מלחמה – פרק 3

"אתה עוקב אחרי או משהו כזה?" שאלתי אותו .
"לא ממש , אני מתאמן" אמר והתנשף מהריצה שהרגע עשינו .
"טוב!" אמרתי בעצבנות ופניתי ללכת משם אל כיוון הבית שלי שנמצא רק כמה מטרים ספורים ממנו .
"חכי שנייה!" שמעתי אותו צועק אחרי , "מה?" עצרתי והסתכלתי עליו .
"אני צריך לדבר אתך " אמר .
לדבר איתי ? , על מה בדיוק ?
"על מה?" שאלתי אותו .
"על אתמול בלילה" אמר והביט בי בפנים רציניות .
אתמול בלילה הוא הציל אותי מטביעה , חבל באמת שהוא הציל אותי , אם הוא לא היה מציל עכשיו כבר הייתי נמצאת עם ג'וש .
"אין על מה לדבר" אמרתי לו ופניתי בחזרה לחזור אל עבר הבית שלי .
"תחכי שנייה " צעק אחרי .
"מה?" הסתובבתי אליו שוב בעצבנות .
"שחכת את התיק שלך " אמר והצביע על התיק הזרוק על הרצפה המלא בתרסיסי צבע שונים ובשבלונות שלי .
"אה" מלמלתי וחזרתי בחזרה לכיוונו לקחת את התיק .
"לפחות תגידי לי איך קוראים לך " אמר ועזר לי להרים את התיק מהרצפה .
"אריאל" אמרתי וחטפתי מידו את התיק הכבד .
"טיילור" אמר וחייך אלי .
העניים שלו כול כך יפות , בחיים לא ראיתי עניים כאלו ירוקות מדהימות , חודרות אל הנשמה שלך .
לא ראיתי עניים כאלה מאז שג'וש מת , לג'וש היו עניים כחולות מדהימות די דומות לשלי , אבל העניים שלו היו משהו מיוחד לא רואים הרבה את הגוון הזה .
ניראה כמו צבע לא טבעי , כמו עדשות מגע , אבל זה צבע טבעי לחלוטין .
לא אמרתי דבר ופניתי לאחור לכיוון הבית שלי בפעם השלישית , שמעתי אותו צוחק צחוק חלוש .
הסתובבתי לאחור והוא פנה לכיוון הנגדי והמשיך לרוץ .
המשכתי לכיוון הבית שלי , החבאתי את התיק בחצר האחורית מתחת לשיח ורדים גדול ונכנסתי לבית .
"איפה היית ?" קפצה עלי אימא שישבה בשולחן המטבח בחוסר סבלנות , בטח מחכה לי .
"יצאתי לטיול , הייתי צריכה קצת אוויר " אמרתי לה והסברתי את העלמות שלי .
"שלא תעזי לעשות את זה יותר בחיים שלך!" צעקה עלי אמי והמבט מענייה כועס .
"את לא יודעת כמה דאגתי , כשג'יל התקשרה ואמרת שהלכת חיכיתי לך שעתיים כדי שתחזרי והדרך מג'יל רק שעה , חשבתי חטפו אותך או משהו" צעקה עלי .
זה כול כך מטומטם , חטפו? , נו באמת? , עד כמה הדאגות המזייפות האלה ממנה ימשיכו , זה ברור מאליו שהיא רק כועס כי ברחתי מג'יל והיא משלמת לה כסף רב לשעה אחת בודדה .
ושוב אותה מחשבה רצה במוחי , 'הכול שתנה מאז שג'וש מת'
"תרגעי! , הלכתי לטייל קצת " אמרתי לה בנימה שקטנה ועדינה .
המבט הכועס שנשקף מענייה החמיר , נהפך למשהו מפחיד להסתכל עליו , פיה נפסק והיא התנשפה חזק , היא עצבנית .
לפתע הרגשתי מכה כול כך חזקה , הדמעות זלגו מעניי , וגוש חנק את גרוני .
היא סטרה לי על לחי כול כך חזק , שחשבתי שאני עומד ליפול מרגליי .
תפסתי את לחי בידי , והבטתי עליה , הדמעות טשטשו את עניי .
בחיים היא לא הרביצה לי או הרימה עלי יד , הסיפור הזה הרחיק לכת .
'הכול השתנה מאז שג'וש מת'
ברחתי מהר אל חדרי בקומה העליונה בלי להגיד דבר , הדמעות שנשרו מעניי נספגו על חולצתי .
"את מרותקת , למשך חודש" שמעתי את קולה הזועם מהקומה הראשונה .
נכנסתי לחדרי וסגרתי את הדלת , הכול כבר יותר מידי , הכול נהפך להיות יותר מידי עבורי .
ישבתי מול שידת המראה שלי , מביטה על השתקפותי .
אני לא מבינה אותם , אני מנסה כמה שיותר להיות הבת שהמושלמת שהם מציפים ממני להיות .
שיערי הבלונדיני אסוף בקוקו מרושל על קודקודי , עני הכחולות מביטות בכאב על השתקפותי במראה .
לחי אדומה מחוזק הסטירה , ושובל דמעות על לחיי .
נגעתי בלחי האדומה בעדינות , בחיים היא לא הרימה עלי יד , זה פשוט יותר מידי .
הדמעות שוב זלגו מעני הכחולות ונתנו לי לשקוע בעולם מכאב , הלוואי והיה משהו שיעביר את הכאב אפילו לזמן קצר .
הוא מת לפני שבע שנים , זה המון זמן בשביל להתגבר .
אימי ואבי התגברו אבל מבפנים הם שבורים למיליוני חתיכות .
אני לא התגברתי על זה , אחי הגדול מת .
איך אפשר להתגבר על זה בכלל ?
שבע שנים עברו מאז שחרב עלי עולמי , שבע שנים שאני לא מצליחה להתגבר עליו .
אומנם מבחוץ הכול נראה טוב ויפה , אבל מבפנים כמו זירת מלחמה .
הכול הרוס , שבור , מפורק , שרוט , מצולק .
אני צריכה ללמוד להרפות , לשחרר , עברו כבר שבע שנים ארוכות מאז תאונת הדרכים הקטלנית שזעזעה את העיירה .
תאונת הדרכים שעד היום מדברים עליה , שעד עכשיו מופיע בעיתונים כדי להזהיר תושבים להיות בטוחים בדרכים ולנהוג בזהירות .
לפני שבע שנים בנשף תיכון של אחי , הם חזרו מאוחר בלילה , חמישה אנשים היו באוטו שלו , הוא נהג .
כולם היו שיכורים אבל לא ג'וש , ג'וש בחיים לא שתה .
כשהגיעו למרכז העיירה בצומת דרכים , הגיחה משום מקום כמעט משאית בטון גדולה וריסקה אותם .
האוטו עלה בלהבות ושרף את כול הנוסעים המתים קליל , בבית הקברות יש חמישה מצבות , בלי ארון או גופה .
חמישה מצבות של חמישה אנשים , חמישה אנשים מדהימים שהלכו מהעולם בתרם עת , אחד מהם זה אחי הגדול ג'וש .
הלוואי והוא היה פה , 'הכול השתנה מאז שג'וש מת'