארינה, של יוקו, של ריימו…. אנחנו מתקרבים לשבירת הלב של בריני, ואז.. עולם המלאכים יהיה בשליטת השטנים… וכמובן….. המלאכים הקטנים יושמדו!" ואז בא אחר כך צחוק פרוע ומרושע… ניסיתי להתעופף.. אבל הצלחתי להתקדם קצת, ונפלתי לעבר הרצפה הרחוקה…