מלחמה – פרק 7

קול הצופר רעם באוזניי , "רדי מהמסילה" שמעתי את צעקותיו של טיילור , אבל לא ירדתי .
הרטט שעבר בברזל עלה במעלה גבי , לבי דפק בחוזקה , 'אני באה ג'וש' לחשתי בשקט אפילו אני לא שמעתי את קולי .
הרכבת במרחק קטן ממני , "עוד שנייה אחת" לחשתי לעצמי , "שנייה אחת ואני אתך ג'וש" .
ידיים חזקות תפסו אותי והעיפו אותי לעבר השני של המסילה , טיילור רכן מעלי מתנשף בחוזקה .
הרכבת רבת הקורנות עברה אותנו במהירות וקולות הצופר הפסיקו .
"את משוגעת?" צעק עלי טיילור שעדיין רכן מעלי .
עניו הירוקות הסתכלו לתוך עניי , וגרמו לי לשקוע בתוכן .
לא אמרתי דבר , הוא התנשף בחוזקה וגם אני , מביטים אחד על השני .
"את רצינית?" שאל אותי ושבר את השתיקה המביכה .
"כמו התקף לב" אמרתי לו וחייכתי חצי חיוך .
הוא קם ממני והושיט את ידו ועזר לי לקום מהאדמה הקשיחה שעליה נפלנו .
הוא שjרר את האחיזה בידי לאחר שקמתי , הוא פנה והתחיל ללכת בחזרה לכיוון גן השעשועים .
"לאן אתה הולך?" שאלתי אותו .
"נמאס לי , אני לא הולך להציל אותך בכול פעם שאת רוצה להתאבד " אמר לי .
רצתי לכיוונו מדביקה את הפער שנוצר ממנו , "זה היה משחק" אמרתי לו .
הוא הביט עלי בפליאה והרים גבות , "משחק?" .
הנהנתי וחייכתי חיוך קטן משועשע , "רק משחק" אמרתי .
הוא גלגל עניים , "זה לא רק משחק אריאל , את רצית להרוג את עצמך, כמו באותו היו על החוף , והיום על היאכטה" אמר .
לא עניתי לו , כי הוא צודק והוא יודע שהוא צודק .
ההלכתי על המדרכה לידו בשקט ולא אומרת דבר , "אני רק לא מבין למה את מנסה להרוג את עצמך פעם אחר פעם" אמר לאחר השתיקה שנוצרה בנינו .
"יש לי סיבות משלי" אמרתי והבטתי על הגלים שהתנפצו על החול הרך והצהוב .
"ומה הם הסיבות האלה?" שאל אותי .
משכתי בכתפיי , "אני לא מתכוונת לספר לך" אמרתי וחייכתי חצי חיוך .
"תמחקי את החיוך הזה " אמר והביט בי גם הוא מחויך .
"אתה פשוט עצבני כי אני לא מספרת לך " , "וכי החיוך שלי מדביק" הוספתי על דברי .
הוא נשף בבוז , "החיוך שלך לא מדביק" אמר וחייך .
הנהנתי מחויכת ,אספתי את שיערי הבלונדיני שהתפרע קודם ברוח לקוקו מרושל בגומייה לבנה .
הוא הניד את ראשו בינו לבין עצמו , "את משהו מיוחד את יודעת" אמר .
"אני יודעת" אמרתי לו והוא התחיל לצחוק .
הגענו לגן השעשועים שעל החוף , השמש כבר שקעה והירח הלבן העגול עלה אל השמיים והאיר את החשכה הסוררת .
התיישבתי על נדנדה אחת , הוא התיישב על השנייה .
התנדנדתי קלות על הנדנה , הרוח נשבה על פניי וגרמה לי לרעד קל , עצמתי את עניי מתענגת על הרוח הקלילה והנושבת , על האוויר הצח .
"אז את הולכת לספר לי על הסיבות שלך?" שאל אותי .
הנדתי את ראשי ופקחתי את עניי , הבטתי עליו והוא עלי בוחן אותי מכף רגל ועד ראש עם עיניו הירוקות החודרות .
"אני לא מבין , יש לך הכול , למה את רוצה להתאבד?" שאל אותי .
"זה לא עניין שיש לי הכול , זה לא הסיבה שלי " אמרתי לו .
"אז מה הבעיה בדיוק ? , יש לך הורים , חברות , משפחה, מה בדיוק חסר לך ?" שאל מנסה להבין אותי .
לבי נמחץ לרגע , הורים יש לי , חברות יש לי , משפחה? אין לי .
"אני לא חושבת שאתה מבין , זה לא קשור להורים שלי או לחברות שלי" אמרתי לו .
"אז למה לעזאזל זה קשור? שאל וקם מהנדנדה שעליה ישב .
הוא קם ונעמד מולי , הוא הרכין מעט את גופו ובידיו השריריות תפס בשתי שרשראות המתכת שתפסו את הנדנדה .
"זה סיפור ארוך מאוד , שאני לא מתכוונת לספר לך" אמרתי לו והסטתי את מבטי ממנו .
לאחר כמה דקות ארוכות של שקט הוא התיישב בחזרה על הנדנדה לידי , "את יודעת יותר קל להיפתח לאנשים שאת לא מכירה ,
מאשר לאנשים שהכירו אותך כול ימי חייך" אמר לי וניסה לשכנע אותי להיפתח בפניו .
"אני לא הולכת לספר לך כלום טיילור" אמרתי לו בהחלטיות , שירד כבר מהנושא הזה .
"אני לא עוזב אותך עד שלא תספרי לי , מגיע לי לפחות הסבר על זה שהצלתי אותך 3 פעמים" אמר .
"מצטערת טיילור" אמרתי לו והייתי נחושה בשלי , אני לא מספרת לו כלום .
"אני לא מבין יש לך חיים מושלמים , יש לך משפחה עשירה , יש לך חברות טובות , את יפה , את גרה באחוזה ענקית , יש לך הורים אוהבים , הלוואי והיה לי את כול הדברים האלה" אמר לי .
הוא הרגע אמר שאני יפה , חייכתי חיוך קטן אבל מחקתי אותו במהירות לפני שישים לב .
"אתה צודק יש לי הכול" אמרתי ודמעה בוגדנית זלגה מעיני .
הוא הושיט את ידו וניגב את הדמעה , "אריאל , תספרי לי" אמר .
הנדתי ראשי בעקשנות , "אני לא מספרת דבר" אמרתי ועוד שני דמעות בוגדניות זלגו מקצות עיני .
התפרקתי לא יכולתי לעצור את הדמעות שלזגו מעיני הם שטפו את לחיי ונשרו על החול הצהוב והרך .
המלחמה שמתחוללת בתוכי הגיע לשיאה , אני פצועה ומדממת מבפנים .
"את יודעת מה זה יעשה להורים שלך אם תתאבדי ? , מה זה יעשה לחברות שלך ? , לחברים בבית הספר? למורים שלך? " שאל .
לא עניתי .
"ההורים שלך שהכירו אותך כול ימי חייך לא יבינו מה קרה , החברות הטובות שלך שמספרות לך הכול לא יבינו איך לא סיפרת להם שרע לך וקשה לך ,
החברים בבית הספר לא יבינו למה הלכת לפתע ? מה קרה לך ? , המורים שלך לא יסלחו לעצמם שלא שמו לב מה עובר עליך ואיך חמקת להם בין הידיים " .
"חשבת לרגע מה יקרה לסביבה שלך אם תתאבדי ? , חשבת אולי מה יקרה לאנשים האוהבים אותך ? " אמר .
לא חשבתי , מעולם לא חשבתי , רק רציתי לגמור את הסבל הזה , להפסיק לעטות עלי את המסכה המחייכת הזאת בידיעה שבפנים הכול שבור .
להפסיק להגיד לכולם אני בסדר בזמן שאני לא בסדר , אף פעם לא חשבתי איך ישפיע ההתאבדות שלי על הסביבה שלי .
הנדתי את ראשי , "לא מעולם לא חשבתי" אמרתי לטיילור .
"אז מה בדיוק הבעיה ?" שאל אותי .
"אני לא יודעת איך להסביר את זה , איך לבטא את זה במילים" אמרתי לו .
רציתי לספר לו , מגיע לו לדעת הוא הציל אותי שלושה פעמים ממות בטוח .
אבל אני לא יודעת איך לבטא את הרגשות שלי בפניו , איך אני יכולה להסביר לו את שבע השנים הנוראיות האלה .
"תיקחי נשימה עמוקה , ותנסי" הציע לי .
לקחתי נשימה עמוקה כעצתו , ניסיתי לחשוב על איך אני יסביר לו את החיים שלי , ואת המשמעות שלהם .
לבסוף הדבר היחיד שיצא לי מהפה זה , "אתה לא יודע איך זה להסתכל במראה ולשנוא את מה שאתה רואה" אמרתי לו והדמעות נשרו שוב מעניי .