מסלול של אהבה- פרק 4

חיכיתי בקוצר רוח לתשובה של שיין שאיחרה מלהגיע.
טיילור התרחץ והקשבתי לזרם המים באמבטיה, ההורים שלי אספו את הדברים שהתפזרו, הדברים שטיילור פיזר, ודיברו בלחש, לא היה קשה לנחש על מי הם דיברו.
האמת היא שהופתעתי מההתפרצות הזאת של טיילור, זה כל כך לא מתאים לו להתנהג ככה, הוא השתנה.
בתקופה האחרונה הוא שרוי תחת לחץ, לחץ מההורים, מהחברים ובעיקר לחץ שהוא משרה על עצמו, הוא רוצה לנצח, מאוד רוצה.
הטלפון שלי רטט וידי זינקה מהמיטה לשידה.
״הכניסה לתחרות עליי. תדאגי ללמוד לרכב, תדאגי להתאמן, ויותר מיזה תדאגי שאף אחד לא ידע על זה״ התשובה הייתה ברורה, נחושה.
אני לא מכירה את הצד הזה שלו, אבל אני יודעת שהוא יעשה הכל בשביל לעזור לי גם אם זה אומר לפעול נגד החוקים ונגד האמונה שלו עצמו.
״שיין, שוב תודה״ כתבתי בזריזות ושלחתי.
״קטן עליי לעבור על חוקים, לזייף מסמכים, להקים אדם שלא קיים… דרך אגב כבר בחרת את השם הגברי שלך?״ כתב וגרם לחיוך לעלות על פניי.
״אני חושבת שתמיד רצתי את השם אדם״ כתבתי לו
״מפתיע לגמרי! את נראית לי טיפוס של קייל או ג׳ון״ כתב
״באמת? איזה טיפוס בדיוק?״
״נחוש. דרוך. אני יודע…קייל כזה״ פרצתי בצחוק, שיין הוא היחיד שיכול לשנות לי את המצב רוח בהודעה אחת בלבד.
״קייל גם בסדר״ שלחתי ״דרך אגב אתה לא תאמין מה קרה עם טיילור״
״מה קרה?״ שלח במהירות
״ניפגש בערב…״ כתבתי והוא לא ענה.
ראיתי את ההורים נכנסים לחדר של טיילור, ׳זאת ההזדמנות שלך אשלי!׳ קול במוחי אמר.
מיהרתי למטה, נכנסתי לאורווה לקחתי את הקסדה של טיילור ונעמדתי מול שקיעה.
שקיעה זה הסוס האהוב עליי, הוא רך ונעים, הוא עדין ושקט, הוא רגוע.
הוא הסוס שידעתי שאני רוצה לנצח איתו.
לקחתי אותו החוצה, ידעתי שההורים לא יצאו מהחדר של טיילור עוד הרבה זמן אבל בכל זאת החלטתי להתאמן מאחוריי הגבעה רק ליתר ביטחון.
טיפסתי על הגדר, מביטה מבט אחרון מאחוריי ועליתי על הסוס.
ההרגשה הייתה מוזרה ועם זאת מוכרת כל כך, הרגשתי שכל חיי נועדתי לרכב על סוסים, על שקיעה.
לקחתי את המושכות, עושה את הפעולה העדינה של הזזתם כפי שראיתי את טיילור עושה אינספור פעמים, שקיעה התקדמה, הרגשתי סיפוק אדיר, הרגשתי נפלא, הרגשתי ש… הגוף שלי פוגע באדמה בכזאת מהירות.
כאב לי בצד ימין, הבטתי בי מכוסה אדמה עם חתך קטן על היד וצחקתי, הצחקתי מהקלה, מאושר, משמחה.
אפילו הנפילה הייתה מדהימה.
קמתי וניערתי את עצמי, החתך דימם מעט אבל לא כאב, טיפשתי חזרה על שקיעה והגברתי את המהירות כדי להגיע אל מאחוריי הגבעה.
התחלתי לאט, התפלאתי שהצלחתי להגיע עד כאן, אומנם נפלתי, אבל בכל זאת…
שקיעה התחיל ללכת מהר יותר, צחקתי והרשיתי לעצמי להזיל כמה דמעות התרגשות שהצטברו בי.
״אשלי״ שמעתי את קולו של שיין מתקרב.
״אני כאן״ צעקתי והוא מיהר לרדת מהגבעה.
הוא הביט בי, בוחן אותי, את הסוס, מעביר את מבטו שוב אליי ואז שוב לשקיעה.
״מה?״ גיחכתי
״את לא צחקת״ אמר
״מובן שלא צחקתי מה חשבת לעצמך?״ אמרתי קצת ברוגז ״למה? אתה מתחרט?״ שאלתי בבהלה קלה
״מובן שלא!״ אמר ״למעשה עברתי בדרך ולקחתי תופס הרשמה עבורך״ אמר ״או שאני צריך לומר עבורך?״ הוא אמר את המילה בלשון זכר וגרם לי לפלוט נחירת צחוק שלא בשליטתי.
״אז איך מתקדם?״ שאל מצביע עליי ועל שקיעה
״בסדר?״ ספק אמרתי ספק שאלתי, חייכתי חיוך קטן במבוכה והוא התקרב אליי.
״את פצועה״ אמר והרים את מבטו אליי
״זה לא נורא״ אמרתי ״סתם שריטה קלה״
״את בטוחה שזה שווה את זה?״ שאל מביט בי בדאגה
״אין לך מושג עד כמה״ החיוך שלי גבר
״טוב תתחיל למלא את הפרטים״ אמרתי
״אוקיי אז שם״ אמר
״אמרנו קייל לא?״ שאלתי כשאני ממשיכה לרכב בעיגול סביבו, הוא התיישב על סלע והניח את הדף על רגליו.
״אבל רצית אדם״ אמר
״קייל אדם״ אמרתי לבסוף
״אוקיי״ אמר ״מבקשים מספר טלפון״
״תן את שלך לא?״ שאלתי
״נכון״ אמר ושירבט במהירות על הדף
״עכשיו הם מבקשים כתובת״ אמר והבטתי בו, זו הייתה בעיה.
אנחנו לא יכולים לתת את הכותבת של שיין למקרה שמישהו באמת יבדוק, וכמובן שאנחנו לא יכולים לתת את הכתובת שלי.
״אל תמלא את הפרט הזה״ אמרתי לבסוף ״תכתוב רק מהערבה, זה מסתורי וזה יספק אותם, הם אוהבים רוכבים שלא יודעים עליהם הכל״ אמרתי
״חשיבה נכונה״ אמר ״זהו בינתיים, בואי נחזור״
״בסדר, רק תבדוק ש…״
״ההורים שלך עדיין עם טיילור, כן אני אבדוק״ אמר ומיהר לעקוף את הגבעה.
״בואי״ צעק אחריי כמה דקות.
מיהרתי, החזרתי את שקיעה והורדתי את הקסדה מחזירה אותה למקומה על הקיר.
פיהקתי ושיין אחז בזרועי.
״צריך לחבוש את זה״ אמר
״בסדר אני אעשה את זה אחר כך״ אמרתי ״קודם אתקלח״
״בסדר״ אמר ״אני שמח אשלי״
״שמח?״ שאלתי ״ אתה עובר על החוקים בשבילי שדרך אגב אני לא חושבת שאמצא דרך להודות לך על זה״ אמרתי
״לא אש, אני שמח שאני עושה את זה, את לגמרי צודקת, כל האפליה הזו היא שטות אחת גדולה״ חייכתי וחיבקתי אותו אליי
״תודה שיין״ אמרתי
״את חייבת להפסיק עם זה! אני חושב שזאת הפעם המאה שאת אומרת לי תודה ביממה האחרונה״ צחקתי קצת ״די!״ הזהיר
״בסדר בסדר״ אמרתי ונכנסתי הביתה ״אתה נכנס?״
״אני אלך! לילה טוב אש״ אמר
״לילה טוב״ אמרתי.
עצרתי ליד החדר של טיילור, ההורים כבר לא היו שם, ככל הנראה היו בחדרם.
התלבטתי הרבה אם להיכנס.
בסוף נכנסתי להתקלח, לשטוף מעליי את הלכלוך והדם היבש על היד, אבל בשום אופן לא לשטוף מעלי את היום הזה, היום המדהים הזה.
חבשתי את הפצע כפי שאמרתי שאעשה.
וחזרתי חזרה לעמוד מול דלת חדרו של טיילור.
נשמתי עמוק ונכנסתי
״טיילור?״ לחשתי בשקט, החדר היה חשוך ופחדתי שהוא ישן.
״בואי״ אמר כקורא את מחשבותיי, נכנסתי לשכב לצידו.
כשהייתי קטנה הייתי נוהגת לישון לידו, זה היה בדרך כלל כשהייתי מתוסכלת, או אחרי ריב עם מישהו, או כשפחדתי, המיטה של טיילור תמיד הייתה מקום המפלט, תמיד הזכירה לי שיש לי מישהו שתמיד כאן בשבילי והוא לא הולך לשום מקום.
ועכשיו הרגשתי, שאולי בעצם גם אני הייתי מפלט בשבילו, אף פעם לא דיברנו כששכבנו זה לצד זה, גם לא התכוונו לעשות זאת עכשיו.
ידעתי שטיילור צריך אותי, וידעתי שאני צריכה אותו אולי אפילו יותר.