מלחמה – פרק 4

התעוררתי לקול שעון המעורר שכיוונתי לשעה 8:30 .
היום יום שבת , הבטחתי לאלכסנדרה שאני יבוא למסיבת יום ההולדת של אימה .
"שיט" מלמלתי לעצמי בשקט , אני מרותקת .
ירדתי לקומה הראשונה שלגופי עדין הפיג'מה הכחולה שלבשתי אמש , אולי אימי תחרוג מהעניין ותיתן לי ללכת בכול מקרה .
נכנסתי אל הסלון לראות את אימי כמו בכול יום שבת בבוקר רואה את מהדורת החדשות בטלוויזיה , אבל היא לא הייתה שמה .
"אולי במטבח" אמרתי לעצמי ופניתי אל המטבח , ציפיתי לראות את אבי יושב בשולחן שותה קפה וקורא את העיתון , אבל גם הוא לא היה שמה .
מצאתי פתק צהוב מרובע על המקרר , "אריאל , סבתך חולה ונסענו לבקרה , נחזור מחר אחר הצהריים , תיהיה ילדה טובה!" .
גלגלתי עניים וקמטטתי את הפתק הקטן וזרקתי אותו לפח , לפחות אוכל ללכת למסיבת יום הולדה של אימא של אלכסנדרה .
עליתי בחזרה לחדרי והחלפתי את הפיג'מה הכחולה , לחצאית קצרצרה שמגיע קצת מעל הברך בצבע כחול עמוק , וגופייה לבנה שהדגישה את גזרתי הרזה .
סירקתי את שיערי הבלונדיני הפזור .
הפלאפון שלי שנח על השידה צלצל ,
-"הלו?" עניתי לשיחה .
-"אריאל!" שמעתי את קולה הנרגש של אלכסנדרה , "את באה היום ליום ההולדת של אימי נכון ?" שאלה .
-"בוודאי , אין שום סיכוי בעולם שאני יפספס את זה" אמרתי לה .
-"מעולה ! , בעוד כחמש דקות אני יאסוף אותך" אמרה לי בהתרגשות יתרה .
-"אוקי" אמרתי והשיחה התנתקה .
אחרי חמש דקות קצרות , שמעתי קול צופר של מכונית שסימן לי שאלכסנדרה הגיעה .
הבטתי מבט חטוף במראה , הרכבתי לעניי את משקפי הרייבאנד השחורות שלי ויצאתי אל אלכסנדרה שחיכתה לי מחוץ לבית .
בתוך רכב אפור נוצץ , ישבה אלכסנדרה במושב הנוסע שלצד הנהג , ובמושב הנהג ישב בן דודה ראיין .
נכנסתי אל המושב האחורי ובירכתי את שניהם בשלום .
הלכנו לאסוף את ריינה שגרה רק כמה בתים ממני , ונסענו אל הנמל איפה שצפה לה באלגנטיות היאכטה המשפחתית של אלכסנדרה .
עברתי בדילוג קל את הדרגש המוביל אל היאכטה וככה עשו גם אלכסנרה ריינה ובן דודה ראיין .
היאכטה ענקית בגודלה , היא צפה באלגנטיות על מי הים הכחולים בהירים שנצצו לאור השמש הזורחת .
אימא של אלכסנדרה ג'ינה לבשה שמלה לבנה ארוכה שהתנופפה ברוח הקלה , שיערה החום אדמדם כמו של אלכסנדרה נח ברכות על כתפייה ,
וענייה החומות ברקו כשראתה אותי ואת ריינה .
היא תמיד אהבה אותי ואת ריינה , היא כול הזמן אמרה לנו כמה שאנחנו יפות וכמה שהיא רוצה שנהיה הבנות שלה .
היא כול הזמן אמרה כמה שחלמה על שלושה בנות , אבל במקום זה נולדה אלכסנדרה ואחיה הקטן אדי .
היא נגישה לחבק אותנו , היא חבקה חיבוק גדול ומוחץ את אלכסנדרה ביתה ופנתה לחבק גם אותי ואת ריינה בחיבוק גדול ומוחץ מאהבה .
"מזל טוב" איחלתי לה .
"תודה" אמרה וחבקה אותי שנית .
היא פנתה להגיד שלום לעוד אנשים שהגיעו והשאירה אותנו לבד .
הלכנו לכיוון הסיפור הקדמי .
המון אנשים , כול המשפחה של אלכסנדרה שם לבושים במיטב בגדיהם המהודרים .
מלצרים שלבשו מכנס שחור וחולצה לבנה הסתובבו מסביב והגישו משקאות לאורחים .
התיישבנו אני ריינה ואלכסנדרה על ספת עור חומה שעמדה בצד הסיפון שאפשר להשקיף משם על המים הכחולים נוצצים .
"תראי את זה " אמרה ריינה והצביעה על מלצר גבוה עם שיער שחור פחם שחייך חיוך נעים שחשף שניים לבנות וגומות חן קטנות .
אלכסנדרה צחקקה , "תסתכלי על החתיך ההוא ששם " אמרה והצביעה על מלצר גבוה עם שיער שטני שחייך גם הוא חיוך ממיס .
"אלוהים אדירים" מלמלתי וחטפתי את המגזין שנח על הרצפה לצד הספה .
"מה קרה?" שאלה ריינה מופתעת .
"אני מכירה את השטני , סיפור ארוך" אמרתי להם .
הם התחילו לצחוק , "את מתחבאת מהחתיך הזה ?, אריאל הוא מושלם לכי לדבר אתו ".
הנדתי את ראשי בשלילה , אין סיכוי בעולם שאני הולכת לדבר עם טיילור .
"הוא בא לכיונינו" אמרה אלכסנדרה שסידרה תוך כדי את שיערה החום אדמדם .
הסתרתי את פניי עם המגזין ובידי המשוחררת סידרתי את משקפי השמש על אפי .
"אפשר להביא לכן משהו גבירותיי?" שמעתי את קולו של טיילור .
"לא תודה" אמרה ריינה , "לא תודה" אמרה אחריה גם אלכסנדרה .
"להביא לך משהו אריאל?" שאל וצחק .
"לעזאזל" מלמלתי והורדתי את המגזין שהסתיר את פניי .
"כלום" עניתי לו בקרירות והפניתי את מבטי לכיוון המים הנוצצים .
היכטה עזבה את המעגן והפליגה במים הכחולים .
הוא חייך חצי חיוך והלך .
ריינה נתנה לי מכה קטנה בכתף , "את רצינית ?" שאלה אותי ועל פניה הבעה מופתעת .
"זה סיפור ארוך" אמרתי לשניהם שהביטו בי במבט מופתע .
אימא של אלכסנדרה קראה לאלכסנדרה והיא הלכה והשאירה אותי ואת ריינה לבד .
"אני חושבת שאני אלך לדבר עם החמוד ההוא" אמרה והצביע על המלצר עם השיער השחור שהסתובב בין האנשים .
"את מתכוונת להשאיר אותי לבד?" שאלתי אותו והבטתי בה במבט מתחנן שלא תעזוב אותי לבדי .
"רק לשתי דקות" אמרה וקמה לעבר המלצר .
קמתי מספת העור והלכתי לעשות סיבוב בסיפון הקדמי .
הרוח העיפה את שיערי הבלונדיני , המים הכחולים בהירים נצצו לאור השמש הקופחת למרות שעכשיו חודש פברואר .
בזוית עין הבחנתי ליד המעקה שרשרת ארוכה מברזל ואליה מחובר בלוק מברזל , כנראה העוגן .
בלי לחשוב פעמיים , שמתי את רגלי באמצע ערמת השרשרת , ודחפתי בעזרת רגלי הפנויה את הבלוק אל עבר המים .
הדבר האחרון שאני זוכרת לפני שפגעתי במים זה את צרחות האנשים מסביבי .