מלחמה – פרק 10

הכול שחור אין שום דבר , ריק שחור גדול שבולע אותי בתוכו .
וכאב קשה מנשוא , אי אפשר לתאר את הכאב הזה וממה הוא נגרם , אני מרגישה כאילו המים עדיין בראותיי , עדיין אין לי אוויר לנשימה .
אני מתחילה להשתעל בחוזקה , פולטת מים מפי .
והמים הנפלטים מפי לא נותנים לי לנשום , אחרי דקה ארוכה שאני פולטת רק מים מלוחים הצורבים את גרוני .
אני נרגעת אבל עדיין הכול שחור , אני מרגישה את עפעפי פתאום , אני ממצמצת בעדינות ואז עיני נפקחות לרווחה .
ושוב כמו סרט שחוזר על עצמו , אני פותחת את עניי ורואה עיניים ירוקות ויפות להחריד , טיילור רוכן מעלי נוטף מים .
כנראה שלא מתתי , שטיילור שוב הציל אותי .
לא דמיינתי את דמותו על החוף , ועכשיו שוב הוא ירצה ממני הסברים כמו למה? ומדוע? ואין בי את הכוחות עכשיו לספר לו .
גופי מותש עד אפיסת כוחות , אין ביכולתי להרים את היד או לעמוד על רגליי .
"את בסדר?" שאל טיילור והסיט מפניי את קצוות השיער הבלונדיניות הרטובות שנדבקו למצחי לאחורי אוזניי .
"כן" מלמלתי .
שכבתי על החול הרך והצהוב , הגרגרים הרבים נדבקו לבגדיי ולשערי הרטוב , ומשהו לא מסתדר לי משהו פה לא נראה ומרגיש נכון .
ואז נזכרתי , ג'וש עדיין לא פה , ואני לא אתו , 'הכול השתנה מאז שג'וש מת' .
טיילור עוזר לי להתיישב כשהוא רואה שאני לא מצליחה לזוז , הוא משעין את גופי בחיקו כמו חיבוק ומלטף את שיערי .
"אני לא מאמין שעשית את זה שוב" אמר לי והבחנתי בנימה מאוכזבת בקולו .
"הרגל תמיד נשאר הרגל" אמרתי לו , זה הפך לשגרה ניסיונות ההתאבדות שלי , אבל כמו בכול הפעמים האחרות אני נשארת בריאה ושלמה ללא שריטה אחת .
ישבנו בשקט זמן רב , שמעתי את נשמותיו הקצובות ואת נשמותיי הפרועות , גופי עדיין רעד מקור המים ומהאנדרנלין שפעם בעורקיי .
"בבקשה אריאל" אמר ושבר את השתיקה .
"מה?" שאלתי אותו , עדיין הייתי בין זרועותיו .
"בבקשה תבטיחי לי שתפסיקי לנסות להתאבד" אמר אבל הוא ידע שתשובתי תיהיה שלילית .
"אני לא מבטיחה דבר" אמרתי .
הוא הביט לתוך עיני , לבי פעם בחוזקה .
העניים האלה הכול כך יפות , מה מסתתר מאחוריהם ?
עניים מושלמות שגורמות לי להתגעגע באופן בלתי נשלט אל ג'וש הם כול כך דומים אבל בכול זאת כול כך שונים .
"בבקשה , אני מתחנן" אמר וניקה את שובל הדמעות שזלגו על לחיי במשך כול הזמן הזה .
גוש חנק את גרוני , ולבי כמעט נקרע מחזי , מה זאת ההרגשה הזאת ?
לא אמרתי דבר השקט השתלט בנינו ושמעו רק את רחש הגלים הנשברים ברכות על החוף השקט .
עיניו עדיין נעוצות בי , ועיני מחפשות אחר נקודת אחיזה , הבטתי אל המים העמוקים .
בדיוק שם הבטתי על נקודה קטנה במים העמוקים , בדיוק שמה כמעט טבעתי .
"בבקשה תגידי משהו" אמר .
"מה אני יכולה להגיד?" שאלתי אותו והבטתי לתוך עיניו המושלמות שוב .
"כול דבר , אני רק דואג לך" אמר לי .
אני יודעת שהוא דואג לי , אם הוא לא היה דואג לי בניסיון התאבדות הראשון שלי הייתי כבר מתה עכשיו .
"אני יודעת" מלמלתי בשקט .
הוא ליטף את פניי והעביר קצוות שיער עקשנית שנפלה על פניי לאחורי אוזני , "אני מפחד שתפגעי בעצמך" אמר .
זה כול כך מוזר לשמוע את הדברים האלה מפיו , מפחד? הרי דמותו כול כך קשוחה ויש לו את הלוק של הבאד בוי , איך הוא יכול להגיד שהוא מפחד ?
זה נשמע כול כך שקרי ולא נכון מפיו , "מפחד?" שאלתי .
"אני לא רוצה שתפגעי בעצמך , בבקשה אל תפגעי בעצמך" אמר וגרם ללבי לזנק ממקומו .
"אני אשתדל" אמרתי לבסוף , לא תשובה סופית ,אני יודעת שאני ינסה שוב להתאבד .
הוא חייך את החיוך ההורס שלו שגורם לי לצמרמורת במעלה גבי , הוא נאנח קלות וחיזק את אחיזתו בי חזק יותר אל חיקו .
גופו חשוף ורק מכנס טרנינג סחוט מים לגופו , לידנו ראיתי גופיה לבנה ונעלי ספורט זרוקים על החול .
הוא כרגיל שוב קפץ אל המים העמוקים וניסה להציל אותי , וכמו בכול פעם גם הצליח .
"טיי…" התחלית להגיד אבל הוא קטע אותי .
"רק אל תפגעי בעצמך" אמר והבין בדיוק מה אני הולכת להגיד .
רציתי להגיד לו שכן אני ינסה לפגוע בי שוב , ושרק ישחרר ולא ינסה להציל אותי שוב פעם כמו בפעמים הקודמות .
"אני לא" אמרתי לפתע , אני לא? מה זאת אומרת אני לא ? רק לפני רגע ידעתי שאני יפגע בעצמי , אני חסרת החלטה , אני לא יודעת מה נסגר איתי בזמן האחרון .
הוא הביט לתוך עיני ונתן לי תצפית מושלמת לעיניו הירוקות החודרות .
בלי שום הכנה מוקדמת , שפתיו נחו באופן מושלם על שפתיי , הוא נישק אותי וחיבק אותי חזק יותר .
הו עצר לשנייה כדי לנשום , והביט לתוך עניי , "למה חיכיתי כול כך הרבה זמן בשביל לעשות את זה ?" שאל ונישק אותי שוב על שפתיי .
לא התנגדתי , נתתי לו לנשק אותי .
לאחר כמה שניות הפסקתי את הנשיקה , "אני מצטערת טיילור" אמרתי וקמתי מהחול הצהוב שעליו ישבנו .
הרגשתי איך גופי נקרע לאט לאט , "אני ממש מצטערת" אמרתי לו ולקחתי צעד אחד אחורנית .
"מה קרה ?" שאל אותי וקם גם הוא מהחול משלים את הפער שנוצר בנינו .
נתתי לו שוב להתקרב אלי , לאחוז בידיי ולנשק אותי .
ושוב עצרתי את הנשיקה שלו , "אני מצטערת טיי , זה פשוט לא מרגיש לי נכון" אמרתי והתרחקתי ממנו שוב .
התקדמתי לעבר השביל המוביל אל ביתי , "אני מצטערת" אמרתי שוב ורצתי אל ביתי משאירה את טיילור לבד על החוף מבולבל .