מלחמה – פרק 12

"אולי נלך לפאנסיס" הציעה ריינה את המסעדה היוקרתית בצפון העיירה .
גיחכתי למעט למראה טיילור ושון הנכנסים למסעדה כזאת , הם יראו כול כך לא קשורים .
"מה מצחיק כול כך ?" שאל טיילור והניח את ידו הפנויה מסביב למשענת הראש שלי בעוד שידו השנייה אוחזת בהגה .
"שום דבר" מלמלתי והמשכתי להביט אל הנוף המשתקף מבעד לחלון הרכב השחור של טיילור .
"אנחנו כבר ארגנו משהו אחר " אמר שון מהמושב האחורי ברכב , "מעולה" קפצה ריינה בחיוך ונראתה מרוצה .
המבט של ריינה כול כך מאוהב כשהיא מביטה בשון והיא מכירה אותו לא יותר מיומיים .
העניים שלה נוצצות בברק שונה מבדרך כלל , והחיוך שלה מאושר , מאושר באמת .
החיוך שלה לא כמו שלי , החיוך שלה נובע מאושר אמיתי , החיוך שלי זה בסך הכול קו עקום שמנסה להסתיר את הרגשות מאחורי חיוך מזויף .
לאט לאט הכביש בו נסענו נראה מוכר יותר ויותר , הוא נוסע אל השדה ההוא בו היינו טיילור ואני יום שלם מתחת לשמש , מדברים .

*
"מי אתה לעזאזל ?" שאלתי עם חיוך קטן על פניי .
הוא התחיל לצחוק , "אמרתי לך שאת משהו מיוחד ?" אמר ונאנח בחיוך .
הנהנתי אליו ונתתי לו מכה קטנה בכתף .
*
הזיכרונות של אותו היום הציפו אותי , והכול קרה בסוף שבוע האחרון , השבוע שעבר נראה כמו נצח .
"למה את שקטה?" שאל טיילור בשקט .
הוא דיבר בכוונה בשקט כדי ששון וריינה שעסקו בדיבור על נושאים שונים ולא כול כך מעניינים לא ישמעו את שיחתנו .
"למה אני צריכה להיות רועשת ?" שאלתי בשקט וישרתי את שמלתי על ברכיי .
"את יודעת שאנחנו צריכים לדבר?" אמר ויישר את מבטו בחזרה אל הכביש הפונה אל השדה הרחב ידיים שאליו נסענו .
"אני יודעת " אמרתי לו , "אבל לא הערב" הוספתי על דברי ואולי לדחות את הקץ .
אני רוצה להחזיר את הגלגל לאחור , לפני הנשיקה , לפני ניסיונות ההתאבדות שלי , לפני שהגעתי בפעם הראשונה אל ג'יל , ואל הרגע הזה שבו ג'וש מת .
כול החיים שלי הם תגובות שרשרת אחת בגלל מאורע אחד ששינה את חיי לעד , החריב את עולמי , ושינה אותי מקצה לקצה .
מאז שג'וש מת החיים שלי נהיו מורכבים מיום אחר יום .
"אריאל.." התחיל לומר אבל קטעתי אותו , "בבקשה לא עכשיו" אמרתי לו .
השיחה של שון וריינה הופסקה הם שמעו חלקית מהשיחה שלנו .
"הגענו" הכריז טיילור לאחר שעצר את הרכב מול שדה ירוק יפיפה ומולנו נפרשה שמיכה ענקים ועליה סל גדול וחום , הם ארגנו עבורנו פיקניק.
שון יצא מהרכב ועזר לריינה לצאת , טיילור יצא מהרכב ופנה לפתוח עבורי את הדלת ממש כמו ג'נטלמן אמיתי .
"אני מסתדרת" לבד אמרתי וסירבתי להושטת ידו החסונה .
"איך שאת רוצה" אמר וריינה שלחה לעברי מבט נוקב , "תיהיה נחמדה " לחשה לי .
היא תפסה בידו של שון שהוביל אותה אל השמיכה הגדולה .
התיישבנו כולנו על השמיכה , הבטתי על השמים שהחשיכו בהדרגה , הם נצבעו בגוון עדין של ורדרד אדמדם .
לאחר 10 דקות אחדות השמים החשיכו לחלוטין .
אכלנו כריכים טעימים ששון הכין ושתינו מיץ תפוזים טרי בעוד שהבנים שתו מבקבוקי בירה .
הם כול כך לא קשורים לעיירה הקטנה שאנחנו גרים בה , כולם בעיירה עשירים ופלצנים כאלה , והם כול כך שכונתיים ונחמדים .
"אז אם אתם לא לומדים , מה אתם עושים עכשיו ?" שאלה ריינה את שון וטיילור .
"את האמת שאנחנו עומדים להתג…" אמר שון וטיילור נתן לו דחיפה לצלעות וסימן לו לשתוק .
"אתם מה?" שאלה ריינה במבט מופתע ולא הבינה .
"בינתיים אנחנו רק עובדים" אמר שון וחיוך מתנצל על פניו .
"לא אתם לא" התערבתי בשיחה בפעם הראשונה מאז שהגענו לפה , "טיילור?" שאלתי והבטתי עליו .
עיניו הירוקות היו נעוצות ברצפה הוא התחמק ממבטי , הוא מסתיר משהו אני יודעת את זה בוודאות .
אם הוא יודע את סיפור חיי , גם לי מגיע לדעת את סיפור חייו .
"טיי?" שאלתי שוב .
"זה לא כול כך משנה" אמר טיילור , שון הנהן גם הוא .
ריינה קצת נעלבה שהם לא סיפרו אבל לא הציקה עוד לנשוא , אני לעומתה לא עזבתי את הנושא , אני רוצה לדעת .
מזגתי מבקבוק המים הקרים שהם הביאו לכוס פלסטיק ריקה ומילאתי את תכולתה במים קרים צוננים .
"אז?" שאלתי את טיילור ולגמתי בגמיעה את הכוס המלאה בנוזל קריר .
"אנחנו מתגייסים לצבא" אמר .
ידי התחילה לרעוד והכוס נפלה ממנה , "אתה מה?" מלמלתי וניסיתי להשתלט על הרעד שפקד אותי .
"אנחנו מתגייסים לצבא" אמר שון חוזר על דבריו של טיילור ומאשר את חששותיי .
"בבקשה תגיד לי שאתה צוחק" אמרתי לטיילור .
הוא רק הנהן ולא אמר דבר .
ריינה הביטה בי , היא לא הבינה למה אני כול כך מתרגשת מהנושא .
לאחר דקות ארוכות של שקט שבהם ניגבתי את המים הקרים שנשפכו עלי ועל השמיכה שנספגה עכשיו במים .
"אני יכול לדבר אתך ?" שאל טיילור וקם מהשמיכה .
"לא תודה " אמרתי והפניתי את מבטי ממנו .
הוא גלגל את עיניו והושיט את ידו בכדי לעזור לי לקום , "אמרתי לא תודה" אמרתי לו .
"קדימה אריאל" אמר והביט בי עם עיניו הירוקות מושלמות , לא יכולתי שלא לטבוע בתוכם .
הושטתי את ידי והוא עזר לי לקום מהשמיכה , פנינו לכיוון הרכב שלו .
הוא התיישב במושב הנהג ואני התיישבתי לידו .
"אני מצטער שזה נודע לך ככה" אמר לי טיילור וסיבב את ראשי בידו כדי שאני יביט בו .
"למה לך להצטער ? , לא אכפת לי שאתה מתגייס לצבא" אמרתי לו .
"אריאל תפסיקי עם כול המשחקים האלה , אני יודעת טוב מאוד מה את מרגישה לגבי , ולגבי זה שאני מתגייס" אמר .
"מה אני מרגישה לגביך?" שאלתי אותו והבטתי לתוך עיניו במבט בוז , "אתה מתכוון לזה שאני מרגישה אלייך שנאה " אמרתי .
"שנאה?" שאל וצחק , "את לא מרגישה אלי שנאה , השפתיים שלך אומרות משהו אחר לגמרי , והעניים שלך כשהן מביטות בי" אמר .
"אתה מתבלבל" אמרתי לו מנסה לשכוח את הנשיקה שהייתה בנינו .
הבטן שלי כאבה , והראש שלי הסתחרר קלות , לבי דפק בחוזקה , שוב פעם ההרגשה המעצבנת הזאת שאני מרגישה בכול פעם שאני במחיצתו של טיילור .
"אני לא מתבלבל " אמר ותפס בידי .
"למה אתה עושה את זה ?" שאלתי אותו והבטתי לתוך עיניו המלאות יגון וירוקות להחריד .
"מסיבה אחת פשוטה" אמר וליטף את הלחי שלי .
"אל תעשה את זה טיילור" אמרתי כשידעתי בדיוק מה הוא מתכוון לעשות .
"למה לא?" אמר והתקרב אלי .
"כי כשאתה תעזוב אותי , הלב שלי ישבר" אמרתי ובפעם הראשונה הצלחתי לבטא בקול או בכלל לבטא את הרגשות שלי כלפיו .
הכול נפלט ממני , כול הרגשות שהדחקתי בשבוע האחרון .
"כשאתה תעזוב ותשאיר אותי לבד מתגעגעת אליך , איך אתה חושב שאני ירגיש ? , כשאתה תיהיה שמה לבד בשדה הקרב , במלחמה איך אתה חושב שאני יהיה ?" שאלתי אותו .
"אני יהיה לבד , פגועה , שבורה , מתפללת שאתה בסדר , שאתה לא פצוע או יותר גרוע מזה , אני יתהה אם בכלל אתה תחזור בחזרה " אמרתי לו .
"אני יחזור" הבטיח לי .
"ואם אתה לא?" אמרתי לו ודמעה זלגה מקצה עיני .
"אני מבטיח לך אריאל , אני מבטיח לך שאני יחזור , אני יחזור בחזרה אלייך" אמר והתקרב אלי יותר .
"אתה מבטיח?" שאלתי אותו שוב למרות שרק הרגע הוא הבטיח שיחזור .
"אני מבטיח לך שאני יחזור " אמר .
סוף סוף הבנתי מה אני מרגישה אל טיילור , קראתי על ההרגשה הזאת בספרים מליוני פעמיים שוב ושוב , אני אוהבת אותו .
הוא לימד אותי בפעם הראשונה לאהוב .
לא יכולתי לעמוד בזה , הקרבה בנינו ומבטו הנעוץ בי , עיניו הירוקות המביטות עלי וסוקרות אותי .
נישקתי אותו על שפתיו .
ההרגשה הייתה מדהימה , שפתיו החמות והנעימות נישקו אותי בחזרה ובלהט .
הוא תפס את פני בין ידיו השריריות ,הנחתי את ידי על עורפו ונשקתי אותו בלי לעצור או לנשום .
הוא עצר את הנשיקה וחיבק אותי .
הנחתי את ראשי על חזהו , "עכשיו אני בטוח חוזר" לחש לי באוזן .
דמעה קטנה זלגה מקצה עיני , נשקתי אותו שוב נשיקה חטופה על שפתיו הרכות .