מלחמה – פרק 23

״ביי אלן ״ אמרתי לה ויצאתי מהאוטו .
היא הקפיצה אותי עד לבית בגלל הגשם החזק שירד .
רצתי מהר אל פתח ביתי מתרטבת קצת .
נכנסתי אל הבית היבש , המחשבות לא נתנו לי מנוחה .
אני מפחדת שיקרה הגרוע מכול .
אדלינה ישבה מול הטלוויזיה עדיין צופה בערוץ החדשות .
״היי״ מלמלתי אליה והתיישבתי לצידה על הספא .
״הינה את , כול כך דאגתי״ אמרה אדלינה שהבחינה בי .
״הייתי בבית של טיילור״ אמרתי לה ומחיתי דמעה שעמדה להתפרץ .
״למה את עדיין רואה את ערוץ החדשות?״ שאלתי אותה .
״אני מחכה שהיו עידכונים נוספים ״ אמרה אדלינה וכבר לבד הבנתי למה היא מתכוונת , היא מחכה שיפרסמו את שמות ההרוגים והפצועים מתאונת המסוק המזעזעת .
הבטתי במבט אטום על המסך , קול השדרנית נכנס מאוזן אחת ויצאה מהשניה כול מה שיכולתי לחשוב עליו זה על טיילור והאם הוא בסדר .
הדאגה אליו כבר משגעת אותי , והכאב הזה שאי אפשר להסביר את התחושה שלו מתעתע בי בלי הפסקה וגורם לי לאובדן חושים .
״שמות ההרוגים והפצועים ניתנו לפרסום״ שמעתי לפתע את קולה של השדרנית .
״שישה ההרוגים מתאונת המסוק הם :
׳ג׳יימס בלאק׳
׳טום טראק׳
׳ג׳ים פלק׳
׳ג׳ורג וונצ׳סטר׳
׳סאם טאקר׳
השדרנית עצרה לרגע וגרמה לי להחסיר פעימה , ״שתמשיך כבר״ אמרתי אל חלל החדר .
׳ביל קונסילה׳
אבן גדולה כול כך נמוגה מלבי , טיילור חי, הוא לא מת !
״הוא לא מת!!״ צעקתי בשמחה וחיבקתי את אדלינה שהחזירה לי חיבוק חם .
״ עכשיו נעבור אל רשימת הפצועים מקל-בינוני-קשה ״
״שבע חיילים נפצעו באורח קל עד בינוני :
׳אד טור׳
׳בנג׳מין דליין׳
׳שון פורד׳
עוד אבן נמוגה מליבי , שון חי אבל פצוע קל , תודה לאל .
׳פיטר ג׳ונסון׳
׳קיילב פויס׳
׳דין אקלס ׳
׳ג׳ארד וילסון׳
״נעבור עכשיו אל שמות שלושת החיילים הפצועים בינוני עד קשה :
׳וויד לבון׳
׳ג׳ים קאסטיאל׳
׳פרדריק טלבוט׳
״תודה לאל טיילור לא בין שלושת הפצועים האלה״ אמרתי לאדלינה שהחזיקה בכף ידי בחוזקה .
״נעבור אל שמות ארבע החיילים שנפצעו קשה מאוד בהתרסקות המסוק״ אמרה השדרנית .
׳מארק מילטון׳
׳בוב אקר׳
׳טיילור ריד׳
הלב שלי החסיר פעימה , הרגשתי איך כול הדם מתנקז מפני , הרגשתי איך אני מאבדת צבע והופכת לחיוורת כמו דף .
״לא בבקשה שזה לא נכון״ מלמלתי אל אדלינה .
השם האחרון נכנס מאוזן אחת ויצאה מהשניה , כול שנייה עבר בראשי שוב ושוב את הקטע הזה שהקריינית אומרת את שמו של טיילור .
״אם יהיו עידכונים נוספים נעדכן אתכם , ערב טוב ולילה טוב״ איחלה הקריינית והמשדר נפסק .
אדלינה לחצה על הכפתור האדום בשלט וכיבתה את הטלוויזיה .
היא חבקה אותי חזק , ״יהיה בסדר אריאל , אני מבטיחה שיהיה בסדר״ אמרה אדלינה .
הכאב שהרגשתי היה כול כך חזק , כול כך חזק שבקושי הצלחתי לנשום .
הדמעות נזלו מעיני וגוש חנק את גרוני .
כמו מליוני ואלפי סיכות קטנות וחדות כתער ננעצות בלבי שוב ושוב ושוב .
״בבקשה תגידי לי שזה לא הוא״ אמרתי לאדלינה שהדמעות לא מפסיקות לנזול מעייני .
זה כול כך כאב שבקושי הצלחתי להבחין בכול דבר אחר , תפסתי את משענת הספה בחוזקה עד שפרקי אצבעותיי הלבינו .
״זה לא הוא !״ נסיתי לנחם את עצמי , זאת בוודאי טעות .
זה לא יכול להיות הוא , הוא הבטיח לי שהוא ישמור על עצמו , שהוא ידאג לעצמו , שהוא יחזור הביתה אלי בריא ושלם .
הוא פצוע קשה מאוד , יש סיכוי של 50% שהוא לא יחזור הביתה .
בבקשה אלוהים , בבקשה אל תקח לי אותו .
אלוהים בבקשה אל תיקח לי את הדבר היחידי הטוב שבחיי .
אלוהים בבקשה אל תקח לי את נקודת האחיזה שלי במציאות .
אלוהים אני מתחננת אל תיקח לי את הדבר היחידי שמאיר את חיי .
אלוהים בבקשה אל תיקח לי אותו !!
הטלפון המצלצל שלף אותי מהמחשבות הקשות והכואבות ששקעתי בהן .
מתקשרים אלי ממספר חסום .
ניתקתי אין לי כוח לאף אחד , אין לי כוח אל החיים האלה .
אם טיילור ימות אני יישבר לגמרי , אלוהים בבקשה שהוא יחלים אני מתחננת .

שעה שלמה העברתי בבכי והתייסרות מכאבים , חוסר הידיעה לא לדעת מה איתו , לא להיות לצידו , שהוא ככול הניראה שוכב חסר הכרה על מיטת חולים איפה שהוא בעולם הזה .
אדלינה הלכה והשאירה אותי לבד , להיות עם עצמי ועם המחשבות המייסרות שלא מפסיקות לעבור במוחי .
הפלאפון שלי יצלצל שוב , מספר חסום .
נגבתי את דמעותיי , לקחתי נשימה עמוקה ועניתי לשיחה .
-״הלו?״ .
-״שלום מדברת קייט קסידי , אני העוזרת של הגנרל קלארק מהמארינס האמריקאי״.