מסלולים ישנים, שחקנים חדשים- פרק 3- "תנו למשחק להתחיל!"

הקהל הריע, ואז ראיתי את קראש יוצא. נופפתו לעברו בידי בהתלהבות, הוא הבחין בי והחל להתקדם לעברי.
———————————————–
קראש עמד לידי, ושנינו שמנו לב לחבורת ה"מרושעים" ההולכת ומתקרבת לעברנו. הרגשתי את קראש נדרך לידי, אבל לחצתי על זרועו, ולאחר שהביט בי לחשתי "שחרר."הוא הנהן, ושריריו נרפו.
"מה עשיתם עכשיו, חבורת מכרסמיי כיס עלובים?!" צעק בכעס ניאו קורטקס, אויבו של אחי, ודקר את חזו
עם אצבעו. בעטתי בידו והוא מיד הרחיק אותה. "שלא תעז לגעת באח שלי" סיננתי.
הולוגרמה גדולה של ראש חייזר מכוער (שלמרבה צערי כבר הכרתי מביקורים קודמים במקום) הופיעה על כס המלכות הענק. הרגשתי קטנה לידו, אפילו שידעתי שהוא לא באמת "כזה גדול".
"ברוכים השבים!" הוא אמר בחיוך המלחיץ שלו, מביט בכולנו מלמעלה. הוא בחר נכונה ברגע הזה, כי ידעתי שעמדה לפרוץ במקום קטטה. כך הוא הסיח את תשומת ליבנו, ומנע אלימות מיותרת.
פאק איט, הוא חכם.
ראיתי את כולם מביטים בו בכעס מסוים. פעם כולנו פחדנו ממנו, בגלל בלה, ובלה, ולא משנה עכשיו.
גלגלתי את עיניי: "וגם בפעם השניה- זה לא מרצון!" צחקוקים נשמעו בקהל, אך הושתקו מיד. כנראה הם עדיין מפחדים ממנו.
"ועדיין, אתם כאן, ועוד לא ניסיתם לברוח." הוא ניסה לשמור את קולו שליו, היה ברור שהרגזתי אותו מעט.
"למדת לשלוט בכעס שלך? איזה פסיכולוגית עזרה לך? תמסור לו את המספר שלה, גם הוא צריך." הערתי בעוקצנות כמעט בלתי מורגשת, והצבעתי על קורטקס.
הפעם- שניהם התרגזו.
"שקט!" הוא צעק בכעס.פניו התעוותו בכעס, וגיצים אדומים ניצתו לאוויר הלילה השליו. קורטקס עטה גוון פנים כתמתם טרי מהכעס והחל לאמר- "שומרים תפס-" אך נקטע בקולו של החייזר, "ממש לא! טעות גדולה! עדיין לא!"
"אין לך פה שומרים" לעגתי, ולאחר שראיתי את מבטו הכועס של החייזר שראשו הוקרן על כס המלכות, השתתקתי.
"למי שעוד לא יודע, אני הוא הקיסר וולו העשרים ושבע! השליט של הגלקסיה הזו!!!" מחיאות כפיים ותרועות נשמעו מהקהל.
"באמת… אחרי כל כך הרבה שנים, הוא עוד לא החליף את הנאום?" לחשתי לעבר קראש שגיחך.
"אני מספק בידור משובח לנתינים שלי, ובצורה הכי טובה שיש: השמדת כוכבים!"
הבטתי לעבר קראש בכעס מעורב בחשש. הוא עדיין לא הפסיק עם זה?!
"אני הבאתי אתכם לפה מסיבה אחת- כי אתם הייתם היחידים שבאמת ניצחתם אותי, וגם כי…"
ארבעה בניינים נחתו מהשמיים הכחולים.
שמעתי מתוכם צרחות מפוחדות, וריחמתי על האנשים הנמצאים בפנים.
לא האמנתי שהוא ממשיך עם זה.
"כי אני שוב מביא לכאן אנשי כדור- הארץ!!!"
תשואות נשמעו מהקהל.
הבטתי בקראש בחשש מסויים.
"ועכשיו, תנו למשחק להתחיל."