מלחמה – פרק 19

-כעבור שלושה חודשים –
השלושה חודשים האחרונים היו הקשים ביותר בחיי , הדאגה אכלה אותי מבפנים והסיוטים לא הפסיקו להגיע .
׳רק עוד קצת׳ הבטחתי לעצמי כמו בכול לילה אחרי שאני מתעוררת שטופת זיעה מחלום בלהות .
אני כול כך מפחדת , אם יקרה לו משהו ?
הוא שמה אי שם באפגניסטן נלחם בשביל הארץ שלו .
הוא שם במדים ירוקים של הסוואה אוחז בנשק , ואני פה לא מפסיקה לדאוג .
אי אפשר לתקשר איתו רק באמצעות מכתב .
וכמו בכול בוקר קמתי שטפתי פנים וצחצחתי שיניים , לבשתי את מדי בית הספר ויצאתי במהירות מהבית מאחלת להוריי בוקר טוב .
לפני שאני הולכת לבית הספר אני בודקת את תיבת הדואר .
הקדמתי קצת לפני שאלכסנדרה וריינה יבואו אלי .
פתחתי את תיבת הדואר האדומה המתחילה להחליד ועברתי על המכתבים במהירות .
מכתב לבן משך את תשומת ליבי , וכתב היד של טיילור על גב המעטפה גרם ללבי לדפוק בחוזקה .
התחלתי להתקדם אל עבר בית הספר ובידי המכתב , פתחתי את הלשונית והוצאתי את דף השורות המקופל בפנים .

אריאל אהובתי

אני לא יכול לתאר לך כמה אני מתגעגע אלייך ואל החיבוקים שלך , ואל הנשיקות שלך .
כשאני יוצא אל שדה הקרב אל המלחמה, אוחז בנשק , הדבר היחיד שאני יודע זה שאני נלחם למענך .
את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים , בקרוב אני חוזר הביתה יקירתי בקרוב בעוד שבוע וחצי .
אני מקווה שאת עדיין מחכה לי ולא המשכת הלאה , אני מתגעגע אלייך כול כך .
אני מתגעגע אל השיער הבלונדיני היפה שלך , ואל העניים הכחולות בהירות שלך.
לא עובר שבוע , לא עובר יום , לא עוברת שעה או דקה בלי שאני לא חושב עלייך .
את הסיבה לכך שאני קם בבקרים .

תשמרי על עצמך , אני אוהב אותך .
טיילור .

הדמעות נזלו מעייני , הלוואי והייתי יכולה לנשק אותו על שפתיו ולהגיד לו כמה אני אוהבת אותו .
נגבתי את הדמעות מעייני לפני שנכנסתי לבית הספר , בית הספר היה ריק מתלמידים , רק כמה פה ושם מסתובבים במסדרונות .
נכנסתי אל הספרייה בבניין האחורי מאחורי בית הספר .
״בוקר טוב קלרה״ איחלתי לספרנית שחייכה אלי חיוך שובה .
הלכתי אל אחד השולחנות הקיצוניים ביותר , בצד המרוחק ביותר בספרייה.
הוצאתי את הדפדפת מתיקי ועט כחול מקלמרי .
והתחלתי לכתוב את כול הרגשות שלי על גבי דף שורות .

טיילור אהובי
אני כול כך מתגעגעת , ברמות מטורפות .
החיוך הכובש שלך חסר לי , והעיניים הירוקות המושלמות שלך חסרות לי כול כך .
אין יום שאני לא חושבת עלייך , ותוהה מה קורה איתך עכשיו , מה אתה עושה , האם אתה בסדר .
אין לילה שאני לא חולמת עלייך , ואין רגע שעובר שאתה לא נמצא במחשבותיי .
אני אוהבת אותך , אני מחכה בקוצר רוח
שתחזור כבר .
טיילור בבקשה תזהר שמה בשדה הקרב, במלחמה , תזהר אני מתחננת .
אני דואגת לך , תחזור בריא ושלם .
אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי פעם מישהו בחיים , אתה הראשון שלימד אותי לאהוב באמת ובתמים .
אין מילים שיכולות לתאר את האהבה שלי אלייך ואת הגעגוע שמכרסם בי .
אני אוהבת אותך , תשמור על עצמך .

שלך תמיד , אריאל .

יום הלימודים עבר במהירות , בדרך חזרה הביתה עברתי ליד תיבת הדואר .
שלשלתי דרך הפתח את המכתב שכתבתי עבורו בבוקר אל התיבה
והמשכתי בדרכי אל הבית , שטיילור לא יוצא ממחשבותיי .

״היי״ אמרתי לאדלינה שבישלה במטבח .
״מה נשמע אריאל ? ״ שאלה אותי בחיוך יפה .
״הבוקר הגיע מכתב מטיילור״ אמרתי בחיוך אל אדלינה .
״אני הולכת עוד מעט לסידורים , אם את רוצה אני יעבור בדואר וישלח עבורך מכתב ״ הציעה לי .
״זה בסדר , כבר שלחתי לו בדרך חזרה הביתה מכתב״ אמרתי לאדלינה , ״אבל תודה בכול מקרה״ חייכתי אליה ועליתי לחדרי .
על השידה ממוסגרת התמונה שלו , התמונה שצילמתי לפני שלושה חודשיים ביום שהוא התגייס .
החיוך המדהים שלו בתמונה גורם ללבי בכול פעם לדפוק בחוזקה .
סיפרתי להוריי על טיילור , הם בהתחלה התנגדו , אבל שראו שאין שום דבר שיניע אותי מכך , ואת אדלינה שתמכה בי הם הסכימו לבסוף .
נכנסתי אל חדר האמבטיה הפרטית שלי ,
הסרתי את מדי בית הספר מגופי , ואת הבגדים התחתונים .
נכנסתי אל המים החמים ששטפו אותי , והרגיעו אותי קצת מהמתחים שעברו עלי במשך היום .