מלחמה – פרק 24

הלב שלי צנח , מה זה אומר שהיא מתקשרת אלי , רק שלא קרה שום דבר לטיילור .
-״כן?״ שאלתי בקול רועד וכמה דמעות הבליחו מעייני .
-״בפרטים של טיילור כתוב שאם קורה משהו להתקשר אלייך או אל סבתו , אבל סבתו לא זמינה ״ אמרה לי .
-״קרה לו משהו?״ שאלתי והרגשתי איך הבטן שלי מתהפכת בקרבה .
-״הוא פצוע ממש קשה , הצלעות שלו התרסקו , הוא שבר יד ואת הרגל , יש לו זעזוע מוח חמור , וכוויות ברמה 6״ אמרה לי בקול מתון ונעים .
הפלאפון החליק מכף ידי ונפל בחבטה על הרצפה , זה לא יכול להיות , זה לא הוא , אלוהים בבקשה שהוא יהיה בסדר .
דמעות רבות שטפו את עייני וזלגו במורד לחיי , גוש מציק חנק את גרוני וסחרחורת חזקה פקדה את ראשי .
הרמתי במהירות את הפלאפון מהרצפה .
-״הוא יהיה בסדר נכון ? ״ שאלתי אותה בקול מתחנן ומלא כאב .
-״אני מצטערת להודיע לך אבל 95% שהוא לא יצא מזה חי , ואם הוא יצא הוא לא יחזור להיות כמו שהוא ״ אמרה .
-״זה לא יכול להיות״ מלמלתי אל הפלאפון והכאב שלח זרמים חזקים בכול גופי .
-״אני מצטערת ״ אמרה בלי שום רגש בקולה .
-אם יקרה משהו נוסף אני יתקשר להודיע לך , אפשר לדעת רק מה הקרבה בניכם ?״ שאלה אותי .
-״אני חברה שלו״ מלמלתי מבין מסך הדמעות .
-״מצטערת ״ אמרה וניתקה .
זרקתי את הפלאפון הרחק ממני על הספא , זה לא יכול להיות מלמלתי לעצמי.
אבל אני לא יכולה להתכחש למציאות , הוא פצוע , פצוע קשה , ורוב הסיכויים שלא יצא מזה , רק בדרך נס .
אלוהים בבקשה אני מתחננת בפנייך אל תקח לי אותו .

-כעבור יומיים –

ישבתי מול האח בבית , הלהבה רצדה על עצי ההסקה החומים הנשרפים לאט לאט.
הידיעה הזאת שאני כול כך רחוקה מטיילור , ושאני לא יכולה להיות לצידו ברגעים הקשים האלה משגעת אותי .
ברוב הלילות אני מתעוררת שטופת זיעה מחלום בלהות שחוזר על עצמו בכול לילה.
למה זה קורה דווקא לי ? מה חטאתי ?
מה עשיתי רע בחיים ? למה טיילור אשם? מה הוא כבר עשה שזה מגיע לו ?
והמוני שאלות נשארות ללא תשובות ממשיות .
אני כול כך רוצה לראות אותו שוב חי ובריא מלא בשמחת החיים שלו , מחייך את החיוך ההורס שלו , ולראות את העניים הירוקות המושלמות שלו .
טיילור בבקשה תיהיה חזק .
אדלינה נכנסה אל הסלון ובידה ערמת מכתבים .
״יש לך מכתב״ אמרה לי עם שמץ של חיוך קטן על פנייה .
היא הגישה לי את המכתב העל המעטפה הלבנה , מיד זהיתי את כתבו של טיילור על גב המעטפה .
פתחתי את המכתב לאחר שאדלינה יצאה מהחדר כדי לתת לי פרטיות .
פתחתי את הדף המקופל וקראתי בשקיקה כול מילה ומילה .

אריאל נסיכה שלי
אני כול כך מצטער שנפגעתי , בטח כול כך קשה לך עכשיו שאת לא לידי ואת לא יודעת מה קורה לי .
אני לא יכול אפילו לכתוב , שון כותב עבורי את המכתב הזה , הצלחתי לכתוב רק על גב המעטפה וגם זה בידיים רועדות .
אני אוהב אותך , אני רק רוצה שתדעי שלא משנה מה יקרה , אני אוהב אותך .
אני אוהב אותך כמו שלא הצלחתי לאהוב אף פעם .
את שינית אותי , מקצה לקצה , שינית אותי לטובה .
אני כול כך מתגעגע אל השיער הבלונדיני הרך שלך , ואל העניים הכחולות בהירות כמו הים בשעות המוקדמות של הבוקר .
אני מתגעגע לכול פרט ופרט קטן שבך , ובמיוחד אל שפתייך הרכות והחמות .
אני מקווה שאני יצא מזה , שאני יחזור לעמוד על הרגליים , רוב הסיכויים שזה לא יקרה .
הרופאים מנסים להסתיר ממני את הדברים , אבל אני יודע הכול .
בואי תגידי לי את איך לעזאזל אפשר להתרפא מצלעות מרוסקות , עצמות שבורות , זעזוע מוח , וכוויות חזקות בכול הגוף .
אבל אני לא מאבד תקווה , אני מחזיק מעמד .
כי אני יודע שאת מחכה לי , מחכה לי שאני יחזור בריא ושלם הביתה .
הביתה אלייך .
אין לי הרבה סיכויים , כול מה שנותר זה להתפלל .
אני אוהב אותך , אני אוהב אותך כול כך , אני לא יכול לתאר עבורך כמה גדולה האהבה שלי אלייך .
כמה חזקים הרגשות שלי אלייך , כמה שאני אוהב אותך בכול נפשי .
אריאל שלי , תיהיה חזקה , אל תשברי .
אני אוהב אותך .

שלך תמיד , טיילור .

הדמעות לא הפסיקו לרדת בזמן שקראתי את המכתב , הדמעות זלגו מעייני ונשרו על הדף המקופל מורחות את דיו העט השחור .
אני אתפלל עבורך טיילור , אני אוהבת אותך .
הלוואי והוא היה יודע כמה אני אוהבת אותו , מה ההרגשה שלי אליו כשאני רואה אותו .
איך הלב שלי פועם בחוזקה , איך רטט עובר בגופי כשהוא מנשק אותי .
צלצול הפלאפון שלי קטע את קו המחשבה שלי .
שוב מספר חסום כתוב על המסך .
׳אלוהים אדירים׳ צרחתי בראשי , זה לא אומר שום דבר טוב השיחה הזאת .
-״הלו ?״ ענתי בקול רועד מנגבת את הדמעות .
-״שלום אני מדברת עם אריאל ?״ שאלה אותה האישה שדיברה איתי לפני יומיים .
-״כן ״ עניתי בקול רועד ומהוסס .
-״אני כול כך מצטערת להודיע לך , טיילור ריד נפטר לפני דקות אחדות ״
הלב שלי נדם , עייני נפערו לרווחה .
והכאב שהרגשתי בימים האחרונים התעצם פי 100 מהכאב ההוא .
ניתקתי את השיחה , לא יכולתי לדבר .
רעד חזק השתלט עלי , לא הצלחתי לנשום .
הדם אזל מפניי , הרגשתי איך לאט לאט אני נעלמת ונמחקת מהעולם .
״למה?״ צרחתי בעוצמה חזקה שכול הבית שמע .
זרקתי את הפלאפון על הקיר והוא התנפץ בקול חבטה רמה .
אדלינה נכנסה בבהלה לחדר , עם מבט מפוחד ומלאה דאגה .
״אריאל?״ שאלה אותי ורצה אלי במהירות .
נפלתי על הרצפה , מחבקת את ברכיי .
והדמעות כול כך כואבות שורפות במורד לחיי ונספגות בשטיח .
״הוא מת אדלינה , הוא מת !!״ צעקתי על עוזרת הבית שלי .
היא חיבקה אותי בחוזקה , ״אני מצטערת״ אמרה לי .
הכאב היה כול כך קשה מנשוא , אי אפשר לתאר במילים את הכאב שהרגשתי .
הקור השטלת עלי למרות החום החזק שהפיץ האח .
הרגשתי איך אני נופלת בתאום שחורה של כאב , מחפשת אחר נקודת אחיזה שלא קיימת ומחכה לתחתית שתשבור את עצמותיי , אבל תחתית התהום לא מגיעה , ואני שוקעת בתאום עמוקה ושחורה של כאב חד .
באותו הרגע קיומי הפך לחסר ערך , לחיים שלי כבר לא היו משמעות .
לחיים שלי כבר אין שום משמעות בלי טיילור .