מלאך בלי כנפיים – פרק 3 חלק ג'

-ב'בית האדום'-
"נו, כריסטי, מתי החלטת להפוך למלאך?" אמר קול משונה. כריסטי התעצבנה: "זה לא באשמתי! זה הכל בגלל היימי!" "זה איימי." אמר אוגוטסוס. כריסטי צרחה עליו: "וואטבר!" "היי, תפסיקי כבר, כריסטינה.." אמר אוגוסטוס בנימה מעצבנת. כריסטי איימה: "אם תעז לקרוא לי שוב בשם המלא שלי אתה יכול לשכוח מזה שיהיה לך עתיד, ברור ?!?!" "מפחיייד…" אמר אוגוסטוס בצחוק. כריסטי דחפה אותו. "תפסיקו שניכם! כריסטי, אוגוסטוס, שיינה, כולכם נכשלתם בהבאת המלאכים האחרונים." שיינה אמרה: "אדוני, זה לא היה קורה אם הבחור הזה, דמון, היה מתערב." "לא אכפת לי. עכשיו ג'ולייט תטפל בשלושה האלה, איפה שאתם נכשלתם! תצאו עכשיו מהמשרד שלי!!!" צרח הקול. הוא אמר: "ג'ולייט…" "כן, אהובי?" התקרבה אישה בת 30. היה לה שיער בלונדיני ונוצץ, עיניים אדומות כמו דם.. "אני רוצה שתיקחי את הבן שלנו ו… נכה בו עם משמעת." אמר הקול. ג'ולייט אמרה: "בדיוק כמו שעשינו לטייפי…" ג'ולייט חייכה, נעמדה מול המראה שבחדר ומרחה עוד שכבת אודם. "אל תדאג. דמון עוד יחזור…" היא אמרה בלחש, וצחקה.
-במגדל השעון-
איימי התחילה לפתוח את העיניים לאט לאט. "איפה אני…" היא מלמלה. "את במרפאת המלאכים." אמר קול עדין. איימי שאלה: "מי את?" "אני ג'ולי מקארטני, אחות." אמרה ג'ולי ונפנפה בשיערה הבלונדיני. איימי הביטה סביב, לידה שכבו מאי ודמון. "מצטערת ששלושתכם באותה מיטה. המיטות הרגילות של בית החולים נשרפו לפני המון זמן ולא יכולנו להרשות לעצמנו לקנות עוד, אז… נשארו המיטות הענקיות." אמרה ג'ולי. איימי טלטלה את מאי, ומאי התעוררה. "איימי… עוד חמש דקות…" אמרה מאי ועצמה שוב את העיניים. איימי גלגלה עיניים וקמה מהמיטה. ג'ולי אמרה: "אני הולכת לבדוק אם נשאר משהו מהמרק של אתמול, האוכל כאן נהיה די מצומצם…" ויצאה. איימי העירה את דמון ואת מאי, ואמרה: "אנחנו חייבים ללכת מכאן… אני רוצה לחזור הביתה, האומנת תדאג לי." דמון אמר: "אבל מה איתי? אני אשאר כאן…" "אל תתלונן, אתה תבוא איתי ומקסימום נמציא משהו להורים שלי שאתה יתום עכשיו ונזרקת לרחובות… ג'ולי חזרה, ואמרה: "מצטערת, לא נשאר מהמרק." דמון הסתכל על ג'ולי, ואמר: "יש לי הרגשה רעה לגביה, בואו נלך עכשיו." "היא רק עוד אחות רגילה, רק מלאכית." אמרה איימי. "כן, היא נראית ממש נחמדה." אמרה מאי. דמון התעקש: "בואו נלך עכשיו!" "סבבה, תפסיק כבר…" אמרה איימי. השלושה ניגשו אל ג'ולי. איימי אמרה: "היי, ג'ולי, את ממש נחמדה, תודה רבה שטיפלתם בנו, אבל אנחנו חייבים ללכת.." ג'ולי אמרה: "אה, אני מצטערת אבל רק דמון לא יכול ללכת. כשישנתם ביצענו מעט בדיקות רפואיות ועל פי מה שנראה דמון אמור להישאר לעוד כמה בדיקות…" "תחסכי ממני, אני אלך לרופאה אחרת." אמר דמון. מאי אמרה: "דמון, אני דואגת לך… אתה החבר הכי טוב שלי!" "סלחי לי??" אמרה איימי. מאי המשיכה: "תיקון- החבר הכי טוב שלי שהוא בן. בכל מקרה, אני לא רוצה שתיפגע!" "אני אהיה בסדר! בואו נלך כבר!" הוא התעקש. "בנות תצאו לרגע." אמרה ג'ולי. איימי ומאי יצאו, דמון הסתובב אל ג'ולי. דמון שאל: "אפשר לעזור לך…. אמא?" "איך ידעת שזו אני?" שאלה ג'ולי [ג'ולייט]. דמון ענה: "כי אני הבן שלך! ביליתי איתך כל יום לפני שנהייתם כאלה מגעילים ויצאת עם אבא להשתלט על המלאכים!" ג'ולייט אמרה: "טוב, בן, תסתכל עליי טוב. תחזור אלינו, דיימון! תהיה הבן של השולט בשני העולמות! אני מתגעגעת אליך, בן שלי." דמון אמר: "לא קוראים לי יותר דיימון. אני לא חוזר לשום מקום." "חבל… אתה יכול להיות מאושר כמו טייפי…" אמרה ג'ולייט. דמון שאל: "מה עשית לטייפי?" "אה, כלום… טייפי היום היא רק במקום מאושר…" אמרה ג'ולייט בחיוך. דמון שאל: "הרגת את טייפי?!" "נראה לך שאני אהרוג את הילדה השנייה שלי? ממש לא…" ג'ולייט השיבה. דמון נשם עמוק ואמר: "חסר לך שתפגעי בטייפי." והסתובב. ג'ולייט התעצבנה ודחפה את דמון על המיטה שבה הוא היה. היא לקחה חבל ואמרה: "אם אתה הולך, הן יישארו." היא יצאה במהירות מהחדר, כבלה את איימי ומאי ונכנסה איתן לפני שדמון עוד הספיק לקום. "ג'ולי, חשבתי שאת האחות שלנו!" "לא קוראים לה ג'ולי, קוראים לה ג'ולייט, והיא אמא שלי." אמר דמון וקם. ג'ולייט אמרה: "חמודי… אתה יכול לתת להן לבוא איתי אל המוות שלהן, או שאתה תבוא והכל יהיה בסדר." דמון נאנח, ואמר: "מצטער, בנות… אה, ואיימי… מצטער על הנשיקה ההיא… אני לא יודע מה חשבתי." מאי לחשה: "איימי… תשתחררי ותביסי את ג'ולייט הזו…" איימי הנהנה, ואמרה: "חכי! אל תיקחי אותו עדיין. אני צריכה להיפרד…" ג'ולייט גלגלה עיניים ושחררה את איימי. איימי נעמדה מול דמון, ואז… הסתובבה ונתנה אגרוף לג'ולייט. "איימי, חכמה שכמוך!" אמרה מאי וזרקה כדור אור על ג'ולייט. איימי הצטרפה. דמון נשם עמוק, ואמר: "תפסיקו!" איימי ומאי עצרו. דמון אמר: "זאת אמא שלי, אל תפגעו בה." "כל הכבוד, מותק שלי.." אמרה ג'ולייט. דמון אמר: "אני אוהב אותך, אמא. אבל… עברת את הגבול." הוא הוציא מכיס המכנסיים שלו קלשון קטן, שמיד נהפך לקלשון גדול. "מיד השטן הזה שלא מנעים את זמני, בענן של אש תעלים אותי ואת עמיתיי" אמר דמון, מקצות הקלשון יצא אור מסנוור, ומיד איימי, מאי ודמון נעלמו. "התינוק שלי הלך…" אמרה ג'ולייט והוציאה מהכיס טלפון. היא נכנסה לאפליקציית מצלמה, שהשקיפה על החדר בו הייתה נעולה טייפי. טייפי הייתה קשורה, היא הייתה ללא הכרה, ישנה על מזרן קרוע.
-באיזור המעבר-
"הנה זה, המעבר בין עולם המלאכים לכדור הארץ." אמר דמון. איימי אמרה: "סוף סוף הביתה… אני די עייפה למרות שישנו הרבה.." מאי אמרה: "טוב בואו נחזור." הם נכנסו לתוך השער, ויצאו ליד שער בית הספר. "ועכשיו, דיווח על שתי נערות שנעלמו- איימי כספינו ומאי רויאלד. הנה תיאור הנערות מפי ההורים." מאי ואיימי התפרצו לשידור, ואמרו: "לא צריך אנחנו כאן!" האומנת של איימי שאלה: "איפה הייתן?" "לא משנה, אני ממש עייפה, נדבר על זה מחר." אמרה איימי.