מלחמה – פרק 11

"אני מצטערת" אמרתי שוב ורצתי אל ביתי משאירה את טיילור לבד על החוף מבולבל .
נכנסתי אל הבית החשוך והריק דרך הכניסה האחורית , אדלינה ישנה , והוריי גם הם .
עליתי על קצות אצבעותיי אל עבר הקומה השנייה ונכנסתי בשקט אל חדרי , סגרתי בעדינות את הדלת נזהרת לא להרעיש .
הורדתי את בגדיי הרטובים ולבשתי פיג'מה יבשה וחמה , זחלתי אל בין מצעי המיטה בתקווה להירדם לשינה נטולת חלומות .
אבל לא הצלחתי לעצום עין אחת , מחשבות רבות טרדו אותי , מין הרגשה מוזרה כזאת שלא הצלחתי להסבירה שיגעה אותי במשך כמה מהימים האחרונים .
מה קורה לי ? מה זאת ההרגשה הזאת ? אני רק רוצה תשובות .
סחרחורות שונות , כאבי בטן עזים , הלב שלי דופק במהירות וכול זה כאשר אני חושבת על טיילור .
אולי בגלל שהוא מגעיל ? , בחילה מזה שהוא כול הזמן מציל אותי ? אני רק רוצה להצטרף אל ג'וש .
הבטתי אל עבר החלון הפתוח , שמים כחולים כהים זרועי כוכבים קטנים נוצצים בשמי הלילה האפלים , וירח גדול ולבן המאיר את החשכה הסוררת .
עננים אפורים עברו בשמים פה ושם המסמנים שבקרוב אולי ירד גשם , או טפטוף קל .
לא אכפת לי לשבת כול יום בגשם השוטף , אני אוהבת את זה , את הקור החודר לעצמותיי , את ריח המים .
אולי בגלל זה אני אוהבת קפוץ אל המים בלי היסוס ולנסות להתאבד .
טיפות גשם אחדות נשרו מהשמים והרטיבו את הרצפה בחדרי , קמתי לסגור את החלון .
מחלון חדרי אפשר לראות בדיוק את המקום בו ניסיתי להתאבד , פינה קטנה ואפלה במים הכחולים הכהים .
זאת הפעם הרביעית שטיילור מציל אותי , למה הוא לא מתייאש ? , הוא לא רואה שאני רוצה למות .
סגרתי את החלון בטריקה קלה וחזרתי בחזרה אל השמיכות החמות , עם מחשבות אלו נרדמתי .

"אריאל תתעוררי" שמעתי את קולה הצווחני של אימי , היא עמדה ליד הדלת ודפקה עליה כמו משוגעת .
"אני קמה" אמרתי והורדתי מעלי את השמיכה הגדולה .
אימי הסתובבה והלכה , רעש העקבים שלה נשמע בהמשך המסדרון ובמדרגות המובילות אל הקומה הראשונה .
בלית ברירה קמתי מהמיטה שטפתי פנים ,צחצחתי שיניים, ופתחתי את הארון , לבשתי את תלבושת בית הספר .
חצאית כחולה המגיעה קצת מעל הברך , חולצת טריקו לבנה צמודה עם צווארון ועליו סמל בית הספר .
נעלתי לרגלי נעלי בובה לבנות , ואספתי את שיערי לקוקו גבוה ומתוח .
"אריאל!!" שמעתי את צעקתה של אימי מהקומה התחתונה , "את תאחרי!" .
תליתי על כתפי את הילקוט וירדתי אל הקומה הראשונה .
"בוקר טוב" איחלתי לאבי שישב בשולחן כמו בכול בוקר וקרא את עיתון החדשות , "בוקר טוב מתוקה" אמר ולגם מהקפה שלו .
"בוקר טוב" איחלתי לאדלינה שהייתה עסוקה בשטיפת הכלים , "בוקר טוב" חייכה אלי חיוך חם שהיה חסר לי .
"קדימה אריאל , את תאחרי לבית הספר , את רוצה שאני יקפיץ אותך ?" שאלה אותי אימא .
"לא זה בסדר , אני ילך עם אלכסנדר וריינה" אמרתי לה .
"איך שאת רוצה , שיהיה לכולם יום טוב" אמרה ויצאה מהבית שתיק העסקים שלה תפוס בידיה .
"יום טוב" מלמלתי לעצמי ויצאתי אל עבר בית הספר .
איך שיצאתי מפתח הבית ראיתי את אלכסנדרה וריינה מתקרבות אל ביתי .
"אריאל!" קראה אלכסנדרה כשראתה אותי .
הם הגיעו אלי והתקדמו ביחד שלושתנו אל בית הספר הפרטי בו אנחנו לומדות , היינו לבושות שלושתנו אותו דבר , מדי בית הספר .
"אז איך את?" שאלה ריינה והזכירה לי את התקרית שקרתה בסופ"ש האחרון , 'הנפילה' שלי מהיאכטה .
"אני בסדר" שקרתי וחייכתי חיוך מזויף למרות שבתוך תוכי ידעתי שאני לא בסדר .
"אז בכול מקרה זוכרות את המלצר החמוד עם השיער השחור?" שאלה ריינה אותי ואת אלכסנדרה .
"נו?" שאלה אותה אלכסנדרה והזיזה מעל פנייה קצוות שיער חומה אדמדמה .
"החלפנו מספרים והיום אנחנו יוצאים לדייט ראשון" אמרה בהתרגשות "אני חושבת שהקשר הזה יכול לעבוד" הוסיפה על דבריה .
"אני ממש שמחה בשבילך" אמרתי לה .
"היי!" קראה לפתע ריינה .
"מה קרה ?" שאלנו אני ואלכסנדרה ביחד והבטנו עליה .
"אולי נצא לדאבל דייט אני והמלצר החמוד ששמו שון , את והמלצר החתיך שקפץ להציל אותך " אמרה עם חיוך ענק מרוח על פניה .
"אני לא חושבת " אמרתי בביטול , אני לא יכולה לספר לה את העבר שלי ושל טיילור , ובטח שלא שהתנשקנו .
"קדימה אריאל , יהיה כיף מבטיחה !" אמרה לי ועשתה פרצוף עצוב .
"לא , לא , ועוד פעם לא" אמרתי לה וחייכתי להבעת פניה המצחיקה של ריינה .
"בבקשה ? " אמרה .
"אין סיכוי" אמרתי לה .
"הוא הציל את החיים שלך , למה שלא תנסי , רק דייט אחד , ואתם לא תהיו לבד אני ושון ניהיה אתכם" אמרה לי ריינה .
"אני מצטערת , אבל לא" אמרתי נחושה בדעתי .
"בבקשה?" שאלה ריינה שוב .
ריינה לא הפסיקה לחפור עד שהגענו לבית הספר , נכנסנו לכיתת המדעים והיא התיישבה לידי .
"ריינה אמרתי לא !" אמרתי לה אבל היא המשיכה לבקש .
"בסדר" אמרתי נכנעת , "דייט אחד ויחיד ולא מעבר לזה " אמרתי לה , "ושלא תעזי לבקש ממני שוב" הוספתי על דברי .
"יש ! תודה אין עלייך" אמרה וחיבקה אותי חיבוק ענקי .
"גברת וולטר וגברת קונסילה תשמרו את רגשות החיבה להפסקה" אמרה המורה למדעים כשנכנסה לכיתה .
"כן ריינה , בהפסקה" אמרתי לה ושנינו צחקנו .

היום עבר במהירות , השיעורים הזדחלו אחד אחרי השני , ולאט לאט היום עבר .
הגעתי הביתה , רק אדלינה בבית , כמובן אלה מי עוד אמור להיות פה ?
אימי בעבודה כרגיל , וכך גם אבי .
"אדלינה אני הולכת יותר מאוחר לריינה ללמוד למבחן בפיזיקה" אמרתי לאדלינה אחרי דקות ארוכות שחיפשתי תירוץ בשביל הדייט .
"בסדר , אין בעיה" אמרה אדלינה תוך כדי בחישה בסיר מרק גדול .
עליתי לחדרי והחלפתי את מדי בית הספר בטרנינג כחול בהיר שהדגיש את העניים שלי , תליתי על כתפי את הילקוט ויצאתי מהבית כדי שאדלינה לא תחשוד .
החבאתי את התיק מתחת לאחד משיחי הוורדים בחצר האחורית לצד התיק המלא תרסיסי ספרי צבעונים שהשארתי פה מהשבוע שעבר .
הלכתי אל ריינה , היא גרה במרחק של כמה בתים ממני .
תקתקי על דלת הארז החומה בהירה , עוזרת הבית שלהם קייט פתחה את הדלת .
"אריאל מה נשמע ?" שאלה וזזה מהדרך נותנת לי להיכנס .
"מעולה" אמרתי , "ריינה בבית?" שאלתי אותה למרות שידעתי את התשובה .
"כן היא בחדרה" אמרה העוזרת וחזרה בחזרה אל נקיונות הבית הגדול של משפחתה של ריינה .
תקתקתי על דלת חדרה של ריינה , "פתוח " אמרה .
נכנסתי אל החדר , "ואו" אמרתי כשראיתי את לבושה של ריינה .
שיערה החום הנוטה לבלונדיני המגיעה עד כתפיה נח בעדינות על גבה , היא לבשה שמלה ורודה בהירה פלג גופו העליון צמוד עד המותן ואז השמלה מתרחבת עד קצת מעל הברך .
לרגלה היא נעלה נעלי עקב שחורות , היא התאפרה קלות , היא נראתה מדהים .
"מה את לובשת?" שאלה אותי ריינה כשהבחנה בטרנינג החסר טעם הכחול שלי .
"מה הבעיה?" שאלתי והתיישבתי על מיטתה .
"לא , לא , לא , את לא הולכת ללבוש את זה לדייט" אמרה לי .
"אז מה אני ילבש לא הבאתי בגדים" אמרתי לה בחיוך מנצח .
"קחי ממני" אמרה וגרמה לחיוך לרדת , "טוב לי ככה" אמרתי לה .
"בשום פנים ואופן לא" אמרה ריינה .
היא נגשה אל הארון והוציאה שמלה חמודה , החלק העליון גופיה בצבע לבן והחלק התחתון בצבע ורדרד חלש .
היא שלפה ממגירת הנעליים נעלי עקב בצבע לבן , קדימה תתלבשי אמרה לי .
"את רצינית? יהיה לי קר ריינה אנחנו בינואר" אמרתי לה .
"אם יהיה לך קר , טיילור יביא לך את הג'קט שלו" אמרה עם חיוך תחמני .
"ואז הוא יקפא מקור?" אמרתי לה ולא הבנתי את הפואנטה .
"תתלבשי!" ציוותה עלי ריינה .
לבשתי במהירות את השמלה והעקבים , היא איפרה אותי קלות ומרחה לשפתי אודם ורדרד בצבע התואם לשמלה .
"ריינה " שמענו צעקה מהקומה התחתונה .
זאת הייתה קייט עוזרת הבית שלהם , "יש פה שני בחורים הם מחפשים אותך ואת אריאל" אמרה .
"אוי לא" מלמלתי .
"אל תדברי שטויות , יהיה כיף " אמרה ריינה וגררה אותי אל דלת הכניסה .
ירדנו במדרגות אל עבר דלת הכניסה , טיילור ושון עמדו שם מבטיהם עלינו .
"ואו" שמעתי את שון אומר .
טיילור לא אמר דבר רק הביט , אוי לא הערב הזה הולך להיות אסון והרבה שתיקה מביכה .
שון לבש ג'ינס כחול כהה וחולצה מכופתרת שחורה ארוכה לרגליו הוא נעל נעלי נייק שחורות כחולות , טיילור לבש ג'ינס שחור וחולצת טריקו לבנה מעל מעיל עור שחור .
יצאנו בחוץ , על הכביש חנה הרכב השחור של טיילור .
טיילור נהג אני ישבתי לידו במושב הקדמי , שון וריינה ישבו במושב האחורי ולא הפסיקו לדבר .
'אלוהים אדירים , הסיוט מתחיל' חשבתי לעצמי והבטתי אל מחוץ לחלון אל הנוף המשתקף .