מלאך בלי כנפיים – פרק 4

-כעבור שבוע-
"תלמידים, היום ניגש לשיעורי תיאטרון. בסופו של דבר, נעלה הופעה גדולה וכולכם תוכלו לשחק בהופעה!" אמרה המורה לתיאטרון. כל התלמידים הצביעו, בסוף המורה בחרה את איימי. דמון לחש למאי: "היום אני עושה את המהלך שלי ומתחיל עם איימי." מאי לחשה לו: "אתה לא תצליח אם תשאל אותה: what's cookin' good lookin'?" דמון אמר: "תצחקי, אבל זה היה המשפט הכי טוב שלי שנה שעברה. עכשיו אני רק אחכה לרגע הנכון, אתפרץ לבמה במונולוג מרגש, ואיימי תראה עד כמה מרגש אני." מאי אמרה לו: "אתה לא תצליח…" הוא שאל: "למה?" מאי אמרה לו: "דבר ראשון, איימי לא מתנהלת ככה. דבר שני, לואיס עולה לבמה. ולואיס מאוהב באיימי כאילו, מגן הילדים." לואיס התחיל לקרוא מהדף: "רונה, את לא מדברת עם לילי על המעבר שלכן לאמריקה, נכון?" איימי אמרה לו: "תעזוב אותה, איאן. אתה לא יודע מה זה להישאר בכלא הזה., אליסה אמרה [עוד ילדה אחת מהשיעור]: "לילי, זה עניין שלי. איאן, אני אוהבת אותך מאוד, אבל אתה לא תעצור אותי מללכת מכאן." לואיס תפס את היד של איימי, ואמר: "אני כן יעצור אותך, את לא תלכי לשום מקום בלי החברה היקרה שלך!" איימי "נאבקה" בו. לואיס אמר: "בסדר, אז אני ואת נפרדים באופן רשמי! בואי, לילי, את עכשיו בת הזוג שלי." לואיס סובב את איימי, הפנים שלהם היו כל כך קרובים. איימי צעקה: "תעזוב אותי איאן!" לואיס בטעות שחרר את איימי מהאחיזה החזקה, איימי צעדה אחורה ועמדה ליפול מהבמה הגבוהה. היא התקשתה למצוא שיווי משקל, וכשהיא נפלה, דמון קפץ מעל הכיסאות, ותפס את איימי. הם הביטו אחד בשני. דמון הניח את איימי. "עצרו כולם! זה היה נפלא, מרגש, דמון, איימי, יש לכם כישרון אמיתי! אתם מצאתם את עצמכם בהופעה הבאה! עכשיו, נבחן את מאי, את הרמן, את…" המורה קראה בשמות.
-כעבור שעה-
"אוקיי, אלו התלמידים שיהיו בהופעה הבאה- איימי, דמון, מאי, לואיס, רוני, ליילה…" היא קראה את כל 10 התלמידים. ביציאה מהאולם, איימי אמרה: "השבוע הכי טוב בעולם!" מאי אמרה: "את צודקת! השטנים לא הציקו לנו כל השבוע, ועכשיו אנחנו חלק מהצגה!" דמון אמר: "כן! טוב, אני ממש צמא, אני חושב שאני אלך לשתות. תחכו לי בקפיטריה." מאי אמרה: "בסדר." "תבוא מהר!" אמרה איימי, שתיהן הלכו לקפיטריה. דמון התקרב אל הקולר, והתחיל לשתות. הוא פתאום הרגיש משיכה קלה בחולצה, ואחר כך משכו אותו באלימות לעבר הקיר. "יש לך משהו עם הבחורה שלי?" שאל פתאום לואיס. לואיס נעמד שם, עם עוד כמה בחורים שריריים. דמון שאל: "מי הבחורה שלך?" "אל תשחק אידיוט. איימי! זאת איימי!" צרח לואיס. דמון אמר: "אין לי שום דבר איתה." הוא שיקר. הוא התחיל לחבב את איימי מהפעם הראשונה שהם נפגשו פנים אל פנים. לואיס צעק: "שקרן! אני ראיתי את המבטים שלכם כשתפסת את החברה שלי! אתה על בטוח מאוהב בה!" "גם אם כן, אז מה?! יש לי זכות, וגם, איימי היא לא החברה שלך! תכיר במציאות!" צעק דמון. לואיס אמר: "בחורים! תסיימו איתו!" דמון ברח מהר, הבחורים אחריו. הוא הצליח להתחמק מהם, כשהוא טיפס על העץ. דמון נשם עמוק, ירד מהעץ והלך לקפיטריה. "מה לקח לך כל כך הרבה?" שאלה איימי והמשיכה לאכול את התפוח החצי גמור שלה. דמון אמר: "לא, כלום, פשוט נפל לי משהו וחיפשתי אותו."
-במקום אחר-
"דמון הטיפש…… למה הוא לוקח לי את החברה?!" צרח לואיס על הקיר. כריסטי הופיעה משום מקום, היא אמרה: "לך תדע." העיניים של לואיס יצאו ממקומו, כריסטי הייתה לבושה בחולצת בטן שחורה, חצאית מיני אדומה ועקבים גבוהים ומנצנצים. שיערה הזוהר היה אסוף. היא אמרה: "בוא איתי….." הוא הלך אחריה במבט חולמני. הם הלכו לעבר סמטה נטושה. היא אמרה: "אני אעשה לך הצגה קטנה אם תסכים לשתות את האבקה עם מים." היא הוציאה צנצנת בגודל אגודל, בפנים הייתה אבקה אדומה. היא אמרה: "אל תדאג, זה מתוק." הוא אמר: "בשבילך? בסדר." הוא פתח את הצנצנת ושם את כל האבקה על הלשון. הוא לקח בקבוק מים מכריסטי ושתה הכל בלי היסוס. האישונים שלו נהפכו לאדומים. הוא אמר: "עכשיו… להבטחתך…." כריסטי צחקקה ואמרה: "בעונג רב."
-כעבור שעתיים, בכיתה-
"איימי… אני חייב לשאול אותך משהו…" לחש דמון. איימי אמרה: "לא עכשיו, קשה לי להתרכז כשכולם מדברים ככה, וזאת בעיה ממש קשה, אולי אני יצליח בה." דמון אמר: "נו, אבל זה ממש דחוף…" "מה?!" שאלה איימי. הוא שאל: "אני…. רגע, שומעת את זה?" כל הרהיטים התחילו לזוז. הבקבוקים שהיו על השולחנות רעדו והמים בהם זזו והתפרצו בבקבוק, חלק מהבקבוקים נפלו. "מה זה?!" שאלה המורה. איימי צעקה: "רעידת אדמה!" "לא רעידת אדמה! זה משהו שונה…" אמרה מאי. היא רצה אל החלון, לואיס נכנס דרכו בהתפרצות ופגע בפנים של מאי. היא נפלה על הרצפה, וכל הצעקות מסביב גרמו לבהלה. מאי קמה מהרצפה, ואמרה: "אני בסדר!" מאי קמה מהרצפה. היא ביקשה: "דמון, תנסה לגרום לכולם להתעלף, משהו, העיקר שאף אחד לא יראה את הסוד!" דמון הוציא את הקלשון הקטן, הזיז אותו מצד לצד, תוך כדי הקלשון גדל, וכל מי שלא היה מלאך או שטן נפל לרצפה… חוץ מלואיס. "למה הוא לא נפל?" שאלה איימי. דמון אמר: "לואיס…. לואיס הוא שטן, הוא קיבל העברת כוחות." מאי שאלה: "גם לכם יש העברת כוחות?" דמון אמר: "כן, רק שהכוחות אצלנו מועברים במיני מיני צנצנת, כשמעבירים כוח הצנצנת הקטנה תהיה מלאה באבקה אדומה, צריך לשתות את זה עם מים." "פחות פרטים, יותר להילחם." אמרה איימי. מאי התחילה לזרוק הילות זוהרות על לואיס, כדי להשבית לו את הכוחות, אבל זה לא עזר והיא פספסה. איימי ניסתה להשתמש בכדורי אור לבנים, אבל זה לא עזר. ורק לדמון הייתה את התשובה….. אבל בשביל להביס את לואיס, הוא צריך לעשות רק דבר אחד- לוותר על איימי בחיים שלו. הכוח פשוט ניזון מהכעס של לואיס על דמון… ברגע שלואיס לא ייכעס יותר עליו, הכוחות שלו ייעלמו והוא לא יזכור דבר. דמון עצר אותן, ואמר: "לואיס, יש לי משהו להגיד לך." אליס, אחת הילדות מהכיתה, התעוררה ראשונה. היא ראתה את כולם ככה עומדים. היא התחבאה מאחורי שולחן, כדי שלא ישימו לב לזה שהיא ערה. דמון אמר: "בשביל כולנו. לואיס……….. אני מוותר על איימי!" דמון לקח את הקלשון והטיל על עצמו כישוף. לואיס פתאום עצר. דמון הסתובב אל מאי, ואמר: "תביאי רגע הילה…" ההילה שרפה לו בידיים, אבל לא היה לו אכפת. הוא העביר את ההילה על לואיס, הוא היה פתאום נקי מהכוח. ההילה הלבנה נהפכה לאדומה. דמון זרק אותה על הרצפה ודרך עליה, היא נשברה. לואיס התעלף. "וואו…" אמרה אליס." היא צילמה אותם עם הכנפיים והכוחות והכל. היא חזרה אל הרצפה. דמון הרגיש ריק פתאום………. הוא לא הרגיש יותר אהבה לאיימי. לא כלום…….. "אתה מרגיש משהו כלפיי, דמון?" שאלה איימי כדי להיות בטוחה. הוא אמר: "כלום…"