מלחמה – פרק 2

"בוקר טוב" שמעתי את קולה של אימי , היא פתחה את החלון ונתנה לקרני השמש להסתנן לחדר ולהעיר אותי משנתי .
"תסגרי את החלון " מלמלתי וכסתי את ראשי בשמיכה העבה שכיסתה אותי .
"אריאל קומי , יש לך בית ספר" אמרה אימי ושמעתי את קולות נעלי העקב שלה יוצאים מהחדר ונעלמים בהמשך המסדרון הארוך .
קמתי באי רצון ונכנסתי לארון , כמו חדר קטן נוסף לחדר שלי שמלא בבגדים שלי .
לבשתי את מדי בית הספר , חצאית משובצת כחול לבן שמגיעה קצת מעל הברך , סוודר לבן ארוך בשרוולים ועליו סמל בית הספר .
כמובן שאני לומדת בבית ספר פרטי , איפה שכול העשירים הפלצנים לומדים , אני רוצה ללמוד בבית ספר רגיל , בבית ספר שכולם לומדים בו .
נעלתי לרגליי נעלי בובה כחולות תואמות לחצאית , ואספתי את שיערי בקוקו גבוה מרושל .
"קדימה אריאל, את תאחרי " שמעתי את קולה של אימי צועק .
נשמתי עמוק , עוד מעט הכול יסתיים ברגע שאני יהיה בת 18 אני עפה מפה .
זרקתי על כתפיי את הילקוט וירדתי אל עבר הקומה הראשונה .
אבי ישב בשולחן במטבח שתה קפה וקרא את עיתון הבוקר , כשירדתי הוא העיף בי מבט זועף , על שחזרתי אתמול מאוחר אחרי שעת העוצר שלי .
"אריאל אל תשכחי , היום בחמש שיעור כינור , שש וחצי פסנתר , ובשבע וחצי אני ייקח אותך לג'יל .
ג'יל אני לא אוהבת אותה , והיא לא אותי .
ג'יל היא הפסיכולוגית שלי , הוריי מלשמים לה כסף רב בשביל שאני ידבר אתה ויפתור את בעיות שלי .
אבל כול הזמן אני יושבת במשרדה על הספה ולא אומרת דבר , בטח שלא מספרת לה על הבעיות שלי .
תקתוק על הדלת קטע את קו המחשבה שלי , "זאת בטח אלכסנדרה" אמרתי וקמתי באי חשק מכיסא המטבח .
פתחתי את הדלת וראיתי את אלכסנדרה , יפה כמו תמיד .
שיערה ארוך חום נוטה לאדום, יחסית גבוה , ענייה חומות בוהקות , ושיניה לבנות וישרות .
"את מוכנה ללכת?" שאלה אותי אלכסנדרה .
"כן" אמרתי ויצאתי מהבית סוגרת אחרי את הדלת .
הבית ספר לא רחוק רק כמה רחובות מכאן , הוא ממוקם בלב שכונות הפאר .
"אז אריאל , את זוכרת יום שבת זה יום ההולדת של אימי , אז אבי עושה לה הפתעה הוא עושה לה מסיבה על יאכטה ,
עם כול הדודים והמשפחה , והוא אמר שאני יכולה להזמין שתי חברות , אז ברור שזאת את וריינה " אמרה לי בחיוך .
"בטח , למה לא ?" אמרתי לה והזזתי קצוות שיער שנפלה על פניי .
הגענו לבית הספר , השיעורים עברו לאט , והיום עבר ביעף .

הגעתי בחזרה לבית רק בחמש וחצי , והמורה לכינור כבר הייתה וחיכתה לי בחוסר סבלנות .
"שלום אריאל" אמרה , "השיעור היה אמור להתחיל לפני חצי שעה " רטנה בשקט .
"סליחה על האיחור" אמרתי לה והוצאתי את הכינור מהתיק השחור שלו .
מחברת התווים עמדה מולי על המעמד מברזל , ניגנתי תו אחרי תו מנגינה נעימה , אני חושבת שהאומן זה בטהובן .
גם השיעור הזה עבר מהר , וגם השיעור לפסנתר .
השעה שבע וחצי הגיע , "איזה כיף אני הולכת לג'יל" אמרתי בציניות .
"תפסיקי לדבר שטויות אריאל , ג'יל אישה מאוד נחמדה היא תעזור לך לפתור את הבעיות שלך , רק אם תדברי אתה " אמרה אימי שישבה מאחורי ההגה .
"אין לי בעיות , למה אני צריכה ללכת לפגוש אותה ?" אמרתי לאימי ומפי זה נשמע כמו שקר , כי יש לי בעיות והמון .
"אריאל תפסיקי , כבר דיברנו על זה , זה רק לטובתך " אמרה אימי ופנתה אל הרחוב המוביל אל משרדה של ג'יל .
נכנסתי למשרד ונפרדתי מאימי שאמרה שתבוא לאסוף אותי בתשע .
התיישבתי מול ג'יל על ספת העור הלבנה והבטתי עליה .
שיערה נח על כתפייה בצמה עבה וחומה , ענייה כחולות גדולות שהוסתרו מאחורי משקפי ראייה קטנות ומרובעות .
היא לבשה חצאית שחורה שעברה את ברכה וחולצה מכופתרת לבנה , לרגליה נעלה נעלי עקב נמוכות אדומות .
"אחלה התאמת צבעים" מלמלתי בשקט .
"אמרת משהו ?" שאלה ג'יל והרימה את ענייה מהמחברת שבידה .
"שום דבר" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף .
"אוקי אריאל , אז איך עבר עלייך השבוע ?" שאלה אותי ג'יל .
"בסדר" אמרתי לה ולא ארכתי בתשובה .
שיחקתי עם חוט פרום מאחת הכריות שנחו על הספה , ולא הבטתי בענייה שבחנו אותי בכול שנייה .
"קרה משהו יוצא דופן ?, מיוחד? , יש משהו שאת רוצה אולי לדבר עליו ?" שאלה אותי .
אני לא יכולה להגיד לה על הכמעט התאבדות שלי , היא תספר להוריי והם יאשפזו אותי בבית משוגעים .
"שום דבר" אמרתי לה והבטתי במבט אטום בענייה .
היא ללא ספק יודעת שאני מסתירה משהו , אבל היא לא שואלת דבר .
"אריאל עברנו על זה כבר כמה פעמים" אמרה , " הורייך משלמים לי כסף רב בשביל שתפתרי את הבעיות שלך , אבל את לא מספר לי כלום ואני לא יכולה לעזור לך ככה" אמרה .
"אין לי שום בעיות" אמרתי לה והשתמשתי באותו תירוץ כמו שאמרתי לאימי .
ג'יל נאנחה וכתבה משהו נוסף במחברתה הכחולה שנחה על ברכיה , "לא רציתי להשתמש בזה עד עכשיו " אמרה .
"מה , על מה את מדברת ?" שאלתי אותה .
"את רוצה אולי לספר לי על ג'וש ?" שאלה אותי ג'יל .
לבי צנח , איך היא מעזה לדבר על ג'וש , אני לא מדברת על ג'וש עם אף אחד אפילו לא עם הוריי " .
"אל תדברי עליו יותר בחיים שלך" אמרתי לה ודמעה בוגדנית זלגה מקצה עיני .
"מתוקה , את יכולה לספר לי הכול , מה את מרגישה בנוגע לפטירה של ג'וש ? , איך זה גורם לך להרגיש ?" שאלה אותי והביטה בי במבט מרוכז .
"אמרתי לך , אל תדברי עליו יותר" אמרתי לה וקמתי מהספה בעצבנות יוצאת ממשרדה וטורקת את הדלת .
איך היא מעזה לדבר על ג'וש ? היא לא מכירה אותו , היא לא יודעת מה עבר עליו מה היה לו .
הכול השתנה מאז שג'וש מת , הכול .

אחרי הליכה של שעה הגעתי בסוף לביתי , נכנסתי לחדר במהירות מתחמקת מהוריי .
הוצאתי ממתחת למיטתי את הארגז החום המלא בתרסיסי צבע בצבעים שונים , את המכחולים ואת השבלונות שאני ייצרתי .
הכנסתי את הכול לתיק גב וברחתי מהר מהבית , לפני שהוריי ישימו לב שבכלל חזרתי .
הגעתי לקצה המרוחק ביותר בשכונה המפוארת הזאת , איפה המרכז הקהילתי .
כבר זיהיתי על הקירות המלאים בגרפטי כמה וכמה מהאומנות שלי , ילדה משחקת בכדור , פרפר המתעופף מתוך יד , פרח שכול עלי הכותרות שלו נשרו ועפו ברוח .
הלכתי אל מאחורי המרכז הקהילתי , והבטתי על הקיר האפור המלא בכמה כתוביות גרפיטי מעטות .
מקום מושלם לראות את האומנות שלי , כולם עוברים כאן .
כולם עוברים מכאן כדי לחצות אל החוף , מין קיצור דרך .
שמעתי את הגלים גועשים בים , גרגרי חול צהובים מפוזרים פה ושם על הרצפה האפורה .
הוצאתי שבלונה גדולה שהכנתי לא מזמן , ילדה קטנה מרימה את ידה לתפוס בלון שעף .
הצמדתי את השבלונה לקיר באמצעות נייר דביק וצבעתי את האומנות שלי בשלל תרסיסי צבע שונים .
שמעתי סירנות משטרה , "לעזאזל" מלמלתי ונתתי לקללות לזרום בשטף מפי .
אני אף פעם לא מקללת , רק במצבים כאלה .
"היי!" שמעתי קול .
הסתובבתי לאחור וראיתי נער גבוה שיערו שטני בהיר וענייו ירוקות בוהקות לאור המנורה .
העניים האלה , אני מכירה את העניים האלה !
"בואי לפה " אמר והצביע על השבר בחומה המוביל אל המקלט נטוש .
זחלתי אחריו ועברתי את השבר , שמעתי את צעקות השוטרים , "תבדקו מאחורי החומה" שמעתי את אחד הקלות .
הוא אחז בידי והתחיל לרוץ , רצתי אחריו ובידי השנייה תפסתי את התיק המלא בתרסיסי צבע .
עקפנו את המקלט הנטוש ורצנו לאורך הטיילת הארוכה הנמצאת מאחורי הרחוב שלי .
כשראיתי שחמקנו מהשוטרים לגמרי , הוא שחרר את ידי .
"והנה אנחנו נפגשים שוב" אמר לי והתנשף בכבדות אחרי הריצה שעשינו עכשיו .
הוא לבש מכנס טרנינג , לגופו גופיה לבנה חושפת את השרירים שלו , ובידו הוא תפס נגן מוזיקה עם אוזניות .