מלכת הכיתה\פרק 1
הרגשתם פעם מה זה להיות דחויה?
שעת ארוחת הבוקר.
לינה עמדה מולי. שיערה הדקיק והמחומצן, הבגדים הקטנטנים שלבשה (אפילו שאסור לבוא ככה לבית-הספר, אבל היא לא שמה על זה, והמורים לא מעירים לה אף פעם) והחיוך המרושע שהיה מרוח על הפרצוף-הסימטרי-באופן-מפחיד-שלה.
* * *
שלא תבינו אותי לא נכון. אני חושבת שלינה יפהפיה, אפילו שאני שונאת חימצון ולעולם לא הייתי הולכת בשורטים וגופיות. אבל האמת, לעולם לא אתלבש ככה לא בגלל שאני חושבת שהבגדים האלה לא יפים, אלא פשוט בגלל ש… טוב… כל הילדים בכיתה, וגם בשכבה, צוחקים עלי ומשפילים אותי בגלל המשקל שלי…
יש לי קצת משקל עודף, ואמא שלי ואני הלכנו לדיאטנית. אבל היא אמרה שככה נולדתי וזה המשקל הטבעי שלי, ושאני בריאה לגמרי, אוכלת נכון וגם לא "בטטת כורסה" או מכורה לספורט. ככה אני באמת, ואחרי שהלכתי לדיאטנית בסוף החופש הגדול, הרגשתי בטוחה יותר לקראת תחילת השנה.
אבל לא, המצב לא השתנה…
ישר כשניכנסתי לכיתה (באיחור, כי אני אף פעם לא מצליחה להגיע בזמן), החלו ההתלחששויות. זה לא כאילו שלא הכירו אותי בכיתה, פשוט מצאו אותי בתור, איך לומר,
"הקורבן"…
זה המשיך בהפסקה, כשראו אותי מועדת על תיק של אחד הילדים, וכשביקשתי מכמה בנות להשתתף במשחק הגומי, הן ענו לי: "באמת עומר… את רוצה שהריצפה תישבר?" הן ציחקקו להן ואני הלכתי משם עם דמעות בעיינים.
ככה זה המשיך והמשיך… עברנו כבר את המחצית וביינתיים, המצב לא השתפר… אפילו החמיר…
* * *
בחזרה לסיפור.
לינה אמרה לי בקול המתנשא שלה, בטוחה כל כך בעצמה ובליווי ארבע חברותיה הטובות: "אז מה פרה שלנו? זה החלב שלך בקורנפלקס? פרות שמנות נותנות את החלב הכי טוב!".
אה כן, הן צוחקות עלי גם בגלל שיש לי שדיים קצת גדולים… טוב לא קצת… אני טריפל די, ובשביל ילדה בכיתה ז'… טוב, רק אני בגודל החזייה הזו…
דמעות עלו לי בעיינים.
לא ידעתי מה לענות לה… אם בכלל… הרי אם אשתוק היא תמשיך… אם אריב איתה, כל הילדים בכיתה יצאו לטובתה. חוץ מזה, לא ידעתי מה להגיד לה… אני שונאת לפגוע באנשים, אפילו אם זה מגיע להם… ככה אני… אני מניחה שגם אין לי מספיק ביטחון לענות לה.
יצאתי מהכיתה בריצה. הרגשתי איך אבן ששוקלת מאה טון מונחת לי על הלב, והאמת?
כל מה שרציתי היה פשוט ללכת משם.
נכנסתי לתוך תא בשירותים, ובכיתי. יכולתי עדיין לשמוע את קולות הילדים צוחקים עלי… דבה… שמנה… פרה… הגאווה של תנובה…
מתי זה כבר יפסיק???
נשמע צילצול ההפסקה.
המשך יבוא…
תגובות (4)
אהבתי ממש את הרעיון של הסיפור
תמשיכייייי
הערות:
1. תורידי את הכוכביות (***) שכתבת במהלך הסיפור. המחשבות שהדמות חושבת זה חלק מהעלילה. לא צריך לכתוב "בחזרה לסיפור." או משהו כזה. כי זה חלק ממנו.
2. את כותבת המון שלוש נקודות (…) הייתי מציעה לך להחליף אותן בפסיק או בנקודה. למרות שאפשר לכתוב פעם או פעמיים…
3. העריכי את הפרק בבקשה.
4. אין הערות נוספות.
ותמשיכי(: יש לך כתיבה מעולה. רק קצת יותר פירוט ישפר אותה…
תודה רבה אני אתייחס להערות ואמשיך בזמן הקרוב (:
אני שמחה שלא נעלבת/ לקחת את מה שכתבתי בצורה ילדותית/ התחלת לצאת עליי/ לא התעצבנת כי רוב (לא כולם) הכותבות- אינן מקבלות ביקורות בונות -,-